אור הישר (חולין) קצ

שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים. ולכן נתאחו זו לזו

שם עולים ויורדים עולים שנים ויורדים שנים כו', ע' תקוני זהר תקון שתין ותשעה דפוס ליורנו דף ק"ז ע"א

שם וכתיב ביה במלאך וגויתו כתרשיש וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו, ע' ילקוט דניאל רמז אלף ס"ו ובתקוני זהר תקונא תמני סרי דפוס ליורנו דף ל"ו ע"ב ובפרקי דר"א פכ"ב ובביאור הרד"ל שם אות כ"א ובמורה נבוכים ח"ב פ"י

שם עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה כו' ע' מד"ר איכה פ"ב בפסוק איכה יעיב באפו

שם מיד והנה ה' נצב עליו כו'. ע' מורה נבוכים ח"א פט"ו ובאגרות הרמב"ם דפוס בלפסיא דף כ"ד

שם שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו כו', במד"ר ויצא פס"ט הלשון קפלה כפנקס ונתנה תחת ראשו, וכ"ה בכפתור ופרח פ"י

שם ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לאמר שירה עד עכשיו. ע' במד"ר וישלח פע"ח ובפרקי דר"א פל"ז ובזוה"ק תזריע דף מ"ה ע"א ובטו"א לחגיגה דף י"ב ע"ב

שם דא"ר חננאל אמר רב שלש כתות כו', בילקוט ישעיה רמז רע"א גריס ר' חנינא אמר רב

שם שלש כתות של מה"ש אומרות שירה בכל יום כו', ע' בס' המנהיג ה' תפלה סי' ע"ו

שם אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ה"צ ע"כ, וזהו מש"א בפרקי דר"א פ"ד זה עונה וזה קורא, ובביאור הרד"ל שם אות נ"ז כ' דצ"ל זה קורא וזה עונה. והקשה שהוא כנגד מה שיסדו במטבע קדושת יוצר כולם כאחד עונים כו' ע"ש. ובאמת כן מבואר בפסיקתא רבתי פיסקא מתן תורה באותה ש שעה עונין כולם ואומרים קק"ק ה' צבאות

ולעד"נ דבקדושת יוצר מבואר כהא דבסוגיין שנחלקים לכתות, כמש"כ דעול מלכות שמים הם מקבלים זה מזה, ונותנים רשות זה לזה, וזהו. מאי דכת אחת אומרת קדוש כקורא, וקריאת קדוש השניה היא כעונה כמבואר בפדר"א, והשלישית תסכים לשתים הראשונות, והא דמסיק כולם כאחד וגו', הוא מפני הסדור הכללי שביניהן. עד דמכולם כאחד נאמרה השירה, והיינו דכתיב עונים ואומרים, דהאי עונים קאי על השניה העונה על קריאה דראשונה, ואח"כ יש אמירה מהשלישית המאגדת שירתה עם הקריאה של הכתות הראשונות. ומכש"כ לפ"מ דמסקינן בסוגיין. דאחת אומרת קדוש ואחת אומרת ק"ק ואחת אומרת קק"ק ה"צ, הרי דאחרי קבלת עול מלכות שמים של כל כתה, ונתינת רשות זל"ז, כולם כאחד עונים ואומרים קק"ק ה"צ

שם ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קק"ק ה"צ כו'. ע' ספרי האזינו בפסוק כי שם ה' אקרא

שם ואין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה כו'. ע' ב"ר פס"ה בפסוק הקול קול יעקב ובס' חסידים סי' תתשנ"ז ובס' האשכול ח"א סי' ה' ובס' המנהיג ה' תפלה סי' ע"ז ובת' חו"י סי' רכ"ה

שם ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלקים. ע' זוה"ק שמות דף ט' ע"א ובפ' מצורע דף נ"ב ע"ב

רש"י ד"ה שהתפללו, האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים כו'. ע' באר שבע בחידושיו לסנהדרין דצ"ה

רש"י ד"ה ויפגע במקום. לשון תפלה כדכתיב אל תפגעי בי ע"כ, ויל"ד טובא הלא בברכות דכ"ו ע"ב דריש הש"ס אהאי קרא גופיה ויפגע במקום. דאין פגיעה אלא תפלה, מקרא דאל תפגע בי, וכן בכל המקומות בש"ס ובמכילתא בשלח בפסוק ופרעה הקריב ובשאילתות פ' לך סי' ח' ובפ' ויצא סי' כ"ב בכולם נקטו האי קרא ומיניה מוכח ביותר. דפתח ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה, ומוכח דגם סיפא דקרא ואל תפגע בי, קאי נמי על תפלה לפני הקב"ה, משא"כ קרא דאל תפגעי בי הוא לשון בקשה איש מרעהו כדכתיב ברות ונעמי, ומדוע נאיד רש"י מקרא שהזכירו בספרי תנאים ואמוראים ובחר לו מקור מפסוק אחר. וע' בזוה"ק פנחס דף רכ"ד ע"א וצ"ע כעת

רש"י ד"ה בעו לסכוניה מחמת קנאה ע"כ, ויל"ד קנאה במלאכים מאי בעי. הלא מזה הטעם נצח משה רבינו את המלאכים, בטענתו מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם כדאמרינן בשבת דפ"ט ע"א. ומזה מוכח דמש"א קנאה יש ביניכם, דוקא הוא בין מלאכים וכשהם במרום. אבל כשהם יורדים על הארץ, בהכרח שנתלבש גם בהם ממדות אנושיות, וע' בפי' רגמ"ה

תוד"ה כתיב. לפי פשוטו יל"פ שלקח אבן אחד מאבני המקום עכ"ל, ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין

תוד"ה עולין. משמע שאותם שעולים הם שיורדים כו', ע' בת' מקום שמואל שם

דף צ"ב ע"א ברוך אופנים הוא דאמרי ליה, ע' בשבלי הלקט ה' תפלה סי' י"ג

שם איני יודע מי נעשה שר למי כשהוא אומר כי שרית כו', בב"ר וישלח פע"ז הלשון איני יודע מי נצח אם מלאך אם יעקב כו', ובשה"ש רבה פ"ג אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי כו', והתם מייתי מקראי אחריני

שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים אמר רבה כו', בילקוט הושע רמז תקכ"ח הגרסא רבא

שם ובגפן שלשה שריגים א"ר חייא בר אבא אמר רב כו' בכפתור ופרח פ"י גריס א"ר חייא בר רחבה

שם יהיבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה דרב, בכפתור ופרח שם ובאגרת שנית מרב שרירא גאון הקדימו רבנא נחמיה קודם רבנא עוקבא.