אור הישר (חולין) קצה

כשהיה מלא חיים ובריאות. לכן נראה בו התרגשות החיים גם אחרי זמן רב, וממילא גם בעורו נשארת הבריאות בשלימות מזמן שהיה חי, משא"כ במת מחמת חולי שכבר אפסו כחותיו לאט לאט כל עוד בחיים חיותו. ממילא כשמת אבד עם מיתתו שארית כחותיו ואין בו שום רגש של חיות, ויחד עם אפיסת כחותיו בכלל, נשאבו כחותיו בזמן מחלתו גם מפרטיות העור, וכה"ג כתבו בב"ש ובח"מ סי' קכ"א סק"י לענין גירושין. לחלק בין נשחט לגוסס מחמת חולי ע"ש, וע' בת' עין יצחק ח"ב סי' ס"ב ובעונג יו"ט סי' מ"ד

תוד"ה חיתוכא, ותימה דא"כ לוקמיה אף כשאין מכריזין כו'. ע' ח"ס חא"ח סי' וא"ו

בא"ד דלכך שלחה לעכו"ם לפי שנודע לו אחר ניקור דטרפה היא ע"כ, ע' בט"ז ונקוה"כ סי' קי"ח סקי"א

תוד"ה טרפה. ליכא למיחש שמא יקנה ממנו ישראל כו', ע' בט"ז יו"ד סוף סי' קי"ז

ע"ב והא קא מטעי להו אינהו הוא דקמטעו נפשייהו כו', ויל"ד בשלמא בעובדא דמר זוטרא דבסמוך, דאי רבא ורב ספרא לא הוו אמרי מידי, ומר זוטרא סבר לאפיה הוא דקאתי. בזה נופל לאמר דאיהו הוא דקא מטעי נפשיה. משא"כ הכא הא דאינהו מטעי נפשייהו, הרי בא להם בגרמת הכרוז דנפל בישרא לבני חילא, דאילו הוו מכרזו נפל טריפתא לבני חילא. אז לא היה להם מקום לטעות. ומנלן דע"י גרמא כזו ליכא משום לתא דמדבר שקר תרחק

אולם דוגמא כזו אשכחן באגדה על הכתוב בשמואל א' כ"ח, כאשר העלה שאול את שמואל. דשמואל אמר לו ויקרע ה' את הממלכה מידך ונתנה לרעך לדוד. דמבואר במדרש שם ובילקוט רמז קל"ט דשאול אמר לו כד הוית גבן אמרת לרעך הטוב ממך וכען אמרת לרעד לדוד א"ל שמואל כד הוינא גביכון הוינא בעלמא דשקר ואמרנא לך מלין דשקר דדחילנא מינך דילמא תקטילני ברם אנא כען בעלמא דקשוט לא תשמע מיני אלא מילי דקשוט ע"ש

ולכאורה אין מקום ח"ו לאמר דשמואל הצדיק יאמר דברים אשר לא כן להיותו בעלמא דשקרא, ובע"כ הכוונה דבעלמא דקשוט הוא כולו אמת לאמתו גמור ומוחלט. מפני שהוא מופשט מגוף ומאימת איש על רעהו. לא כן בעוה"ז שהוא לבוש בלבוש חומר עכור ואיש את רעהו חיים בלעו. עלול הוא לבוא לזמן כזה, שילחץ אל הקיר שאין לנטות ימין ושמאל ע"ד האמת הגמור ומוחלט. ושקר הלא אסור לדבר, לכן התירו לו אז באופן כזה שידבר דבריו דמשתמע לתרי אנפי, והשומע ששכלו ילך ע"פ רוב אחרי רצונו. יבחר לו ההבנה בדבריו הנאותה לרצונו. ובאופן זה אמרינן דאיהו מטעי אנפשיה. כן הדבר אצל שמואל כל עוד חלקו בחיים בעוה"ז, והיה ירא לאמר לרעך לדוד שמא יהרגנו, לכן אמר לרעך הטוב ממך. ובזה אינו נתפס בדבריו אצל שאול, דיש מקום לחשוב אולי כך נאמרה לו הנבואה, ומי הוא הנבחר למלכות בפרטיות גם שמואל אינו יודע, ואם שאול היה שונא לדוד ובשביל זה הסב מחשבתו על אדם אחר, נקרא בזה איהו דקא מטעי אנפשיה לא כן כשהיה שמואל בעלמא דקשוט. שם היה מוכרח להגיד האמת הברור לרעך לדוד

וכן בסוגיין דאילו היו מכריזין נפל טריפתא לבני חילא, הרי לא הוו זבני. ומלבד הפסד ממון ישראל של כל הבהמות שנטרפו דאפשר שאין יכולין לעמוד בה, איכא נמי משום איבה ודרכי שלום. לכן בחרו להכריז נפל בישרא לבני חילא, ואינהו הוא דקמטעו נפשייהו. וזהו טעם לשבח מה דלא הזהירה תוה"ק לאמר האמת, רק בלשון מדבר שקר תרחק כנ"ל, וע' בת' חיים שאל סי' כ' וסי' ע"א אות ו'

שם ההוא טבחא דא"ל לחבריה אי הוות פייסת מנאי כו', ע' בת' מהרי"ק שרש מ'

רש"י ד"ה גזירה, אבל שולח לנכרי בביתו הוא ומי ראה כו'. ע' בת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' ס"ה

דף צ"ה ע"א מי לא ספיי לך כו', ע' תשב"ץ ח"ב סי' ס"ה ובערוך השלום ערך סף

שם מקולין וטבחי ישראל כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תשס"א ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' ב' ובריב"ש סי' ע"ג

שם איכא דאמרי אמר רבי בשביל שוטה זה כו', בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב נקיט כלישנא קמא דהכא

שם בשר כיון שנתעלם מן העין אסור. ע' במה"פ לירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח ובשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ח ובהעמק שאלה שם אות כ"א ובפר"ח סי' א' סק"כ

שם נמצא ביד עכו"ם שאני, ע' בת' הרמ"א סי' מ"ם

שם ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה כו', ואע"פ שבאותה האחת היתה יותר בשר נבלה, ממה שהיה בשר שחוטה בכל הט' חנויות. אפ"ה כשר בנמצא, דאזלינן בתר רוב המוכרים ולא בתר רוב בשר, כמש"כ בחוות דעת סי' ק"י סק"ג, וע' בתוספתא טהרות רפ"ו

שם ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור. ע' במעשה הגאונים סי' רפ"ה ובת' הרשב"א סי' שי"ב וסי' תי"ב וסי' תתס"ג ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ב

שם ובנמצא הלך אחר הרוב, פי' ואפילו נמצא קרוב למקולין של נבלה, דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמרינן בב"ב דכ"ג ע"ב. וע"ש בנמו"י ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ג, וע"ע בירושלמי ספ"ק דכתובות ובת' רדב"ז ח"ג סי' תק"ח ובת' אבקת רוכל סי' רט"ז וביו"ד סי' קי"ד ס"י ובביאור הגר"א שם סקכ"ו ובחו"מ סי' רנ"ט ס"ו ובשעה"מ ס"ה מגילה ובחידושי ח"ס לע"ז דל"ב ע"ב

שם ה"נ בנמצא ביד נכרי, ע' פלתי סי' ס"ג סק"א ובסי' ק"י סק"י

שם ת"ש מצא בה בשר הלך אחר רוב טבחים כו'. והנה הרמב"ם בפיה"מ פ"ב מ"ט דמכשירין כתב. דמשנה זו רק לענין טומאה נישנית ואם רוב טבחי העיר עכו"ם