אור הישר (חולין) קצג

ע"ב תוד"ה דגים ותוד"ה ודגים ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב מדלא קא בריין הני אבמה"ח נינהו ע' באר יצחק חי"ד סי' ו' ובאור שמח פ"ח הי"ב מה"ש

שם האי דלא קא מסרחן דלא קא שליט בהו אוירא ע"כ, ונשמט אבר דדמי לביעי חשילתא כמש"כ הרמב"ם בפ"ה ה"ז ממ"א, אפ"ל דלדידיה נחשב לא שליט אוירא, משום שהוא מעורה בגידיו, וע' בש"ך סי' ס"ב סקי"ג ובביאור הגר"א שם סק"ג ובפר"ח סקי"א

שם א"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא כו'. בס' חסידים סי' תתקס"ט גריס במקום ר' יוחנן ר' יצחק

שם ואת לא תיכול משום ואל תטוש תורת אמך, ע' פסחים ד"נ ע"ב ובה"ג ס"ה מגילה ובשאילתות ויקהל שאילתא דפורים ובראב"ן סי' יו"ד ובמהרי"ק שרש קמ"ד ובת' מהר"י סוראזינה הנדפסת בסוף ת' הרא"ש ובס' חסידים סי' תתק"ע ובריב"ש סי' מ"ד ובפר"ח סי' ס"ב סקי"ג

שם אומצי ביעי ומזרקי, ע' בפרדס סי' רכ"ט ובס' יראים סי' קמ"ו

שם בכל התורה כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא והלכתא כרבינא לקולא כו' ע"כ, והגרע"א ציין עה"ג כה"מ בש"ס שיצאו מכלל זה ע"ש. אולם אכתי יל"ד מאי דנכללו הכא בכללא דהש"ס, ראשונה דוקא היכא דרבינא פליג בהדי רב אחא לחודיה כדכתב בס' הזכות להרמב"ן ביבמות פ' החולץ וע' בה"ג ה' עדיות

והיכא דבמחלקותם משכ"ל לפעמים דרבינא לחומרא ור"א לקולא אז ליתא להאי כללא כדכ' הר"ן בע"ז דכ"ו ע"ב וע' בס' האשכול ח"ג סי' נ"ד ובתמים דעים להראב"ד סי' קי"ז ובמהרי"ט סי' ס"ח

ובדיני ממונות דקולא לאחד הוי חומרא לרעהו, חשבינן הקולא לפטור המוחזק כדכ' התוס' בב"מ דצ"ה ע"א ד"ה אתמר וע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' שע"ד סק"ה

וכללא דבסוגיין אלים כ"כ, דהיכא דהוא יוצא מן הכלל איצטריך להש"ס לפסוק בהדיא הלכתא כמאן דאסר. וע' ע"ז דל"ג ע"ב תוד"ה והלכתא ובטו"א למגילה דכ"ו ע"ב וביד המלך פ"ט מה' גזילה ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ח ע"ב

שם אומצא דאסמיק חתכה ומלחה כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' ט' וסי' קמ"ח ובס' הארוך מש"ך סי' ס"ה ובש"ך סי' ס"ז סק"ו ובפמ"ג שם במשבצות סק''א ובת' הריב"ש סי' פ"ו ובפלתי סי' ק"ה סק"ד

שם וכן ביעי, פירש"י בפסחים דע"ד ע"ב וכן ביצי זכר דאסמיק, והתוס' כתבו שם דבחנם פי' כן דהא אסור משום דמא כדאמרינן לעיל ע"א ה' קרמי הוו דביעי משום דמא ע"ש. ולעד"נ דרש"י שם אתא לאפוקי ביצי זכר קודם שלשים יום' דאמרינן לעיל בסמוך דשריין בלא קליפת הקרום. ורק מכאן ואילך אי אזרען אסירן. ופירש"י דבידוע שיש דם ע"ש, וסימן דדם זה, הוא אי אית בהו שורייקי סומקי כדאמר בגמ', ועפ"ז שפיר פירש"י ביצי זכר דאסמיק, וכן פי' רגמ"ה בסוגיין וכן ביעי ביצים של בהמה דאית בהו שורייקי סומקי

שם רישא בכיבשא אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי כו', ע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ג וברוקח סי' תכ"ג ותכ"ד ותכ"ח ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ח ובט"ז ופמ"ג במשבצות ר"ס ס"ח

שם טבח שנמצא חלב אחריו כו'. ע' בת' הרשב"א סי' כ' וסי' תרל"ב ובמיוחסות סי' קס"א ובתשב"ץ ח"ג סי' קע"ב ובברכי יוסף חח"מ סי' ל"ד סק"ג

שם א"ד פפא ולא פליגי כאן להלקותו כאן לעברו אמר מר זוטרא כש כשעורה במקום אחד כזית אפילו בב' וג' מקומות. בשאילתות פ' אחרי סי' צ"ב גריס חילוקא דבין להלקותו ולעברו במר זוטרא. ובין כזית לכשעורה בדר"פ

שם והלכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה, בשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ח גריס והלכתא להלקותו ולעברו בכזית להלקותו בכשעורה, וכ"כ ג"כ בר"ן מלקין אותו ומעבירין אותו, וע' בת' הרשב"א סי' תקצ"ד וסי' תרי"ט ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ו ובריב"ש סי' קי"ג ובת' אבקת רוכל סי' קפ"ח וסי' ר"ז ור"ח

שם אמר ר"ח ב"א א"ר יוחנן חזרו לאמר נאמנין א"ר נחמן אכשור דרי כו'. כה"ג ביבמות דל"ט ע"ב, וביותר לפי גרסת הרא"ש שם, דגם התם הוא בשם ר' יוחנן. ורב נחמן השיבו אכשור דרי, וע"ש בנמו"י

שם א"ר נחמן אכשור דרי כו'. ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד

במשנה שולח אדם ירך לעכו"ם שגיד הנשה בתוכה כו'. והנה מזה הוכיח הרמב"ם בפ"ח הי"ד ממ"א דגיה"נ מותר בהנאה. וחכמי לוניל השיבו על דבריו כדהביא הרא"ש בסוגיין. וע"ש בהרב המגיד וכ"מ ובפלתי סי' ס"ה סק"ב

אולם לפ"מ דפלוגתא דתנאי היא בברייתא דפסחים דכ"ב ע"א. ומתניתין כר"י אתיא דס"ל גיה"נ מותר בהנאה ור"ש אוסר. וע"ש תוד"ה ור"ש ולקמן דצ"ט ע"ב תוד"ה והלכתא קמא. ולפ"ז י"ל דר"ש לטעמיה אזיל בזוה"ק וישלח דף ק"ע ע"ב שכתב דגיה"נ אסור בהנאה אפילו ליהביה לכלבא, ושם דף קע"א ע"ב ר' ייסא סבא דריש כי נגע בכף ירך יעקב כתיב הכא כי נגע בכף וכתיב התם כל הנוגע במת בנפש האדם וגו'. מה להלן מסאבא אוף ה"נ מסאבא דסאיב ההוא אתר ומאתר מסאבא לית לן לאיתהנאה מיניה כלל כו' ע"ש, וע' בת' הרשב"א סי' ר"י

וצ"ל נמי דמתניתין מיירי שמכר אל העכו"ם את הירך, או שהיה מכירו ונתנו לו במתנה. דאל"ה איכא משום לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם כדאמרינן בע"ז ד"כ ע"א וע"ל דקי"ד ע"ב תוד"ה ר"י ובעירובין דס"ד ע"ב תוד"ה ולמדנו ובת' הרשב"א סי' ח' ובט"ז יו"ד סי' קנ"א סק"ח ובסמ"ע סי' רמ"ט סקי"ב ובמג''א סי' ש'"ז ס"ק כ"ט ובכפתור ופרח פ"י ד"ה מסתברא דהוא הדין ובתשב"ץ ח"א סי' י"ד.