אור הישר (חולין) קפז

גיד איכא איסור מוקדשים ליכא והרמב"ם פסק בפט"ו הי"ז ממא"ס דאין בגידין בנ"ט. ואפי"ה פסק שם פ"ח ה"ו דאוכל גיה"נ של עולה חייב שתים. מטעם איסור כולל, וע' בתשובות הרשב"א ח"ד סי' פ"ט ובס' עונג יו"ט סי' ע"ה ובאור שמח פ"ח ממ"א ה"ו והי"ד

שם אלא הכא בוולדות קדשים עסקינן כו' דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קאתי, ע' בחידושי הרשב"א ליבמות דל"ג ע"א ובפיה"מ לכריתות די"ג ע"ב ושם די"ד ע"א ובשטמ"ק שם אות ב' ובמש"כ בחידושי שם ובזבחים דמ"ה ע"ב תוד"ה אבל

שם על כזית מן המת מגלח על כולו לא כש"כ, ע' בר"ש אהלות רפ"ב ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' נ"ב אות ח' ובמש"כ בחידושי לערכין ד"ד ע"א

שם וא"ר יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידיו, ע' נוב"י קמא חי"ד סי' צ"ז

רש"י ד"ה איסור גיד הנשה נוהג בבהמה משעה שנוצר ע"כ, אבל איסור חלב אינו חל עד שיולד, וע' בתוד"ה בולדות ולקמן דק"ג ע"א רש"י ד"ה איתמר ותוד"ה דאיסור ולעיל דע"ה ע"א תוד"ה לדברי ובתוס' כריתות ס"פ דם שחיטה ובמש"כ בחידושי שם, וע' פלתי סי' ק' סק"ד

רש"י ד"ה אם יש בנ"ט שיערו חכמים בס' כל נ"ט סתם, ע' פלתי סי' צ"ח סק"ד ד"ה איברא מרש"י

תוד"ה אלא ולא היה יכול להקשות והתנן אינו נוהג בטמאה כו', ע' פלתי סי' ס"ה סק"ב ובשעה"מ פ"ח ה"ו ממ"א

בא"ד לא מסתבר למימר דאח"כ שנאסרו בטמאה פקע ממנו איסור גיה"נ כו'. ע' בת' הגרע"א סי' קע"ז

תוד"ה אם, תימה דילמא אסורה משום שמנו של גיד כו', ע' בליקוטים מחידושי הגרע"א לקמן דצ"ו ע"ב בתוד"ה אם

תוד"ה בוולדות, דהא דשרי ר"מ בגיד בשליל בן ח' היינו לאחר שנשחטה האם כו' ע' מנ"ח מצוה ג' אות א'

בא"ד ומיהו קשה דבפ' בהמה המקשה איפלגו ר"י ור"ל בתולש חלב מבן ט' חי כו' ע"כ, לכאורה הו"מ לתרוצי בקצרה, דחלב שאני כיון דאינו בעמוד והקרב, משא"כ בגיד דשליל, כדמחלקו לקמן דצ"ב ע"ב בתוד"ה אילימא וכ"כ הראב"ד בפירושו על התו"כ שמיני ריש פ"ו וע"ל ד"צ ע''א תוד"ה הכא וצ"ע כעת

תוד"ה והא, תימה מאי פריך הא סיפא בשליל שנשחטה אמו ורישא בשלא נשחטה כו', ע' בס' הארוך מש"ך סי' ס"ד ובפלתי שם סק"א ובעונג יו"ט סי' ס"ז

תוד"ה ואמר, משום דאפירכא קמייתי איתמר מילתיה דר' יוחנן ע"כ, ע' בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב ובש"ק ומה"פ שם

דף צ' ע"א אלמא איסור מוקדשין קדים כו' מאן שמעת ליה האי סברא ר' יהודא והא מתניתין דלא כר' יהודא כו' ועפ"ז צ"ל דמעיקרא סבר הש"ס להקשות דוקא שלא אליבא דר"י. ושפיר הקשה ממשנה דעל אלו טומאות הנזיר מגלח כו' עד דהוכיח כל האי דיוקא דאיסור מוקדשין קדים. משום דר' יהודא לא היה שונה כלל על המת, במשנתו דעל אלו טומאות הנזיר מגלח. כדכתבו התוס' בנזיר דמ"ט ע"ב ד"ה כך, ועפ"ז לא היה מקום כלל לדיוקא דדייק הכא בש"ס וקשיא לן על כזית מן המת מגלח על כולו לא כש"כ וא"ר יוחנן כו', ובע"כ דקושית הש"ס היתה שלא אליבא דר' יהודא כנלע"ד

שם איסור מוקדשין קדים כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' קמ"א

שם קדשים דאיסור כרת מי שמעת ליה. ע' בת' הגרע"א סי' ק"ע

שם ואב"א ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים. ע' זבחים דפ"ד ע"ב תוד"ה ומוציא ובמנחות דפ"ג ע"א תוד"ה אף ובנדה דמ"א ע"א תוד"ה קסבר ובכ"מ ולח"מ פ"ד ה"ג מה' תמורה

שם והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידין והקרנים כו', ע' ברש"י ורמב"ן פ' יתרו בפסוק במשוך היובל ובביאור הרד"ל לפרקי דר"א פל"א אות ע'

שם פירשו אפילו בראשו של מזבח ירדו ומאן תנא דשמעת ליה כו'. וכ"ה הגרסא בזבחים דפ"ו ע"א וע' בילקוט ויקרא רמז תמ"ה

שם והא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם בפוקעין כו', ע' זבחים דפ"ג ע"ב תוד"ה ההוא

שם ורבי מחוברין דהיתירא לא איצטריך קרא לרבויי כי איצטריך קרא לגה"נ במחובר, ע' בחידושי פמ"א לזבחים דפ"ו ע"א

רש"י ד"ה קדשים דאיסור כרת כו' מי שמעת ליה דחייל גיד עלייהו ע"כ, וקשה דילמא ס"ל כמ"ד דבקדשים אפילו איסור קל חל על איסור חמור, כדאמרינן בכריתות ס"פ דם שחיטה. והתוס' לקמן דק"א ע"ב בד"ה ר"ע כתבו. דהאי כללא הוא לכל מאן דס"ל אין איסור חע"א ע"ש. ואפשר כיון דבע"כ פלוגתא היא בכריתות שם. משו"ה כל כמה דלא שמעינן בהדיא דס"ל לר"י הכי. א"א לאוקמי דהכי ס"ל, והיינו דפריך בש"ס מי שמעת ליה, וע' ש"א סי' ע'

תוד"ה אלמא, אור"ת משום דמתחלה הכל הוא בשר כו', ע' פלתי סי' ס"ה סק"ב

בא"ד דאין איסור אבמה"ח חל עד שיולד כו', ע' באר יצחק חי"ד סי' ט"ז

תוד"ה קדשים דאחות אשה מתלא תלי וקאי כו'. ע' שעה"מ פי"ז סוף ה"ח מאיסורי ביאה

בא"ד דבעינן שיחול מחיים איסור גיד דומיא דיעקב שנשה לו גידו מחיים, ע' בגינת וורדים להפמ"ג כלל ס"ד ובמנ"ח מצוה ג' אות א

בא"ד וא"ת ונימא מיגו דאיתוסף איסור גיד לגבוה דאסור להעלותו איתוסף נמי להדיוט כו', ע' שעה"מ פ"ח ה"א ממאכלות אסורות

תוד"ה הכא, ונראה דלר' יוחנן לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא לחוץ ממעי אמו לאויר העולם כו'. ע"ל דפ"ט ע"ב תוד"ה בולדות ומש"כ בחידושי שם ובפר"ח סי' ס"ד סק"ו ובבאר יצחק חא"ח סי' יו"ד.