אור הישר (חולין) קצא

שם גפן אלו ישראל וכה"א גפן ממצרים תסיע כו', ע' ב"ר וישב פרשה פ"ח ויחי פ' צ"ט ובתנחומא שם ובויק"ר בחוקותי פל"ו ובמדרש שמואל ובילקוט תהלים רמז תתכ"ט ובזוה"ק וישב דף קצ"ב ע"א ובפ' ויחי דף רל"ח ע"א ובפ' בלק דף קפ"ט

שם ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא ע"כ. וכתבו בהלכות פסוקות ה' לולב המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון וכ"ה ג"כ בס' המנהיג הל' לולב, דהיינו דתניא בד' מינין שבלולב במנחות דכ"ז ע"א דמינין העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין פירות כו', וע' בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ד

שם ואכרה לי בחמשה עשר כסף כו'. ע' ילקוט הושע רמז תקי"ט

שם אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם ע"כ. אולם בפדר"א פכ"ה דרש עה"פ אם אמצא בסדום חמשים צדיקים כו' מכאן אמרו אם יש חמשים צדיקים בעולם בצדקתם העולם עומד

שם ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ואם שלשים בא"י וט"ו כאן כו'. אולם בירושלמי ע"ז פ"ב ה"א קאמר דבכל העולם צריך להיות רק שלשים פעמים שרובן בבבל ומיעוטן בא"י פעמים שרובן בא"י ומיעוטן בבבל, ודרשו מדכתיב ואברהם היה יהיה יהיה מנין שלשים. וכן נדרש האי קרא בזוה"ק פ' וירא ובמדרש שוח"ט מזמור ה'

שם עולא אמר אלו שלשים מצות שקבלו עליהם ב"נ כו' בילקוט זכריה רמז תקע"ט הוא בשם רבא, וע' בדרשה זו בשם ר' יוחנן בב"ר ויחי פצ"ח ובפסיקתא רבתי פרשת החדש

רש"י ד"ה עלין. כך עמי הארץ חורשים וזורעים וקוצרים מה שת"ח אוכלין. ע' באר שבע לסנהדרין דצ"ו ע"א. ן

ע"ב ואינו נוהג בעוף כו' בעי ר' ירמיה אית ליה לעוף ועגיל אית ליה לבהמה ולא עגיל, ע' בפדר"א רפי"א ובביאור הרד"ל שם אות ח'

שם בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן תיקו. והקשו ברמב"ן רשב"א ור"ן אמאי לא פשיט מדתניא במנחות דל"ז ע"א איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו אלמא בתר דידיה אזלינן ע"ש מה שתרצו

ולולא דבריהם היה נלע"ד. דאף דתפילין וגיד הנשה שניהם הם מצוות התורה, מ"מ חילוק גדול ביניהם כשהוא בא לקיימם במעשה ובפועל, דבגיה"ג של עוף ובהמה המשונים בגופם מבהמות ועופות אחרים, באלו נופלת השאלה איך להתנהג בבהמה ועוף כזה, אי בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה. משא"כ גבי תפילין דהיא מצוה דרמיא עליו לעשותה ולקיימה בגופו ממש, ועל הקיום שהוא בגופו בודאי דבתר דידיה אזלינן. דא"א ליה לקיים המצוה בגופא דאחרינא ודמיא לדאמרינן בב"ק ד"ז ע"ב בבעיא אי בשלו הן שמין או בשל עולם, דר' אבא השיבו רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין ע"ש. והשתא אם בשדהו שהיא רק קנין כספו, אין מקום להעריכה בשל עולם. רק בשלו הן שמין. מכש"כ מצוה דאקרקפתא דגברא רמי לקיימה בגופו, פשיטא דאין להעריכה לגבי דאחריני. ומשו"ה בתר דידיה אזלינן

וממילא גם לענין חליצה באיטר רגל אין לדמות להא דבסוגיין כדכתבו הראשונים הנ"ל והנמו"י בפ' החולץ, רק דמיא לתפילין דבתר דידיה אזלינן. דחליצה היא ג"כ מצוה דבגופו דאין שייכות לימין דאחריני, ואע"ג דאין ענין לסוגיא דידן. בכ"ז יש מקום לשני הדעות בשו"ע סי' קס"ט סכ"ה, די"א דאיטר ברגלו חולץ בשתיהם במנעל של ימין בימין ובמנעל של שמאל בשמאל ויש מי שנסתפק לאמר שאין לו תקנה וע"ש בפירוש סדר חליצה סק"מ. עפמש"כ בב"ש שם סקכ"ד דימין רגל של יבם ילפינן בגז"ש ממצורע ביבמות דק"ד ע"א. ולכאורה מאי נ"מ אי ילפינן רגל דחליצה בימין מגז"ש. הרי אפילו במצורע גופיה אם הוא איטר נימא דרגלו השמאלית תחשב כימין דאחריני כיון דבתר דידיה אזלינן. די"ל כיון דהתורה כתבה בהן רגלו הימנית, אפשר שהיא דוקא ימנית כמו שהיא ברוב אנשים שאינם איטרי רגל וממילא כדילפינן רגל דחליצה מרגל דמצורע צריך ג"כ שתהיה רגלו הימנית כמו שהיא ברוב ב"א, וכשהוא איטר רגל מספקינן בדעת תורה אי בעינן דוקא ימין דרוב אנשים, או בתר דידיה אזלינן, לכן י"א שחולץ בשתיהם וי"א שאין לו תקנה

ודאתאן עלה יש להעיר ע"ד המרדכי בפ' מצות חליצה שכ' וז"ל ביבמה שהיתה איטרת יד ימינה הוי שמאל דידה כימין דעלמא כדאמרינן במנחות גבי תפילין ע"ש והוא תמוה דע"כ לא מספקינן אלא ברגל דחולץ, אם הוא איטר רגל, ומשום דילפינן רגל רגל ממצורע דכתיב ביה רגלו הימנית כנ"ל. וכ"ה מסקנת הש"ס בזבחים דכ"ד ע"ב ובמנחות ד"י ע"א אבל ביבמה דלא כתיב בה יד כלל, רק וחלצה נעלו, אף דלכתחלה צריכה לעשות בימין כסתם פעולות ב"א, אבל אם היא איטרת יד. בודאי דחולצת בשמאלה שהיא ימין דעלמא מפני שבכל הפעולות משתמשת בידה זו, ומכש"כ דלא גרע ידה זו מגידמת דחולצת בשיניה כדאמרינן ביבמות דק"ה ע"א מי כתיב וחלצה ביד. וע' סנהדרין דמ"ט ע"א רש"י ד"ה על עסקי, ומה צריך המרדכי להביא מתפילין וצ"ע כעת, וע' בת' רדב"ז ח"ג סי' תקפ"ד ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' קנ"ו ובאור שמח פ"ד הי"ז מה' יבום

שם מחלוקת בבן תשעה חי והלך ר"מ לשיטתו ור"י לשיטתו. ע' ברמב"ם ה' מ"א פ"ה הי"ד ופ"ח ה"א ופ"ז ה"ג ובמ"מ ולח"מ שם ובסוף ספר הפלאה לכתובות, אמנם דבריהם לא יתאימו עם דברי הראשונים ז"ל בס' האשכול ח"ג סי' כ"ח וס' התרומה ה' איסור והיתר סי' מ"א, וע' בס' הארוך מש"ך סי' ס"ד ובפלתי שם סק"א ובת' רדב"ז ח"א סי' ע"א וביד המלך פ"ז ממ"א

שם ר' יהודא אומר גוממו כו'. לשון זה אשכחן לעיל ד"נ ע"א גום שדי, ובמשנה בכורות דל"ט ע"א ובכלים פי"ז מ"ד נגממו, ובכלאים פ"ב מ"ד גומם עד פחות מטפח.