אור הישר (חולין) רא

בא"ד שאני התם דשמנונית שעל הסכין דבר מועט הוא כו'. ע' בחידושי הגרע"א לה' פסח סי' תנ"א ע"ד המג"א סקל"ז

תוד"ה אפילו, דמפעפע חלב למעלה כו' ע' ראב"ן סי' שי"א ובת' מהר"ם ב"ב סי' תרי"ח

בא"ד דאין דרכו של דם לפעפע אלא אדרבה אמרינן דדם משריק שריק כו'. ע' בס' האשכול ח"ג ס''ס כ"ז ובתמים דעים להראב"ד סי' ז' ח' ט' ובס' התרומה סי' נ"ב ובש"ך סי' ע' סק"מ

בא"ד לפ"מ שמפרש הרב רבינו אפרים דלא שייך חתיכה עצמה נעשה נבלה אלא בבב"ח כו'. ע' בת' הגרע"א סי' ס"ז

בא"ד דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ ואוסר את כל החתיכות אלא במקום שהאיסור מתפשט כו', ע' ביו"ד סי' ק"ה ס"ז ובביאור הגר"א שם סקמ"א ובמש"כ בביאוריו לה' פסח סי' תס"ז סקמ"ד ובחו"ד סי' ק''ה סק"ה

בא"ד ואפ"ה לא אמרינן דמלח שעל הבשר הנאסר מחמת הדם יחזור ויאסור את הבשר כו'. ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד סי' קל"ד סי''ג ובת' באר שבע סי' כ''ג

דף צ"ז ע"א שאני חלב דמפעפע. והנה בת' מהר'"ם בר' ברוך סי' שכ"ח כתב דכל היכא דאוסר בצלי משום דמפעפע אוסר נמי במליחה אם נמלח עם הבשר כו' ע'"ש, ולכאורה הוא נגד דעת האשכול ח''ג ס"ס ה' שכ' דהא דאמרינן הכא דחלב מפעפע בכולו הוא דוקא בחם גמור ע"י האש ע"ש, אך י"ל דלא בא בדבריו למעט. רק אם זב החלב על הבשר ע"י משמוש ידא דטבחא, דלא נאסר אלא כדי קליפה, משא"כ במליחה דהוא כרותח דצלי כדאמרינן לקמן ע"ב, וע"ל דצ"ו ע"ב תוד"ה אבל ובאו"ח סי' תס"ז סי"ד וביאור הגר"א שם סקמ"ו ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו וברוקח סי' תנ"ה ובמשאת בנימן סי' ק"ח ובס' הארוך מש"ך סי' צ"ב ובמהרשד"ם חי"ד ס"ס נ"ב

שם קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו, פי' ושם צריך לשייר מן הבשר הכשר כדי נטילה כמבואר בת' הרשב"א סי' שס"ב

שם כוליא בחלבה הוה ושריא וכ' רגמ"ה ז"ל כלומר הא עובדא בכנישתא דמעון לא גדי שצלאו בחלבו הוה דאי הוה הכי ודאי הוה אסור דמפעפע אלא כוליא בחלבה הוה דהכוליא לא בלעה דגומרי מישב שייבי עכ"ל. וכתב עה"ג לכאורה אינו מובן דא"כ בגדי נמי י"ל דמישב שייבי ועוד דמישב שייבי לא שייך רק בדם אבל לא בשמנונית וצ"ע עכ"ל

ולע"ד לא קרב זה אל זה, דכוליא הוא אבר פרטי עטופה בחלבה וכשהיא מונחת אגומרי שולט חום הגחלים תיכף על החלב בטרם תגיע אל הכוליא, וקמא קמא של החלב הנמס מן החום תוסיף עצמה באש להגדיל המדורה וכל מה שתגדיל השלהבת פועל יותר להתיכו, וזהו כוונת רגמ''ה שכתב דגומרי מישב שייבי, פירוש בחמימותו תשתאב מהכוליא, ונשארת על הגחלים ותשתנה לשלהבת, וממילא אין לה זמן להבליעה בכוליא, דקודם שתגיע להבלעה תהיה זב על הגחלים ותבא לכליון, משא"כ גדי שלם המונח על הגחלים, שכל שמנוניתה לא קרב אל הגחלים, רק טמונה בכלל הגוף, ולא קרבו מן הגחלים אל השמנונית. רק החום של הגחלים בשיעור מצומצם פועל לאט לאט להבליעה בכלל האברים בטרם שתבא השמנונית אל האש שיוכל להתיכה על הגחלים, ומשו"ה אמרינן דגדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו, דהחלב מפעפע והולך ומתפשט בכל הבשר, והחילוק ברור ם בנסיון

עכ"פ הוא ברור דהאי כוליא בחלבה קאי אעובדא דהוה בכנישתא דמעון, וכ"מ מלשון התוס' בד''ה כוליא שכתבו וא"ת ליתסר כוליא כו' דר' יוחנן גופיה אסר לעיל לובן כוליא כו' ע"ש, ועפ"ז בלתי מובן בתשובות מהר"ח אור זרוע סי' מ"ם, שכ' אהא דבסוגיין ל"ש אלא שנתבשל בה אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וכוליא בחלבה כו' מיירי שהיה רב החלב והיה מפעפע בכולה כו' ע"ש, ולפי המבואר בסוגיין לפנינו בלתי מובן לשונו שם וצ"ע

שם רבין בר רב אדא אמר כילכית באילפס הוה. ברא"ש הגרסא רבא בר רב אדא אמר כילבית כו' וכן הר"ן בסוגיא דע"ז דל"ט ע"ב גורס בסוגיין כלבית, וע' בשבת דע"ז ע"ב ובערוך ערך כלכית ובערוך מש"ך סי' פ"ג ובפר"ח שם סקט"ז ובסי' קט"ז סק"ד

שם קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב כו'. ע' בת' הגרע"א סי' ר"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' ט'

שם תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט, ע' ע"ז דס"ט ע"א תוד"ה סבר ובביאור הגר"א ליו"ד סי' שכ"ג סק"ד ובמיוחסות סי' קנ"א

שם השתא דא"ר יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ כו'. פי' כמו דהתם הוה מין בשא"מ, דהאי כילכית הוה באילפס של בשר כדפירש"י, ולא באילפס של דגים, ה''נ בבב''ח, כן בכל מין בשא"מ סמכינן אקפילא ארמאה, וע' בה"ג ה' פסח פ' כל שעה ובהלכות פסוקות לה' פסח המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ובפלתי סי' צ"ב ס"ב

רש"י ד"ה באילפס של בשר ע"כ, והנה הש"ך בסי' ק"ז סק"א הוא כמסתפק קצת אם דג טמא שוה בטעמו עם דגים טהורים ע"ש, ולע"ד בלתי מובן קצת אטו דגים טהורים גופייהו, חד טעמא אית להו לכולהו מיני. אמנם בחידושי הגרע"א ליו"ד שם הביא מש"כ אליו הגאון בעל בית מאיר מדברי רש"י דהכא, שכתב כילכית באילפס של בשר. ואמאי לא פירש של דגים דמצוי יותר למצוא דג טמא בין דגים טהורים אלא ודאי משום דאמרינן ליטעמיה קפילא ובדג בין הדגים לא שייך כן דשוים בטעמא ודפח"ח עכ"ל

ולולא דברי הגאונים הנ"ל היה נלע"ד בפשוטו דרש"י הוכרח לפרש כן. לפ"מ דסיים בש"ס בתר הכי השתא דא"ר יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ סמכינן אקפילא ארמאה, וסמכינן דהתם הרי הוא בבב"ח דהוא מין בשא"מ, משו"ה הוצרך רש"י לפרש דהאי ליטעמיה