אור הישר (חולין) קפה

נכנס לגן עדן בזכות הבית ששמש בו ע"ש, ולא העיר מכל מה שכתבתי וצ"ע כעת

שם שבולם עצמו בשעת מריבה ע"כ, והיינו דאמרינן בקידושין דע"א ע"ב, דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מינייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי. וע' ברמ"א אה"ע סי' ב' ס"ד ובהקדמת הרוקח שורש היראה

שם מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם יכול אף לד"ת ת"ל צדק תדברון. ע' בס' חסידים סי' ל"ח ל"ט

שם יכול יגיס דעתו ת"ל מישרים תשפטו בני אדם, הדקדוק מבואר איך יכול להעלות על הדעת דלכתחלה יגיס דעתו. וע' במהרש"א מה שנדחק בזה, אכן בילקוט תהלים רמז תשע"ו הגרסא יכול אפילו הגיס דעתו כו'. ועפ"ז ביאור הענין הוא כך. דלפ"מ דפתח דאומנתו של אדם בעוה"ז לעשות עצמו כאלם, וקאמר יכול אף לד"ת יעשה עצמו כאלם ת"ל צדק תדברון. ובזה שפיר מסיק, יכול אפילו הגיס דעתו עם הד"ת שלמד לבני אדם נחשב לו נמי לשבח, ת"ל מישרים תשפטו בני אדם. דגם הד"ת שלמד עמהם צריכה להיות בישרות ומאזני משפט ולא בגסות

שם מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה כו'. כה"ג בסנהדרין דקי"ב ע"א וע"ש דמ"ו ע"א תוד"ה תלישה

שם ורבא אמר מצות לאו ליהנות ניתנו, ע' קצוה"ח סי' ע"ב סקל"ד

שם מאי לאו אם נטל לא יצא לא אם נטל יצא כו', ע' בת' חמדת שלמה סי' ל"ג

שם שופר של עכו"ם לא יתקע בו כו' לולב של עכו"ם לא יטול כו' והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא ע"כ, מסוגיא זו משמע דשופר ולולב שוין בזה לכל הדברים. אמנם בירושלמי יבמות פי"ב ה"ב ובסוכה רפ"ג אמרינן שופר של ע"ז ושל עיה"נ ר' לעזר אומר כשר תני ר' חייה כשר תני ר' הושעיא פסול הכל מודים בלולב שהוא פסול מה בין שופר מה בין לולב א"ר יוסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם לא משל איסורי הנייה ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מ"מ א"ר לעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנאה, וע"ש בק"ע וש"ק ובציון ירושלים ובביאורי הגר"א לאו"ח סי' תקפ"ו סק"ט וסקי"א

שם הכי השתא התם שיעורא בעינן וע"ז כתותי מ"ש הכא כל מה דמיכתת מעלי לכסוי, והנה בפמ"ג ליו"ד סי' פ"ז בשפ"ד סק"ב הביא בשם שער אפרים סי' ל"ח, בחמאה שבשלו בקדירת בשר ב"י דמותר לנר חנוכה, וספר זה אינו ת"י לעיין בו. אמנם בשערי תשובה ה' חנוכה סי' תרע"ג שדא ביה נרגא, כיון דנ"ח בעי שיעור דהיינו שיתן שמן בנר שידליק כשיעור וכיון דבב"ח אסור בהנאה כתותי מיכתת שיעורא ע"ש, והנה לפ"ד הגר"א באה"ע סי' קכ"ד דלא אמרינן כתותי רק בע"ז וע"ש בפר"ח, לפ"ז ודאי דאין מקום להרכבת דכתותי לאיסור דבב"ח, אולם אפילו לדעת הרמב"ן והר"ן והתוס' בסוכה דל"ה ע"א ובסוטה דכ"ה ע"ב דגם בשאר דברים העומדים לשריפה אמרינן כתותי. אמנם לפ"מ דמסקינן הכא דלא אמרינן כתותי. רק בדברים שתשמישם הם ע"י שיעורם השלם בבת אחת, כמו שופר אתרוג לולב לחי, משא"כ בדבר שעצם תשמישו הוא ע"י כתותי. וה"נ בנר חנוכה אם יניח חתיכת החמאה על הפתילה בבת אחת תכבה ובל תעשה פעולתה, א"כ מעלתה היא ע"י הכתיתה, דהפתילה תמשוך מן השמן לאט לאט קמעא קמעא, וממילא נחשבת הכתיתה גבי נ"ח למעלה כמו בכסוי הדם, וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ר"ב ובתשב"ץ ח"ב סי' ל"ד ובהגהות עתים לבינה על ס' העתים סי' ק"ג

ואי משום שיעורא דלכתחלה בנ"ח. הלא בכסוי הדם ג"כ לא יספיק אבק אחד לכסוי. וכדאמר הכא כל מה דמכתת, הלא בעי איזה שיעור לכתותי, כדי שיהיה בזה תורת כסוי, וכל מה דמכתת טפי מעלי כנלע"ד

רש"י ד"ה בשלמא רצועה של תפילין איכא הנאה כו' ע"כ, נמשך אחר תירוץ הש"ס דלעיל, התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא

תוד"ה יצא, מכאן נראה לפסול גט שנכתב על הקלף ואח"כ חתכו כו', ע' ברשב"א רא"ש ור"ן לגיטין דכ"א ע"ב ובס' התרומה ה' גיטין סי' ק"י, וצ"ע במג"א ר"ס של"ו וע"ש בסקי"ד

תוד"ה והתניא. אלא ניחא ליה להביא הך ברייתא דקתני בה שופר ולולב ע"כ, וכ"כ התוס' בסוכה דל"א ע"ב ד"ה של וע' בחידושי ח"ס לסוכה שם

בא"ד וי"ל דהכא בע"ז של ישראל דאין לה ביטול כו'. וכ"כ התוס' ביבמות דק"ד ע"א ובסוכה דל"א ע"ב. וע' ברוקח ה' לולב סי' ר"כ ובלח"מ פ"א ה"ג מה' שופר ובכפתור ופרח ס"פ נ"ד ובביאורי הגר"א סי' תרמ"ט סקי"א

בא"ד וי"ל כגון שהגביה השופר והסנדל על מנת שלא לקנותו כו', וכ"כ בת' הרשב"א סי' ה'

בא"ד ור"ת מפרש דכולהו בע"ז דעכו"ם וכאן קודם ביטול והתם לאחר ביטול כו', וע' במרדכי ר"פ לולב הגזול ובחידושי הרשב"א שם דל"א ע"ב ובר"ן שם ולר"ה דכ"ח ולע"ז דמ"ז.