אור הישר (חולין) קפב

ולענין כסוי אינו כן דאין דיחוי אצל מצות, וסברת החילוק שביניהם הוא, משום דטפת דם ראשונה כשנפלה במים ובלתי ניכרת לעין הרואה, גבי קדשים שבאו רק ע"י הקדש פיו, חל על טפת דם הזריקה שם ביטול, ואמרינן דטפה זו נתבטלה ואינה ראויה עוד לזריקה ובטלה הקדושה, ואע"ג שנתוספו אח"כ הרבה טיפי דמים להפך מראה המים לדם מ"מ אמרינן יש דיחוי בקדשים דכבר נתבטלו מקדושתם שבאה ע"י הבעלים, משא"כ גבי כסוי הדם מי יוכל לבטל המצוה, ומשו"ה כשנפלה טפה ראשונה במים, אע"ג שלא היתה ניכרת לעיני בשר, אכן דמיא לכסהו הרוח כל עוד שלא נתגלה, ומכיון שנתגלה חזרה חיובה לכסות לקיום המצוה דרמי עליה וה"נ כיון שנתרבו הרבה טיפי דמים והפכו מראית המים לדם, חזרה גם טפה הראשונה לקיום מצותה כמו כסהו הרוח ונתגלה, דאע"ג דלשעתה לא היתה בפועל אבל בכח היתה ואחרי שנתעוררה חזרה לה גם המצוה מכח אל הפועל כנלע"ד, וע' במג"א סי' תקפ"ו סק"ו ובביאורי הגר"א שם סקי"ג

תוד"ה משתא, אבל תפלה לא הוי גמר לסעודה כו', ע' פסחים דק"ב ע"א תוד"ה ועקרו וברי"ף ובעה"מ ובמלחמות ור"ן שם דק"ט ע"ב ובאו"ח סי' קע"ח ס"ו ובביאור הגר"א שם ובס' תע"ד סק"ב ובפר"ח שם ובת' הריב"ש סי' שפ"ד

תוד"ה ומכסי, יש להסתפק אם סח בין שחיטה לשחיטה אם צריך לחזור ולברך כו'. וברא"ש כתב דהיה נראה דחוזר ומברך ע"ש, ומאי דמספקא להו פשיטא ליה להראב"ן בסי' ר"ט שכתב כך הסכימו ראשי ישיבות ורבותנו הגאונים שצריך לברך על השחיטה על כל בהמה חיה ועוף שמא ישכח וידבר בין שחיטה לשחיטה או יתעסק בשום דבר ובטלה הברכה הראשונה כו', וע' בס' המכריע חא"ח סי' ד' ובת' מהר"ח או"ז סי' א' ובס' המנהיג ה' ראש השנה סי' כ"ב ובנוב"י קמא חא"ח סי' מ"א

בא"ד דאם סח בין תפילין לתפילין דמברך שתים לרש"י להניח על ש"י ועל מצות על ש"ר ולדברי ר"ת מברך על ש"ר שתים כו', ע' ברכות ד"ס ע"ב תוד"ה אשר קדשנו ובמנחות דל"ו ע"א תוד"ה לא ובמרדכי ה' תפילין ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ח' ובשבלי הלקט ענין תפילין ובט"ז או"ח סי' כ"ה סק"ד ובביאור הגר"א שם סקי"ז

בא"ד ומיהו אם אומר מענין שחיטה כו', ע' מנחות דל"ו ע"א תוד"ה סח ובפרדס לרש"י סי' ר"ו ובמג"א ה' ר"ה סי' תקפ"ג סק"ב ותקצ"ב סק"ה ובט"ז וביאור הגר"א שם סק"י

בא"ד ואין ראיה מתפילין דהתם היא מצוה אחת ואין לו להפסיק אבל בשחיטה אי בעי שחיט אי בעי שביק ליה כו', ע' במרדכי מגילה רמז תתל"ב ובת' מהר"ח אור זרוע סי' י"ט וברוקח סי' שס"ז ובשבלי הלקט סי' ש"ג ובט"ז יו"ד סי' כ"ח סק"ב ובמג"א סי' ח' סקי"ד וט"ו ובביאור הגר"א שם סקכ"ו ובתשובת הגאון ר' יצחק ז"ל אחי הט"ז שהביא באו"ח סי' כ"ה ובמג"א סי' תרנ"א סקכ"ח ובביאורי הגר"א שם סקל"ט

בא"ד ומ"מ נראה דאיסורא הוא להביא עצמו לידי לחזור ולברך כו', ע' בס' התרומה ה' כסוי הדם סי' ל"ט ובמרדכי חולין רמז תרנ"ב וברוקח ס"ס ש"פ ובת' מהרשד"ם חא"ח סי' א' ובביאור הגר"א לאו"ח סי' נ"ד סק"ג ובברכי יוסף שם סי' מ"ו סק"ו ובבאר שבע לסוטה דמ"א ושם דמ"ד ע"ב

תוד"ה וחייבו, דזאת מצוה אחרת היא ומצוה ראשונה הלכה לה והוי מעוות לא יוכל לתקון ע"כ. כה"ג בחגיגה ד"ט ע"ב מעוות וגו' זה שביטל ק"ש של שחרית כו' וע"ש רש"י ד"ה שמינוהו, אמנם בשבלי הלקט ה' שחיטה סי' יו"ד הביא בשם ר"ת דמעשה כזה בא לפניו וצוהו שישחוט המכסה עוף אחר ואותו שנגזלה הברכה ממנו יברך על כסוי הדם ויכסה

בא"ד ומיהו לא דיינינן השתא ליחייב עשרה זהובים דבמילתא דלית בה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו ע"כ, וכ"כ בס' התרומה ה' כסוי הדם סי' ל"ט, וע' ברי"ף ונמו"י בפ' החובל דצ"א ע"ב ובתוס' שם ד"ה וחייבו ובש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"א ובכפתור ופרח פט"ז ובקצוה"ח סי' ש"ו סק"ז

בא"ד ואפילו תפס מפקינן מיניה משום דכולם חייבים בקריאת התורה כו', ע' בחו"מ ס"ס שפ"ב ובביאור הגר"א שם סק"ח ובמהרי"ק שרש ט'

תוד"ה או, וא"ת או נ' זהובים הו"ל למימר דהא איכא ברכת בפה"ג כו'. ע' פסחים דק"ג ע"ב תוד"ה ולא ובש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ג ובקצוה"ח שב סק"א ובברכי יוסף חא"ח סי' תל"ד סק"ה

תוד"ה רואין, והקשה הר"ר שמואל מוורדו"ן דבפ' הקומץ רבה מפרש טעמא דרבנן ור"י כו' ע"כ, וכן הקשו בזבחים דע"ז ע"ב וע' בסוטה דט"ז ע"ב תוד"ה מביא השני ובפמ"ג ליו"ד סי' ק' במשבצות סק''א ובחידושי ח"ס לע"ז דס"ו ע"א

ע"ב רואין אותו כאילו הוא מים ר' יהודא אומר אין דם מבטל דם, ע' בת' ריקאנטי סי' ר"ט ובחידושי ח"ס לביצה ד"ח ע"ב

שם דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות א"ר יהודא אימתי כו', האי אימתי דר"י אי בא לפרש או לחלוק ע' לעיל דפ"ג ע"א תוד"ה ומודה ודפ"ח ע"א תוד"ה רבנן וברא"ש שם ובס' התרומה ה' כסוי הדם סי' ל"ט ובס' יראים סי' קכ"ח וסי' קל"ט ובביאור הגר"א ליו"ד סי' כ"ח סק"י

שם תנן התם דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר כו'. הלכה זו משובשת בתוספתא זבחים פ"ח וצריכה תיקון

שם אר"פ ולענין כסוי אינו כן אין דיחוי אצל מצות, ע"ל ע"א רש"י ד"ה אין דיחוי ומש"כ בחידושי שם

שם ר' אסי מנהרביל אומר בצללתא דדמא. ולכאורה יל"ד האי צללתא דדמא נמי אי דם אכשורי מכשר אי מיא אכשורי מכשרי, כדפריך הש"ס על סתם מראה אדמומית. אולם מצאתי בס' יראים סי' קמ"ח דהאי צללתא דדמא הוא כעין מי חלב לגבי חלב, דלאו חלב ולאו מים הוא, אלא כמו בריה חדשה, וצללתא דדמא ג"כ הפסיד שם דם ונולד לו שם אחר, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"א ובח"ס חי"ד סי' ע'.