אור הישר (חולין) רד

שם וכחל עצמו אסור ואי נפל לקדירה אחרת אוסר, ע' בת' הרשב"א סי' תקט"ו ובמיוחסות סי' קנ"א ובס' המכריע חי"ד סי' כ"א

שם בדידיה משערינן או במאי דנפק מיניה כו', ע' פלתי סי' צ' סק"ה

שם פשיטא דבדידיה משערינן דאי במה דנפק מיניה מנא ידעינן ע"כ, ואפ"ה מותר להגעיל כלים הרבה בכלי אחד אם אינן בני יומן. דכל קמא וקמא פלט לפגם ואינו אוסר האחרות, כדכתב הר"ן בפ' כל שעה סי' תשי"ט, וע"ש במרדכי רמז תקס"ז ובת' הרשב"א סי' רס"ב תנ"ו תפ"ד, ובראב"ן ס"ס כ"ד ובתמים דעים להראב"ד סי' ו' ובת' מהר"ח אור זרוע סי' קפ"א ובס' המכריע חי"ד סי' כ"ג וברמ"א ר"ס צ"ג ובש''ך שם סי' צ''ח סק"ט וביאור הגר"א סקי"ב

שם למימרא דיהבה טעמא פי' כשהיא בקליפתה וע"ל דצ"ח ע"א תוד"ה בביצת ולעיל דס"ד ע"ב תוד"ה גיעולי ובת' הרשב"א סי' תקכ"ח ובביאורי הגר"א לאו"ח סי' תקי"ג סק"ד וליו"ד סי' פ"ו סק"ה וסי' ק"י סק"ג

שם והא אמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא. ע' בת' רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ט ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ק' סק"ד

רש"י ד"ה כבוש בחומץ ותבלין כו' ע"כ, אבל אם כבוש במים אפשר דדעת רש"י דבעי מעל"ע ואולי ג' ימים. וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"ה אולם רש"י בתור פרשן ע"ד שמואל דאמר כבוש ה"ה כמבושל, נתן בו שיעור בישול דאם כבש בתוך ציר או חומץ אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הרי הוא כמבושל כדכתב המחבר בסי' ק"ה ס"ב, וע"ש בש"ך סק"ב וביאור הגר"א שם ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו ובכפתור ופרח פכ"ח כ"ט

רש"י ד"ה במאי דבלעה קדרה אם ראינוהו כשנפל שם כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' קמ"ב ובפר"ח סי' צ' סק"ו ובביאור הגר"א סי' צ"ט סק"ה ובש"ך שם סק"ו ובערוך שלו שם

רש"י ד"ה וכחל עצמו אסור שהרי הבשר נתן בו טעם והוא לא נתן טעם בבשר לפי שמועט היה עכ"ל, והוא כהיש ספרים המובא בתוד"ה וכחל, וע"ל דק"ט ע"ב תוד"ה אינו ודק"י ע"א תוד"ה ההוא ובאשכול ח"ג סי' כ"ז וביראים סי' קמ"ט ובס' התרומה סי' נ"ו

תוד"ה איכא, דנבלע בה בקדרה כזית חלב כו' ע"כ, והיא דעת היש מי שאומר במחבר סי' צ"ח ס"ה וע"ש בביאור הגר"א סקכ"ה שהביא דהרשב"א פליג בזה. וע' בפר"ח סי' צ"ט סק"א ושם בפלתי סק"ג

תוד"ה כל איסורין שבתורה משערינן אותו כאילו הן בצל וקפלוט מדלא נקט כבשר בלפת כו' משמע דאין שיעורן שוה דגיד לא יהיב טעמא כולי האי כו' ע"כ, לכאורה לפ"מ דפירש"י במתניתין דשיעורין הלמ"מ וגמירי דבהכי משערינן ע"ש לפ"ז אין מקום לתת טעם לשיעורין הללו מצד הסברא, רק בכל אחד הוה להו הקבלה איך לשערו, וצ"ע כעת, וע' בה"ג ה' גיה"נ

תוד"ה וכחל מן המנין, ויש באותו חלב טעם בשר כו'. ע' ראב"ן סי' רפ"ג וסי' שי"א ובביאור הגר"א סי' צ' סקל"ה וסי' צ"ח סק"ל ובפלתי סי' צ' סק"ד

בא"ד תו לא לישתרי דאפשר לסוחטו אסור. ע' פלתי סי' ס"ט סקי"א

תוד"ה וכחל עצמו. היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בשר כו' ע"כ, וכ"ה דעת רש"י בד"ה וכחל כמש"כ בחידושי שם, וע' ברוקח סי' תפ"ח

תוד"ה אלא. דמספק לא היה אוסר קדרה אחרת כו', ע' בט"ז סי' ק"ו סק"א ובביאור הגר"א סי' צ"ב סקכ"ה ובחוו"ד סי' צ' סק"א ובפלתי סי' ק"ז סק"א-

בא"ד דאלא מעתה קאי אהא דאמר וכחל מן המנין כו', ע' פר"ח סי' צ' סק"ו

תוד"ה ביצה בס' וה"ה בשאר איסורין כו'. ע' בס' הארוך מש"ך סי' פ"ו ד"ה כתב מהרא"י ובפלתי שם סק"ז

דף צ"ח ע"א בביצת אפרוח, הנה רש"י פי' מפני נתינת טעם הבשר ומשום נבלה, והתוס' כתבו דה"ה בנמצא בה דם ועמש"כ בחידושי שם אולם דעת הרמב"ם משמע בפט"ו הי"ט ממ"א שהבין דכוונת הש"ס מטעם בריה בפני עצמה ולכן עשו היכר בה והוסיפו בשיעורה עד ס"א, וע"ש בכ"מ ובביאור הגר"א סי' ק' סק"ד ובמה"פ לירושלמי תרומות פ"י ה"ו ובס' הארוך מש"ך סי' פ"ו

שם כיון דאית ביה אפרוח קרי לה טמאה, ע' ח"ס חי"ד ס"ס ע"ח

שם ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בהם בנ"ט כולן אסורות ע"כ, לכאורה לפ"מ דפסקינן כרבא בע"ז דס"ו ע"א דלענין מין במינו אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא כמבואר בסי' צ"ח ס"ב בהג"ה, לפ"ז ביצים טהורות עם ביצים טמאות הויין מין במינו. דתרווייהו שם ביצה אית להו. ולר' יהודא דס"ל לקמן דק"ח ע"א מין במינו לא בטיל, נותן טעם מאי בעי הכא ובע"כ כדכ' בתמים דעים להראב"ד סי' קמ"ו דברייתא זו היא אליבא דרבנן דס"ל מין במינו בנ"ט, וע' בפר"ח סי' צ"ח סק"ז

שם ה"נ בביצת אפרוח ואמאי קרי לה טמאה כיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה ע"כ, מלשון ה"נ בביצת אפרוח משמע דבחד גוונא הוא כמו לעיל בסמוך, ומזה מוכח כפירש"י דבביצת אפרוח הוי האיסור משום נבלה בנתינת טעם הבשר, ועפ"ז שייך הא דמשני כיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה, דאילו להרמב"ם בפט"ו הי"ט ממ"א שהבין, דתירוץ הש"ס בביצת אפרוח הוא משום דבריה היא כדהבאתי לעיל בסמוך, וכל זמן שלא יצא לאויר העולם. אפילו איסורא לית בהו אלא מדרבנן לדעת הרמב"ם. כדכתב המגיד משנה שם פ"ג ה"ח, א"כ מה שייך לאמר דכיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה. הרי איננה בגדר טומאה כלל, דלאו משום לתא דנבלה או בשר אתי עלה וצ"ע כעת

שם א"ל רבנן לרב אשי אטו דהיתירא בלע דאיסורא לא בלע, ע' פר"ח סי' צ' סק"ו ובנחל