אור הישר (חולין) קצז

סי' צ"ד ובס' יראים סי' קל"ט וע' בווי העמודים שם ובת' חו"י סי' צ"ד

שם כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל לקדם חבירינו שבבבל, פי' דחדא מתיבתא הוה לרב ושמואל, ובתר דשכיב רב נהג שמואל לחודיה שבע שני, כמבואר באגרת דרב שרירא גאון בדפוס ברלין דף פ"א

שם כתב שדר ליה עיבורא דשיתין שני אמר השתא חושבנא בעלמא ידעי ע' בכפתור ופרח פרק מ"ד דף צ"ח ע"ב

שם א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך, בירושלמי שבת פ"ו ה"ט הוא בשינוי לשון קצת

שם תניא ר"ש בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אע"פ שאין נחש יש סימן א"ר אלעזר והוא דאתחזק כו', האי ר' אלעזר אינו אביו של ר"ש דברייתא רק הוא ר"א בן פדת אמורא תלמידו של ר' יוחנן, ור"א דברייתא הוא ר"א בן שמוע כדפירש"י ביבמות דע"ב ע"ב. אולם הא דתניא הכא בשם ר"ש בן אלעזר, נשנה בירושלמי שבת פ"ו ה"ט בשם ר' אליעזר בן יעקב. ובמד"ר וישב פ' פ"ה א"ר אלעזר אע"פ שאין נחש יש סימן כו' רבנן אמרי בית תינוק ואשה אע"פ כו'. וע' בס' חסידים סי' קס"ב וסי' תע"ח

שם והוא דאיתחזק תלתא זימני דכתיב יוסף איננו וגו'. וצ"ל דעיקר ראייתו היא דבפסוק זה מסיק עלי היו כולנה כדפירש"י. דאל"ה אמאי לא הביא מפסוק הקודם פן ימות גם הוא כאחיו. הרי דחשש לחזקה דתלת זימני, וע' בס' חסידים סי' תס"א ובח"ס ח"ו סי' ע'

שם ר"נ מנהרדעא איקלע לגבי ר"כ לפום נהרא במעלי יומא דכפורי כו', ע' במג"א סי' תר"ה סק"ו ובט"ז ולבושי שרד שם סק"ג

שם רב חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא ביני דנא כו' איתבד ליה גבא דבישרא כו'. ע' בס' הארוך מש"ך סי' ס"ג ובמנחת אהרן שם ובת' פני יהושע ח"ב. חאה"ע סי' נ"ח ובעונג יו"ט סי' קכ"ח

שם אמר רבא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטביעת עינא כו' השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעת עינא עדיפא כו' ונרשם עה"ג לעיין בתוס' ברכות ד"נ ע"א, משמע שהגליון הבין דכמו בסוגיא דהתם פירשו התוס'. דלאו דוקא עדיף אלא כי הדדי נינהו. כמ"כ צריכינן לפרושי הכא, אע"ג דהתוס' שם לא הזכירו מהך דבסוגיין, והתם גופה מוחק רש"י תיבת עדיף כדהביאו התוס' שם. ולכאורה מה הכריח אל הגליון לפרש עדיף דהכא דכי הדדי נינהו, דילמא הוא כמו ברוב המקומות בש"ס דפירושו דעדיף טפי

ולכאורה היה מקום לאמר דדייק משינוי הלשון, דברישא פתח מריש ה"א סימנא עדיף מטביעת עינא. ובסיפא מסיק השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טב"ע עדיפא. ואמאי ל"ק טב"ע עדיפא מסימנים. ובע"כ דעדיף קמא דקאמר ברישא פירושו דעדיף טפי. ולה"ק סימנא עדיף מטביעת עינא משא"כ בסיפא דאתא למסקנא בתר דשמעינהו לשמעתתא דאמוראי, דחד דינא אית להו לסימנים ולטב"ע, מסיק רק טב"ע עדיפא, ול"ק עדיפא מסימנים. דאז הוה משמע כעין עדיף מטב"ע דרישא דעדיף טפי. ובאמת כוונתו בסיפא דכי הדדי נינהו

ואם נעמיק קצת נראה כן לא רק מלשון הש"ס, אלא מכל תוכן הענין. כמו מהס"ד כן ממסקנתו דרבא, דכוונתו בסיפא דכי הדדי נינהו. דלכאורה לשון מריש ה"א סימנא עדיף מטב"ע, משמע כ"ז שלא שמע מהנך אמוראי אמנם בתר דשמע מהם ידע דטב"ע עדיף טפי מסימנים. ואשתכח דהוה קטעי מעיקרא ובאמת קושטא דמילתא הכי איתא אף בתר דשמעינהו להני שמעתתא כדסבר מעיקרא דהא כמו רב הונא כן ר"נ ור"ח כולם שאלו תחלה אית לך סימנא בגויה, ומזה גופא מוכח דסימנא עדיף מטב"ע מדשאלו עליו תחלה, רק אחרי שהשיבום דלית להו סימן, אז שאלו אית לך טביעת עינא כמסתפקים במועט, ומאי האי דקאמר מריש ה"א סימנא עדיף כיון דבתר דשמעינהו להני שמעתתא אשתכח נמי מדבריהם כן כנ"ל

כן בהא דמסיק דאלת"ה האיך סומא מותר באשתו וב"א מותרים בנשותיהן בלילה אלא בטב"ע דקלא כו', אטו אם היא ישנה ולא יוכל להכירה בטביעת עינא דקלא ואית לה כמו שומא בידה שיוכל להכירה בחוש המישוש בלילה, האם אינו מותר בה מדין התורה כמו ע"י טב"ע דקלא ומכש"כ רבא לגרמיה דס"ל סימנין דאורייתא כדהביאו התוס' בד"ה פלניא, א"כ מהיכא מוכח במסקנתו דטב"ע עדיפא מסימנים ובע"כ דכוונתו דמריש הוה סבר דסימנא עדיף טפי מטב"ע, רק בתר דשמעינהו להני שמעתתא דאמוראי דפסקו למעשה, דאי ליכא סימנא סגי בטב"ע, ומכש"כ דאית ליה נמי הוכחה דאלת"ה היך סומא מותר באשתו כו'. מזה הוכיח דכי הדדי נינהו, וע' בקצוה"ח סי' מ"ו סק"ח וסי' פ"א סקי"ג ובנה"מ סי' מ"ו סק"ח וסי' פ"א סק"ז ובשער המשפט ס"ס ל"ה ובאבני מלואים סי' מ"ב סק"ט ובת' פני יהושע ח"ב חאה"ע סי' נ"ח

רש"י ד"ה אתלת קרנתא לכל חתיכה ג' קרנות ומשום סימן שלא יגנבו ממנה אנשי ביתו ע"כ, והקשה הב"ח דבב"מ דכ"ג ובביצה דכ"ח פירש"י דהסימן היה שלא יחליפהו הנושאו וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו ע"ש, ולע"ד בלתי מובן נמי איך סבב רש"י את פני הענין במדה בלתי נכונה כזאת, לעשות את רבה בר ר"ה לצר עין כזה שיצטרך לחשוד את אנשי ביתו שיגנבו מעט מן החתיכת בשר ששלח להם, ובאופן דאפשר לפרש שהסימן היה בשביל הנושא שלא יחליפהו, ועוד קשה מדוע כתב רש"י שלא יגנבו ממנה, הלא בשר הוא לשון זכר כדכתיב והנותר מבשר הזבח באש ישרף. והבשר אשר יגע בכל טמא. וע' זבחים דמ"ג ע"ב וברש"י ד"ה הואיל, ולפ"ז היה צ"ל ממנו

ולכן לולא דמסתפינא ה"א דחסר כאן תיבת ויכירו, וכך צ"ל ומשום סימן שלא יגנבו ויכירו ממנה אנשי ביתו. ולפ"ז תתפרש האי שלא יגנבו על הנושאים את הבשר. וחשד הגנבה מוסב גם על החליפין כמובן, ואנשי ביתו יכירו את הגנבה, ועל גניבה שייך לשון