אור הישר (חולין) קצד

רש"י ד''ה אל תטוש תורת אמך מנהג מקומך כו'. אבל דעת הרמב"ם בפ"ה ה"ז ממ"א שבכל מקום אסורין. כדדייק שם הרב המגיד

רש"י ד"ה שריין, גדי לאו דוקא ע"כ, ולכאורה כוונתו לרבות גם עגל, אמנם ברמב"ם פ"ז הי"ד ממ"א כ' ביצי גדי או טלה, משמע מדבריו דוקא דקות אבל גסה ממועט וע"ש במגיד משנה. ולפ"ז אפשר דמש"כ רש"י גדי לאו דוקא, כוונתו נמי דה"ה טלה, אבל עגל ממועט כמו להרמב"ם, אכן אם בדוקא הוא, מדוע סתם המחבר בסי' ס"ה ס"ד וכתב ביצי זכר, דמזה משמע אפילו עגל, ולהיפוך אם הוא בכל ביצי זכר, אמאי כ' הרמב"ם גדי או טלה, וצ"ע כעת, וע' בפר"ח סי' ס"ה סק"ט

רש"י ד"ה רישא בכיבשא הראש כשרוצין להסיר שערו כו', ע' בתוס' ור"ן ובפלתי סי' ס"ח סק"א

רש"י ד"ה טבח. דרך הטבח לנקר הבשר ע"כ, ע' מהרי"ק שרש מ' ובת' שארית יוסף סי' כ"ב

תוד"ה מדלא, מן התורה לא הוי אבמה"ח כו' ואין בהן אלא מצות פרוש בלבד כו' ע"כ, התוס' לטעמייהו לעיל דע"ד ע"א ד"ה אין דהוא מדרבנן, אבל הרמב"ם בפ"ה ה"ו ממ"א ס"ל, דאבר המדולדל דא"ב אלא מצות פרוש, לא לקי עליה. אבל אסור מדאורייתא. וע' פר"ח סי' ס"ב סק"ז

תוד"ה רישא. משום קרום של מוח שיש בו דם כו', ע' פלתי סי' ע''א סק"ב

דף צ"ד ע"א חתוכה נמי לישדר ליה כו'. ע' פלתי סי' ס"ג סק"ב וסי' ק"י סק"ח

שם דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם. לכאורה לא הי"ל רק לאמר אסור לגנוב דעתו של נכרי. דגגיבת דעת ישראל כבר ידעינן מדכתיב לא תונו איש את עמיתו, ובאונאת דברים הכתוב מדבר כדתניא בב"מ דנ"ח ע"ב. ומסיק שם דכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך. ותנן בסוטה ד"ט ע"ב דלפי שגנב אבשלום שלשה לבבות לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל לפיכך נתקעו בו ג' שבטים ע"ש. ולפ"ז גניבת דעת ישראל לא איצטריך לשמואל לאשמעינן ולשון התוספתא בב"ק פ"ז שבעה גנבים הם הראשון שבכולם גונב דעת הבריות כו', וכ"ה ג"כ במכילתא משפטים פרשה י"ג, וע' בירושלמי ע"ז פ"א ה"ג ובריב"ש סי' ת"ג וביד המלך פ"ב ה"ו מה' דיעות

שם ואפילו דעתו של עכו"ם ע' סנהדרין דע"ו ע"ב ובב"ק דקי"ג ע"ב ושם ע"א תוד"ה נודרין ובמרדכי שם רמז קנ"ח ובחו"מ סי' שמ"ח ס"ב וביאור הגר"א שם סקי"ג ובש"ך יו"ד סי' רנ"ד סק"ג ובס' חסידים סי' נ"א וסי' תתר"פ ובתוס' גיטין ס"פ הניזקין ובברכי יוסף חי"ד סי' קמ"ח סק"ו ובת' באר שבע סי' נ"ט

שם ואי מכללא מאי כו', באיזהו מקומן בש"ס פריך כמו הכא, ויש ג"כ היכא דאמר לאו בפירוש איתמר אלא מכללא, ולא פריך ואי מכללא מאי

שם למ"ד טרפה הואי א"ל אמאי תשהא איסורא פי' משום דאפשר לבא לידי תקלה כדאמרינן לעיל דנ"ג ע"ב גבי שרקפא דספק דרוסות, וע' בת' חו"י סי' קמ"ב

שם ואם בשביל כבודו מותר. ע' בכ"מ פ"ב ה"ו מה' דעות

שם שאני עולא דחביב ליה לרב יהודא כו', ע"ל ע"ב תוד"ה והא

שם ואם יש שם חבר עיר מותר. לכאורה בין לפירש"י דהוא חבורת רבים כן לפי' רגמ"ה דחבר עיר הוא ת"ח כדהבאתי בחידושי לקמן בסמוך, הרי עכ"פ הוא לכבודו, ומדוע לא קאמר כדתניא בברייתא דלעיל ואם בשביל כבודו מותר. וכ"ה בחו"מ סי' רכ"ח ס"ז ואם הוא עושה כדי לכבדו מותר ע"ש, וצ"ל דברייתא דלעיל שנה ר"מ, וברייתא זו נשנית בסתמא. והמסדר לא רצה לשנות מלשון התנא כמו ששנה הוא, וכדתנן בריש עדיות שאדם חייב לאמר בלשון רבו

שם ולא ישגר אדם לחברו חבית של יין ושמן צף על פיה כו' ע' בת' רדב"ז בקונטרס לשונות הרמב"ם סי' נ"ח

שם ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם כו', ע' באה"ע סי' כ"ח סי"ז ובט"ז וביאור הגר"א שם ובת' מהרי"ט ח"א סי' ק"נ

רש"י ד"ה חיתוכא דעכו"ם בירך אינו עשוי כשל ישראל כו'. ע' בתשובות הר"ן סי' מ"ה

רש"י ד"ה לא יסרהב לא יפציר בו כו'. מלשון זה דקדק הסמ"ע בסי' רכ"ח סק"ח דדוקא להפציר בו ולהרבות שלא כנהוג הוא דאסור אבל לדבר לו פעם אחת ושתים בא אכול עמי מותר כי אדרבה אם לא ידבר עמו כן יתבזה חברו כו' ע"ש. ואפ"ה לא תקשה ממעשה רב דאבא חלקיה בתענית דכ"ג ע"ב דלא אמר להו רבנן איתו כרוכו, דשאני התם משום דלא נפישא ליה ריפתא, וע"ש רש"י ד"ה טובת. אבל בסוגיין איירי בשיש לו מה להאכילו רק שיודע בו שאינו סועד, וע"ד זה סובב הסמ"ע דבריו. וע' בדקדוק לשון הירושלמי דמאי פ"ד ה"ג

רש"י ד"ה ואם יש שם חבר עיר חבורות עיר שיש שם רבים כו' ע"כ, וכן פירש"י במשנה ברכות ד"ל ע"א ובר"ה דל"ד ע"ב. דחבר עיר הוא חבורת צבור. והא דבמגילה דכ"ז ע"ב פירש"י חבר עיר תלמיד חכם המתעסק בצרכי צבור ע"ש. משום דהתם איירי בנתינת מעות לצדקה לחבר עיר בעד עניי העיר, ובע"כ הוא להת"ח המתעסק בצרכי צבור, אמנם רגמ"ה פי' גם בסוגיין חבר עיר תלמיד חכם

רש"י ד"ה סנדל של עור בהמה שמתה מאליה אין עורה חזק כשל בריאה שחוטה ע"כ, הטעם נלע"ד פשוט ע"פ הטבע והנסיון. כאשר נראה שאם יתירו מוסרות שור הנשחט תיכף לשחיטתו, אפשר לו לעמוד מעצמו ולהזיק אז, ולא עוד אלא אפילו זמן רב לאחר הפשט וניתוח, נראה בחוש מציאות רגשי חיים בנתחיו, משא"כ במת מחמת חולי, שתיכף כשימות מות לא יראה ולא ימצא בו עוד שום סימן של חיות אפילו כשהוא שלם ובע"כ דבנשחט שניתק פתאום פתיל החיות