אור הישר (חולין) קפד

בזה על ב"ש בסוגיין. האם כולהו תנאי וכולהו אמוראי וסתמא דהש"ס, כב"ש אמרי הכי וצע"ק

ומדי דברי בזה אתפלא ע"ד המהרי"ק סי' כ', שכתב דכמו ב"ה דבסוגיין דהלכתא כוותייהו, לית להו לחלק משום דעפר שריפה איקרי ולא עפר סתם, כמ"כ אין לחלק בין מכר סתם למכר מפורש ע"ש, והוא פלא, דע"כ לא פליגי הכא כן בכה"מ בש"ס, רק בלשון הכתוב. אבל מה ענין זה ללשון בני אדם דמכירה וצ"ע כעת

שם אמר רבא בשכר שאמר א"א ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה, וכן העתיק בשאילתות פ' ברכה סי' קס"ד. אע"ג דנראה דאגדה דב"ר פליג על דרשה זו. דהכי איתא בפ' וירא ס"ס מ"ט א"ל הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ואסף איש טהור את אפר הפרה ע"ש הרי דלא הזכיר כלל עפר סוטה, וכ"מ במד"ר נשא פ"ט בפסוק בכלי חרש דמדרשות חלוקות הן והא דבסוגיין הביאו בשם רבותנו אמרו

שם וליחשוב נמי עפר כסוי הדם כו'. והנה בתנחומא בראשית סי' יוד איתא דכשהרגו קין להבל לא ידע מה לעשות עמו זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידו וקברו וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל לפיכך זכו העופות לכסות את דמן ע"ש. ולפ"ז יל"ד מאי מקשה הש"ס דליחשוב נמי עפר כסוי הדם. הלא זהו לא בשכר אברהם אבינו, רק מחשבה קדומה היתה אחרי מיתת הבל לשלם להעופות טהורים שכרן בכסוי הדם דעפר

אולם גם בזה מדרשות חלוקות הן. דבמד"ר שם מבואר באופן אחר ובפרקי דר"א ס"פ כ"א איתא דאדה"ר קבר להבל ע"י עורב שלמדו לעשות כן ושלם הקב"ה שכר העורבים בעוה"ז ע"ש

שם התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא, אין כוונת הש"ס שהיא רק הכשר מצוה, דבאמת היא גופה מצוה כמו ציצית וסוכה, וכדדייק הש"ך ביו"ד סי' כ"ח סק"ה מהך סוגיא דהכא. וע"ש בביאור הגר"א סק"ד, ומפני שפעולתה היא בלא הנאה, ואינה כאפר פרה ועפר סוטה דאיירינן בהו כדפירש"י להכי קרי לה הכא הכשר מצוה

שם בשכר שאמר א"א אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. בב"ר פמ"ג חשיב במקום רצועה של תפילין רצועת חליצה, וע' בשאילתות פ' עקב ס"ס קמ"ה ובהעמק שאלה שם וע' בילקוט לך רמז ע"ו

רש"י ד"ה הנאה, דבלאו כסוי נמי הוו משתרי בשר כו'. ע' פר"ח סי' כ"ח סק"ג

תוד"ה שחיקת, וי"ל דבפ"ע אינו מגדל צמחים ע"כ, פי' אבל אם זורה לרוח מתערב עם שאר עפר ומגדל, וכן מבואר בס' האשכול ח"ג סי' נ"א, וע' בנחל אשכול שם

תוד"ה אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח למעוטי עפר מדבר קאתי כו' ע"כ, ויל"ד טובא האם אין במקום ישוב עפר שאין מגדל צמחים עד דאיצטריך ליה לפרש מדבר, דהוא מילתא דלא שכיחא כ"כ, ומי סני ליה לפרושי כפירש"י למעוטי ארץ מליחה, וזה משכחת אף במקום ישוב. שוב ראיתי בס' יראים סי' קל"ט שכ' דמדבר מגדל צמחין ואינו מגדל צמחי זריעה ע''ש ולפ"ז טובא אשמעינן בתוס', במש"כ למעוטי עפר מדבר קאתי, היינו דאע"ג דמגדלין צמחין, מ"מ ממועטין מפני שאינם מגדלין צמחי זריעה, ומזה אפשר להוכיח לכל עפר ממין כזה אף אם נמצא בישוב, וע' מנ"ח בל"ט מלאכות דשבת דין חרישה

בא"ד וי"ל דשמא אז כשבאו שם ישראל היה מצמיח, ע' בחידושי ח"ס לביצה ד"ח ע"א

תוד"ה שוחק, ואע"ג דלא מגדל צמחין כיון דאיקרי עפר מכסין בו כו', ע' ביצה ד"ח ע"א תוד"ה ה"ק

תוד"ה מצינו אפר שקרוי עפר וא"ת דהכא פליגי ב"ש ובפ"ק דביצה ד"ב תנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא כו', וכן הקשו התוס' שם ד"ח ע"א ובחידושי הרשב"א שם ד"ז ע"ב וע' בס' יראים סי' קל"ט ובס' התרומה ה' כסוי הדם סי' מ'

דף פ"ט ע"א וראו כל עמי הארץ וגו', אלו תפילין שבראש ע' באור"ח סי' כ"ז סי"א ובט"ז שם ר"ס ל'

שם מפני שתכלת דומה לים כו', מאמר זה הובא במד"ר נשא פי"ד ובס"פ שלח ובילקוט לך רמז ע"ו, ובכה"מ נשתנו הגרסאות, וע' סוטה די"ז ע"א תוד"ה מפני ובמנחות דמ"ג ע"ב תוד"ה רקיע

שם אבל עכו"ם אינן כן נתתי גדולה לנמרוד כו' לחירם מלך צור אמר מושב אלקים ישבתי בלב ימים. הנה לפ"מ שחשב אותו בין מלכי אוה"ע, ניכר שאינו חירם מלך צור שסייע לשלמה בבנין ביהמ"ק, שהוא היה בן אשה אלמנה משבט דן ואביו משבט נפתלי, וע' ברש"י דברי הימים ב' ב' י"ג, ועפ"ז יל"ד דבאותה פרשה ביחזקאל שהש"ס הביא עליו קרא דמושב אלקים ישבתי, כתיב שם כ"ח י"ד ונתתיך בהר קדש אלקים היית ופרש"י ונתתי לך מקום לקנות לך שם בבנין הר קדשי שסייעת את שלמה בעצי ארזים ע"ש, ודוחק לאמר דמקרא זה מוסב על כלל המדינה שמהם היו עבדי חירם, לפ"מ דפתח שם שא קינה על מלך צור, וע' בילקוט יחזקאל רמז שס"ז שכ' דאותו חירם מלך צור שיחזקאל התנבא עליו האריך ימים הרבה, והיה מתגאה ע"י ששלח ארזים לביהמ"ק אמר הקב"ה הריני מחריב את ביתי שלא יהא חירם מתגאה עלי שנאמר פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך כו' ע"ש, ובע"כ דחירם שהפליא אומנתו בביהמ"ק היה יהודי, וחירם מלך צור שסייע לשלמה בשליחות הארזים היה מאוה"ע והאריך ימים עד זמן יחזקאל, וע' במד"ר וישב פ' פ"ה

שוב מצאתי בכפתור ופרח פי"א, שכ' שמצא בנימוקי רב נחמן ריש מתיבתא דסוריא, דחירם דבסוגיין גוי גמור היה וחירם שהיה בימי שלמה משבט נפתלי