אור הישר (חולין) רג

ותירוץ הריב"ש שם דהתם הוא משום דטעימה לא קביל עליה הוא מוכרח. לפמש"כ התוס' בברכות שם דאיירי בתענית יחיד. וזה תלוי בקבלה כדאמרינן בתענית די"ב ע"א כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית וזהו מאי דאמרינן בברכות שם אכילה ושתיה קביל עליה כו'. וממילא לא הוי טעימה בכלל הקבלה, ויש להאריך בזה אבל אכ"מ

שם ומין במינו דליכא למיקם אטעמא א"נ מין בשא"מ דאיסורא דליכא קפילא בששים, לכאורה למאי צריך האי אי נמי כו'. הלא אי הוה דאיסורא וליכא קפילא היינו בבא קמייתא דליכא למיקם אטעמא, ואפשר דמשו"ה השמיט להאי אי נמי בשאילתות פ' צו סי' פ', וע"ש ר"פ וישלח וברמב"ם ולח"מ פט"ו ה"ל ממ"א ובתמים דעים להראב"ד סי' ק"מ ובחידושי הרשב"א בסוגיין ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ס''א

שם הנהו אטמהתא דאימליחו בי ריש גלותא בגידא נשיא, בביאורי הגר"א ליו"ד סי' ס"ט סקכ"ג הוכיח מהכא דחתיכה עבה סגי במליחה כמו שהיא מכל צדדיה, ואינו צריך לחותכה לשנים, ולא הביא לדברי ת' הרשב"א סי' רס"ה, וע' במרדכי ובחידושי באר שבע לעיל דף צ"ו ע"ב

שם א"ל רב אחא בר רב לרבינא מאי דעתיך כו', פי' בשלמא אנא דשרינא משום דסבירא לי אין בגידין בנ"ט ואפילו בנתבשל הוי שרי. אבל את דאסרת מאי דעתיך כו'. כן משמע דמפרשי הראב"ן בסי' י"ד והרוקח בסי' ת"כ ע"ש, ולפ"ד צ"ל דשומן הגיד הוסר משם דאל"ה תיפ"ל לאסור מטעם שומנו. ומכש"כ לפ"מ דמר בר רב אשי קאמר אהאי עובדא אבא שרי. ורב אשי גופיה אמר לעיל דצ"א ע"א ישראל קדושים נהגו בו איסור

אמנם שיטת הר"מ בתוס' לעיל ע"א בד"ה שאני. שהיה השומן עם הגיד, ורב אחא דשרי ס"ל אין בגידין בנ"ט, וכמו שאין הגיד אוסר כן שומנו אינו אוסר ורבינא דאסר ס"ל יש בגידין בנ"ט ואסרינהו מטעם הגיד גופיה

ובספר יראים סי' קמ"ז ובריקאנטי סי' ר"ו כתבו נמי שהיה עם שומנו ורב אחא דשרי משום דלא הוי מלוח כרותח אלא כרותח דצלי ובגיד הצלוי אמרינן ירך שנצלה עם גיד הנשה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ובכחוש קאמר אבל נתבשל או שומן שנצלה אוסר בנותן טעם כשאר איסורין

וכה"ד הרמב"ן הרשב"א והר"ן נמי שהיה בהן שומנו של גיד, שאם ניטל שומנו פשיטא לכו"ע דשרי דקיי"ל אין בגידין בנ"ט ולא משמע לאוקמי שמעתא דבתראי דלא כהלכתא ורבינא דאסר דלא הוה בבשרה ס' לבטולי לאיסורא ואעפ"כ התירוה בצלי כו'. ודעה זו הובא בשו"ע סי' ק' ס"ב וע"ש בביאור הגר"א סקי"ד

שם מליח ה"ה כרותח ע"ל דקי"ב ע"א תוד''ה ה'"מ וברוקח סי' תכ"ח ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו ובביאור הגר"א לאו"ח סי' תנ"ה סקכ"ח ובסי' תס"ז ס"ק מ"ג וליו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ז ובת' הרמ"א סי' כ"ח

שם כבוש ה"ה כמבושל, ע' באו"ח סי' ר"ה ס"ה ובביאור הגר"א שם סקי"ח וביו"ד סי' ק"ה ס"א וביאור הגר"א שם ובסי' של"א ס"ק קל"ו ובת' מקום שמואל סי' כ"ז וסי' ס"א

שם מכלל דרותח דצלי קאמר קשיא ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' וישלח ס"ס כ"ד ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ו ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' כ"ג

שם ואיכא דאמרי במאי דבלעה קדירה. ע' באר יצחק חי"ד סי' ט'

שם א"ר אבהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט כו'. וכ"ה בירושלמי תרומות פ"י ה"א ובמע"ש פ"ב ה"א ובנזיר פ"ו ה"א, אולם בערלה פ"ב ה"ה מסיק עד כדון דבר שדרכו להשתער בבצל וקפלוט דבר שאין דרכו להשתער בבצל וקפלוט במה אתה משערו כו'. וע' בס' אור גדול ס"ס סמ"ך

שם א"ל ר' אבא לאביי ולישערינהו כו'. ע' בבאר שבע להוריות ד"ב ע"א

שם ולישערינהו בפלפלין ותבלין דאפילו באלף לא בטלין, כה"ג לעיל ד"ו ע"א ובביצה דל"ח ע"ב ובע"ז דס"ט ע"א וע"ש תוד"ה בתבלין וביו"ד סי' צ"ח ס"ח בהג"ה ובפלתי שם סק"ט

שם שיערו חכמים דאין נ"ט באיסורין יותר מבצל וקפלוט. ע' טו"א לחגיגה די"א ע"א

שם א"ר נחמן גיד בששים ואין גיד מן המנין, ומפרשים ברמב"ם ושו"ע דקאי על שמנו של גיד. וכ"כ הר"ן בסוגיין והרשב"א והנמו"י ליבמות דפ"ב ע"ב והאשכול בח"ג סי' כ"ז כ"ח, והוא מוכרח לפ"מ דפסקינן אין בגידין בנ"ט. ולפ"ז אי אפשר לפרש דברי ר"נ על גיד גופיה, אמנם לשיטת הר"מ המובא בתוס' לעיל ע''א בד"ה שאני. דכמו שאין הגיד אוסר גם שומנו אינו אוסר, צ"ל לדידיה דר"נ ס"ל יש בגידין בנ"ט ע"ש, ואפ"ל נמי דחיובו הוא משום דעץ הוא והתורה חייבה עליו כדאמרינן לעיל דצ"ב ע"ב, ועפ"מ דאמרו בירושלמי מי תרומות פ"י ה"ד הדא אמרה לא לשבח ולא לפגם אסור, ואיירי בנימוח הגיד בתבשיל וחל עליו שם ביטול בששים. וע' בש"ך ופר'"ח סי' ק"ג סק"ב, דאי איתיה בעיניה ומכירו לא שייך גביה שם ביטול, רק צריך להשליכו כדתנן לעיל דצ"ו ע''ב, וע"ש רש"י ד"ה בזמן. שמכירו ולקמן דצ"ט ע"ב תוספות ד"ה והלכתא השני, ועיין פלתי סימן ק' סק"ו

שם כחל בששים וכחל מן המנין. ע' ראב"ן סי' י"ז וסי' כ' ובחידושי באר שבע בסוגיין ובתשובותיו סי' י"ט

שם ביצה בששים ואין ביצה מן המנין, רש"י פי' ביצה של עוף טמא, ורגמ"ה פי' ביצה דאית בה אפרוח שהיא כנבלה וכ"ה במעשה הגאונים סי' י"ז, ובס' הפרנס סי' ה' כייל לשני הפירושים כחדא. וע' ברוקח סי' תל"ו.