אור הישר (חולין) קצו

הבשר נבלה ומטמא כו' ע"ש. ולפ"ז קשה מה מקום להקשות בסוגיין ממשנה זו עליה דרב, דס"ל בשר שנתעלם מה"ע אסור. הלא איסור מטומאה לא גמרינן כדאמרינן ביבמות דק"ג ע"ב

ואולי י"ל דלא אמרו דלא גמרינן איסור מטומאה, רק במקום דהיא טומאה דאורייתא או מהלמ"מ, דבזה נופל הלשון דלא גמרינן. וכדאמרינן בסוכה די"ח ע"א שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו. משא"כ במשנה דמצא בה בשר. ובבשר שנתעלם מה"ע דהם מדרבנן, ילפינן להו מהדדי, אכן לפ"ז קשה לפמש"כ רש"י לעיל ד"ט ע"א דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו ע"ש, וה"נ הא דאיצטריך לן למיזל בתר רוב טבחי העיר, הוא ג"כ מפני הכרח הספק הקדום על הבשר אם הוא של ישראל או של עכו"ם, וכן בבשר שנתעלם מה"ע אנו דנין ג"כ על ספק זה הנולד בו. והשתא מאי מקשה על רב דס"ל בשר שנתעלם מה"ע אסור ממשנה דמצא בה בשר הלא איכא לשנויי כדשנינן לעיל דפ"ו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר וע"ל בתוס' דס"ד רע"ב ומש"כ בחידושי שם, ולשון אם אמרו בדבר זה יאמרו בדבר זה. משמע היכא דשניהם דרבנן כמו בסוגיין

וביותר קשה דבה' מאכלות אסורות פ"ח הי"א כ' דבשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב אם היו רוב המוכרים עכו"ם אסור ואם היו דוב המוכרים ישראל מותר ע"ש, הרי דפסק בהדיא כמשנה דמכשירין ונקיט לאיסורא ולא רק לטומאה כמש"כ הוא גופיה בפיה"מ דמכשירין שם וצ"ע

שם אם חי כו'. במשנה ליתנייהו תיבות אם חי. אכן בתשובות הר"ן סי' מ"ה גריס להו

שם ואם מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר ע"כ, והיינו מחרוזות הולכין אחר הרוב אוכלי בשר דקתני בתוספתא ספ"ק דמכשירין

שם רב אמר מותרות משום נבלה ולוי אמר מותרות באכילה, בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב לא נזכרה מחלקותם. רק סתמא דהש"ס ס"ל שם כלוי. וע' בת' ח"צ סי' א'

רש"י ד"ה ספקו, כל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו' ע' פמ"ג ליו"ד סי' ק"י בשפ"ד סקי"ד

רש"י ד"ה נמצא בגבולין. אברים נבלות שכן דרך לחתכה לאברים ולהשליכה לאשפה, ע' בתבואת שור ר"ס ס"ג ובחו"ד שם סק"א

רש"י ד"ה מותרות. ואילו אברים נינהו מחזקינן להו בודאי נבלה ולקי, ע' במה"פ לירושלמי שקלים פ"ז ה"ב ובקונטרס הספקות להכו"פ סעיף ס"ו

תוד"ה אנן, אין לחוש ושרו שאר מקולין הואיל ורוב טבחי ישראל כו' ע"כ. משמע מדבריהם דמן הסתם מותרין. וכ"כ התוס' בתר הכי בד"ה רבי ובד"ה טעמא. דלא חיישינן שמא יביא עכו"ם מנבלה שבביתו למכור במקולין ע"ש, אולם הראב"ן בסי' רכ"ג מסיק אהאי דינא דמקולין וטבחי ישראל. בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר ובלבד שיהא ישראל עומד שם ורואה שלא יחליף ע"ש, ובאמת בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב מבואר כן בהדיא

תוד"ה אמר, וחומרא בעלמא הוא ע"כ, וכ"כ בס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ו ע"ש. ונ"מ בהא דמסקו הראשונים ז"ל דחומרא בעלמא הוא למש"כ בש"ך סי' ק"י בדיני ספק ספיקא סקי"ז ובמה"פ לירושלמי שקלים פ"ז ה"ב

תוד"ה ספקו היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסור כו' ע"כ, במיוחסות סי' קפ"א הביא סברא זו בשם הר"י ז"ל. וע' בט"ז או"ח סי' תרל"ב סק"ג ובפר"ח סי' ק"י סקי"ג ובברכי יוסף חי"ד שם סק"ו וביד המלך פ"ח ממ"א

תוד"ה ובנמצא. ומיהו איכא למימר דהתם משום דמקולין הו"ל קבוע כו'. ע' בס' אור שמח פ"ח הי"א ממ"א

בסה"ד אע"ג דמן הדין לא הוה לן למיחש דאזלינן בתר רובא ע' בדו"ח להגרע"א חלק הכתבים דף ק"ח ובחידושי ח"ס לע"ז דס"ה ע"ב

תוד"ה ה"ג, וא"ת דאמר בפ"ק דפסחים תשעה צבורים של מצה ואחד של חמץ כו', והשתא כי שקל נמי עכבר מן הצבורים לישתרי כי הכא כו', ולולא דבריהם היה נלע"ד לתרץ דשאני בדיקת חמץ דכל עצמה מתחלתה על הספק באת לכן החמירו בספיקו טפי משאר ספק וע' בברכי יוסף חא"ח סי' קפ"ו סק"ד

בא"ד וי"ל דהתם איירי שראינו שלקח מן הצבורים שנולד הספק במקום הקביעות כו' ע"כ, ע' בס' האשכול ח"ג סי' ל' ובת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז וביו"ד סי' ק"י ס"ג ובביאור הגר"א שם סק"ט עד סקט"ו ובפר"ח שם סקכ"ח ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד שם

בא"ד ואין סברא לחלק בין קדשים ועכו"ם לשאר איסורים. ע' פר"ח סי' ק"י סקכ"ו ובפלתי שם סקי"ד ובת' פמ"א ח"א סי' ק"ו ובח"ס חלק יורה דעה סי' ש"ז

בא"ד ודוקא התם שהאיסור מעורב בהיתר כו', ע' פלתי סי' ק"י סקי"ב ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ד

ע"ב אלא רב היכי אכל בישרא כו'. והנה בב"מ דכ"ג ע"ב דייקו התוס' דאין הלכה כרב, מדפריך ורב היכי אכל בישרא משמע דאנן שפיר אכלינן, ועפ"ז הקשו שם דכ"ד ע"ב כיון דלית הלכתא כוותיה מאי פריך התם והאמר רב בשר שנתעלם מה"ע אסור. ותירצו כיון דחזי המוצא שהעוף השליכם שם אפילו מאן דפליג ארב מודה הכא, וכ"כ בנמו"י שם ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' ח', דבמקום דאיכא ריעותא כו"ע מודו דאסור, וע' ברוקח סי' ת"ז ובכפתור ופרח פמ"ד ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ס"ג סק"ה ובפר"ח סק"ג ובת' כנסת יחזקאל סי' ל"ט

שם כולהו שני דרב הוה כתב ליה ר' יוחנן לקדם רבינו שבבבל ע"כ, ואפ"ה כל היכא דפליגי רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. כדכתב בס' התרומה ה' נדה