אור הישר (חולין) ר

שם בזמן שמכירו בנ"ט, והנה ברוקח סי' תמ"ט הלשון בזמן שמכירו משליכו והשאר מותר ע"ש, משמע דנ"ט לא מהני לדידיה לאסור הגידים של היתר. והוא משום דלדינא קיי"ל כדפסקינן לקמן דצ"ט ע"ב אין בגידין בנ"ט, ומשנתנו דהכא ס"ל יש בגידין בנ"ט, כדדייק הש"ס בריש פרקין מרישא דמשנתנו

שם ואם לאו כולן אסורין, ע' בת' הרשב"א סי' ל' וסי' תכ"ה

שם והרוטב בנ"ט, ע' בת' הרשב"א סי' ק"א וסי' רפ"ג ובביאור הגר"א ה' פסח סי' תס"ז סק"ל

שם וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא כו', ע' ראב"ן סי' כ' וביו"ד סי' ק"א ס"ב ובביאור הגר"א שם סק"ז

שם ואם לאו כולן אסורות, ע' ע"ז דע"ד ע"א תוד"ה הא ולקמן ד"ק ע"א תוד"ה שאני

שם אמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד, ע' בת' ריקאנטי סי' ר"ו ובשו"ע או"ח סי' תמ"ז ס"א וביאור הגר"א שם סק"ה ושם סי' תס"ז סט"ו וביאור הגר"א סקמ"ט ובפלתי ס"ס ק"ה וסי' ק"ח סק"ה

שם גדי שצלאו בחלבו כו'. ע' ת' הרשב"א סי' שס"ב ובראב"ן סי' כ'

רש"י ד"ה כבשר, דשיעורין הלמ"מ וגמירי דבהכי משערינן כו'. ע' פלתי סי' צ"ח סק"ד ד"ה והנה בדין ובחו"י סי' קצ"ב

תוד"ה ור"י. כגון אל תשקצו וההיא לא לקי אלא בחי כו' ע"כ, נ"ב והא דכתיב בלשון אל אינו מגרע חיוב המלקות. כדאמרינן בעירובין ספ"ק, וע"ש דכ"ח ע"א רש"י ד"ה פוטיתא ובמנחות דכ"ז ע"ב רש"י ד"ה במ' מכות ומש"כ בחידושי שם ובפמ"ג שער התערובות חלק ג' פרק ו' בד"ה ודע דסבור

בא"ד וא"ת הא אמרינן בסוף פרקין אבמה"ח צריך שיאכל כזית דאכילה כתיב ביה דלמא הא דכתיב ביה אכילה למימר דמחייב בכזית אע"ג דאית ביה ד' או ה' זיתים ע"כ, וע"פ דרכם נלע"ד ג"כ להקשות לפ"מ דאבמה"ח של בהמה מטמאה כנבלה כדילפינן לקמן דקכ"ח ע"ב, ובאהלות פ"א מ"ז תנן האברין אין להן שיעור ופחות מכזית מן הנבלה מטמא, וע' ברמב"ם פ"ב ה"ג מאבה"ט, ולפמש"כ התוס' לעיל דס"ד רע"ב דילפינן איסור מטומאה. א"כ אפ"ל דהא דכתיב באבמה"ח אכילה איצטריך, דאל"ה ה"א כי היכי דמטמא בפחות מכזית כמ"כ הוה איסורו בפחות מכזית. משו"ה כתיב אכילה להורות דבאיסורו הוא דוקא בכזית, ואין לאמר דאה"נ דמשו"ה איצטריך האי קרא, דא"כ מאי האי דמספקא להו להתוס' לקמן דצ"ז ע''א בד"ה אמר, אי ילפינן איסור מטומאה. וע' מה שהארכתי בזה בחידושי לעיל דס''ד שם, הרי אי להכי אתי קרא הלא גלי רחמנא בהדיא דלא ילפינן, זולת אם נימא דזהו גופה הויא חלק הספק, מדאיצטריך קרא הכא למעט איסור מדין טומאה, ש"מ דבעלמא ילפינן וצ"ע כעת, וע' פמ"ג שער התערובות חלק ג' פרק ב' ד''ה ואגב ובפלתי סימן ק' סק"ג

בא"ד אבמה"ח דאסור משמע עד שיאכל אבר שלם, ע' ברמב"ם פ"ה ה"ג ממ"א ובפר"ח סי' ס"ב סק"ג

תוד"ה אם דמשעה שנמלח נאסר כדי קליפה סמוך לו, ע' בת' הרמ"א סי' כ"ח

בא"ד ולפירוש רבינו אפרים דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ אלא בב"ח אתי שפיר, ע' לקמן בסמוך תוד"ה אפילו ולקמן ד"ק ע"א תוד"ה בשקדם ובש"ך סי' כ"ב סק"י ובס' הארוך שלו סי' ק"ה בד"ה ולענין אי אמרינן. ובמהרי"ק שרש קנ"ב ובפלתי סי' צ' סק"ו ובת' בשמים ראש סי' ג' וביד המלך פ"ט ממ"א ובעונג יו"ט סי' פ'

בא"ד והתם איירי כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב כו', וכ"כ התוס' לקמן דק"ח ע"א בד"ה טיפת, וע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תרט"ז ובשו"ע סי' צ"ב ס"ד ובביאור הגר"א שם סקי"ח ובפר"ח סק"ד ובנוב"י קמא חי"ד סי' כ"ה

בא"ד והכא דקאמר אם יש בה בנ"ט היינו ע"י שלא היה בה עם הרוטב ששים לבטל טעם הגיד, ע' בש"ד סי' צ"א סק"ח ובפמ"ג סי' כ"ב בשפ"ד סק"י ובחו"ד סי' צ"ב סק"ו ובפלתי סי' צ"א סק"ב וצ"ב סק"ד

תוד"ה אבל, דמשעת מליחה נאסר דמליח ה"ה כרותח דצלי כו', ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' שכ"ט וסי' שע"ט ובראב"ן סי' י"ד

בא"ד דאשכחן דקרי לצלייה בשול דכתיב ויבשלו הפסח ע"כ, וכ"כ רש"י לקמן דק"ט ע"ב. ואע"ג דנודר מן המבושל מותר בצלי, ואפילו ר' יאשיה דאוסר מקרא דויבשלו הפסח, קרי ליה זכר לדבר בר"פ הנודר מן המבושל. התם הוא משום דבנדרים הלך אחר לשון ב"א, ומשו"ה גופה הקפידה תורה לכתוב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש דאם היתה האזהרה לאכול צלי, אז היה גס מבושל בכלל להכי האריכה התורה לכתוב בלשון כי אם צלי אש ולאפוקי מבושל בפירוש, דסתם בשול כולל בלשון תורה גם צלי, להיות הכוונה על גמר הדבר שיהיה ראוי לאכילה, כדכתיב הבשילו אשכלותיה, וכן בשל קציר יואל ד', וזהו מש"א בירושלמי שבת פ"ז ה"ב המתיך אבר חייב משום מבשל הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן משום מבשל ע"ש, וזהו טעם לשבח מה דבקרא כתיב ויבשלו הפסח. משום דלא קאי על בשול פרטי במים, רק על בישול של גמר הדבר בלשון תורה, ובפסח ודאי הכוונה שנתבשל ונגמר כדינו ע"י צלייה, וע' בת' באר שבע סי' ל"ה

תוד"ה עד. לאו דוקא עד שמגיע לגיד דהא צריך שיניח כדי קליפה כו', ע' באשכול ח"ג סי' כ"ז ובביאור הגר"א לה' פסח סי' תמ"ז סק"ה

בא"ד דצלי בעי קליפה התם אפילו בצונן איירי כו'. ע' בביאור הגר"א לה' פסח סי' תס"ז סקמ"ג ובחידושי הגרע"א ליו"ד סי' צ' ע"ד הט"ז סק"ד וסי' צ"א ע"ד הש"ך סקכ"ו ובחו"ד שם סקי"ג ובפר"ח סקי"ח ובח"ס חי"ד סי' ל"ח ובאור שמח פ"ט הי"ט ממ"א.