אור הישר (חולין) קצח

ממנה, ועפ"ז מתאמת פירש"י דהכא עם הדין והנימוס, ועם פירש"י ביתר המקומות בש"ס כנלע"ד

רש"י ד"ה סעודת הרשות בת ת"ח לע"ה כו', ע' בתרומת הדשן סי' רס"ט ובמג"א סי' של"ג סק"ה

רש"י ד"ה אמר שמואל לא ידיע לי מידי דרביה אנא כו' שאהיה אני בקי בו והוא לא שנאו ואהיה רבו ע"כ, משמע דרש"י הבין רבו ממש, אמנם בת' הרשב"א סי' תר"ט כתב אהאי דהכא, דלשון רבו לאו דוקא אלא א גדול ממנו, וע' בת' הריב"ש סי' רע"א ומובא בביאור הגר"א ליו"ד סי' רמ"ב סקי"ב, וע' ביד המלך פ"ב ה"כ מה' שבת

רש"י ד"ה תריסר גמלי, וכ"ה גרסת התוס' הכא, אולם בשבת דקי"ט ע"א ובב"ב דקל"ג ע"ב גרסי רש"י ותוס' כגרסת הגמרא הכא תליסר

רש"י ד"ה האידנא, ולספק טרפות לא חיישינן דרוב בהמות אינן טרפות ע"ל ע"א תוד"ה ובנמצא ובס' המכריע חי"ד סי' ט"ז

תוד"ה אסיק, ואי לא אסיק אלא חד לא היה אוסר כו', ע' פר"ח סי' ס"ג סק"ג ובעונג יו"ט סי' קכ"ד

תוד"ה לא, דדלמא רוב טבחי נכרים היו, ע' בש"ך סי' ס"ג סק"ו ובפר"ח שם סק"ג ד"ה כתב ובפלתי סק"ב ובבאר יצחק חאה"ע סי' ו'

תוד"ה כאליעזר. וא"ת אליעזר האיך ניחש כו', ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ט סקי"א ובברכי יוסף חי"ד סי' רצ"ה סק"א

תוד"ה וכיונתן, וי"ל דלזרז את נערו אמר כן כו', ע' בס' חרדים פ"ד ממצות ל"ת סי' נ"א ובת' ריקאנטי סי' תקס"ד ותקס"ה

תוד"ה בחרוזים. משמע דאין דרך לחרוז בשר וא"ת דבתוספתא ב"מ פ"ב כו' ע"כ, ויל"ד אמאי לא הביאו נמי תוספתא דמכשירין ספ"ק, דתניא מצא בה מחרוזות הולכין אחר רוב אוכלי בשר, וע' בנחל יצחק סי' ס"ה ענף ה'

דף צ"ו ע"א דאי לא תימא הכי האיך סומא מותר באשתו כו', ע' בכסא דהרסנא סי' ע"ג ובזר זהב לס' המכריע חא"ח סי' ב' וביד המלך פכ"ד הי"ט מה' אישות ובח"ס חח"מ סי' ב' ובמש"כ בחידושי לעיל דצ"ה ע"ב

שם א"ר יצחק בריה דרב משרשיא תדע דאילו אתו בי תרי כו' א"ר אשי תדע דאילו א"ל אינש לשלוחיה כו'. אין לדקדק כיון דגם רבא לא סמיך על שמעתתא דאמוראי שלפניו. והביא ראיה מהא דאיך סומא מותר באשתו כו', מדוע צריכים רב יצחק ורב אשי להביא כ"א בדרך אחר, די"ל דכ"א אמר סברתו וראייתו לפני תלמידיו בבית מדרשו. ומסדר הש"ס קבעינהו כחדא

ולפמש"כ לעיל דהא דקאמר רבא טב"ע עדיפא, הכוונה כמו סימנים. א"כ בלא"ה ניחא שפיר דרב יצחק ורב אשי הוכיחו בהדיא דטב"ע עדיפא טפי מסימנים. דע"י סימנים לא ידע ליה ולא קטלינן אפומיה, וע"י טב"ע ידע ליה וקטלינן. א"כ הלא פליגי אדרבא

עוד י"ל דהוכחת רבא מהא דב"א מותרים בנשותיהם בלילה היא רק לענין איסורא, ומשו"ה הביא רב יצחק ראייתו דטב"ע עדיפא מסימנין גם לדיני נפשות, דהא ע"י סימנין לא קטלינן וע"י טב"ע קטלינן

ודעת רב אשי הוא דאין אנו צריכין כלל לחזור בנוגע לדיני התורה. רק הנסיון הפשוט בנוהג שבעולם יורה דטב"ע עדיף טפי מסימנים, דאילו א"ל אינש לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימניה והאי סימניה ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה ואילו אית ליה טב"ע בגויה כי חזי ליה ידע ליה. וע' תשב"ץ ח"ב סי' נ"ט ובביאור הגר"א לאה"ע סי' י"ז ס"ק פ"ח ובמשאת בנימן סי' ס"ג וס"ה וברדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח ובחמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ם

במשנה אכלו ואין בו כזית חייב אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים ר' יהודא אומר אינו סופג אלא ארבעים ע"כ, והכא אין לדייק מדפליג ר"י בסיפא מכלל דברישא מודה. דארישא נמי פליג בברייתא בגמ', וס"ל עד שיהא בו כזית

שם ר' יהודא אומר אינו סופג אלא ארבעים, ע' ירושלמי יבמות פי"א ה"ז

שם ר' יהודא אומר עד שיהא בו כזית, ע' באר יצחק חא"ח סי' יו"ד ענף ד'

שם מ"ט דרבנן בריה היא ע"כ, משמע דהש"ס קרי בריה אף לדבר שאין בו עכשיו חיות, וע' בתוס' מכות די"ז ע"א ובת' הרשב"א סי' רפ"ב ובס' התרומה סי' נ' וברוקח סי' תע"ו

רש"י ד"ה בטביעות ומאבידה לא ילפינן דהתם משום חימוד הממון חיישינן דילמא משקר כו' ע"כ, פי' דקשיא ליה לרש"י ניהי דרבא מצא מקום להכריח דטב"ע עדיפא. מהא דהאיך סומא מותר באשתו כו', אמנם גם בהס"ד דסימנא עדיף. מצא ג"כ מקום להכריח מדין התורה, מדמהדרינן אבידתא בסימנא ולא מהדרינן בטביעת עינא. ומאי אולמא ראיה אחרונה מראיה ראשונה, עד דאחרונה הכריעה לשיקול דעתו והראשונה נדחית, לכן פירש"י דבאבידה אפשר דמשום חימוד ממון משקר כו'. נמצא דהטביעת עין בזה גרע, להיות חומד בלבו מה שראה בעיניו, דעינא וליבא תרי סרסורי דעבירה, ובירושלמי ברכות פ"א ה"ה סמיך לה אקרא דולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ולפ"ז כל עיקר בירור הנכון הוא משום דיהיב סימנא בחפץ הנאבד, ולעת כזאת לא ראהו בעיניו, ולפי גריעותא דטב"ע נגד סימנים גבי אבדה, ליכא למילף מינה בעלמא היכא דהטב"ע והסימנים שקולים הם, משו"ה הביא ראייתו מהא דסומא מותר באשתו כו', דשם עדיף הטב"ע דקלא להתירה כמו סימנים. וכדפירשתי לעיל בגמרא דשקולין הן

רש"י ד"ה פלניא, סימנין כך וכך היו בגופו ובכליו כו' ע' עונג יו"ט סי' קל"ד

תוד"ה ולא, תימא דשאני התם דחשדינן ליה דילמא משקר כו', ע' ב"מ די"ט ע"א תוד"ה אבל ובגיטין דכ"ז ע"ב ד"ה ודוקא ושם בר"ן ובמרדכי רמז שנ"ח ובת' פמ"א ח"ב סי' ל"ב.