אור הישר (חולין) קעט

תוד"ה סיפא וי"ל דאי לאו דרוב מעשיהם מקולקלים לא היו פוטרים מלכסות כו', ע' בתרומת הדשן סי' קפ"ז ובספר הארוך מש"ך סי' י"ח ובש"ש שמעתא ג' פט"ו ובת' פמ"א ח"א סי' ט"ו ובשושנת העמקים להפמ"ג כלל ז'

תוד"ה מ"ט דר"מ הואיל ורוב מעשיהם מקולקלין כו', וכ"ה הגרסא בת' הרשב"א סי' תק"ל, וצ"ע בתוס' בכורות ד"כ ע"א ד"ה ואיבעית וע' בשעה"מ פ"ג הט"ז מה' יבום

בא"ד וגם יתחייבו על שחיטתן משום נבלה, ע' עונג יו"ט סי' ע' וסי' קמ"ב

בא"ד אי רוב מעשיהן מקולקלין והשתא לא מהני חזקה מידי, ע' כו"פ קונטרס בית הספק ושם קונטרס הספקות ובחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ה ובעין יצחק ח"ב סי' ז' ובשושנת העמקים כלל י"א

בא"ד וי"ל דסמוך חזקה לרוב מקולקלין כו' ע'"כ, וכן פירש"י לקמן ע"ב בד"ה יאמרו וכ"כ בשאילתות פ' אחרי סי' צ"א וע' מהרי"ק שרש ק"ע ובביאור הגר''א שא לאה"ע סי' מ"ה סק"ח ובמש"כ בחידושי לעיל די"א ע"ב

בא"ד והו"ל מיעוטא דמתוקנין מיעוטא דמיעוטא כו', ע' עין יצחק ח"ב סי' א'

תוד"ה רוב, ור"ת מפרש דרוב תינוקות מטפחים בעיסה כו' ע"ל ד"ט ע"ב תוד"ה שאני ובקידושין ד"פ ע"א תוד"ה שדרכו ובנדה די"ח ע"ב תוד"ה רוב ובר"ש טהרות פ"ג מ"ח

בא"ד ולא נקט הכא בצק בידו אלא לרבותא דר"מ כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' י"ט

ע"ב סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא, והנה בקדושין ד"פ ע"א ובנדה די"ח ע"ב, מסיק נמי ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף. והכא דלא הזכיר לטעמייהו דרבנן משום דעיקר קושיתו היתה אליבא דר"מ דחייש למיעוטא. ולטעמיה הו"ל למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא, ומשו''ה הביא כאן רק טעמיה דר"מ, וע' בר"ש טהרות פ"ה מ"ז ובת' אבקת רוכל סי' ר"ח ובת' הגרע"א סי' ק"ו ובשושנת העמקים כלל ט"ו ובמש"כ בחידושי לעיל די"א ע"א

שם אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר. ע"ל בתוס' דס"ד רע"ב ובמה שהארכתי בזה בחידושי שם. וע"ע לקמן דפ"ז ע"ב תוד"ה רואין ובעונג יו"ט סי' קע"א

שם דר"ח בר אבא כל תלתין יומין קא מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן. כה"ג בפסחים דס"ח ע"ב רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה כו'

במשנה ר' יהודא אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף. ומשמע דברישא לא פליגי והטעם כדמפרש בברייתא דחיה דכתיב בקרא כל משמע חיה בין מרובה ובין מועטת וכן עוף, ומסיק מכאן אמרו שחט מאה חיות במקום אחד כו', ולכאורה יל"ד דבמד"ר וישלח מפרש ר' יהודא. ויהי לי שור וחמור משור אחד יצאו שוורים הרבה ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה ע"ש, ולפי המבואר הכא הלא ס"ל לר' יהודא, גופיה גביה חיה או עוף דגם במקום שנכתב בלשון יחיד מורה אף על המרובים. וא"כ גם בשור וחמור הי"ל לפרש דמורה על המרובים. כדמפרש ר' נחמיה במדרש שם

וי"ל דכל חידושא דבסוגיין הוא משום דבקרא כתיב חיה או עוף וכסהו, הרי דכל הכתוב איירי בלשון יחיד. ואיך קתני במשנתנו דשחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן וכן בעוף. משו"ה מפרש בברייתא דחיה או עוף בלשון הכתוב, הוא בין מרובה ובין מועט, משא"כ במה שיעקב אבינו אמר ע"י המלאכים ויהי לי שור וחמור, שם הרי מוסב רק על לשון בני אדם, והיכן מצינו כאשר ידבר איש אל רעהו, שיקרא לשוורים הרבה שור ולחמורים הרבה חמור, לה"ק ר' יהודא משור אחד יצאו שוורים הרבה ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה ור' נחמיה אומר דגם בלשון ב"א הוא כן. ולכן דייק ואמר לישנהון דברייתא היא חמורתא גמלתא ע"ש, וזהו ג"כ מה שהבליע רש"י בפירושו עה"ת שם וז"ל. שור וחמור דרך ארץ לאמר על שוורים הרבה שור אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים ע"ש, הרי דדייק על המדובר בין אנשים ולא בלשון הכתוב

שם הכי קאמרי ליה רבנן האי או מבע"ל לחלק כו', הכא איכא למידק כדדייקו התוס' בב"ק דנ"ד ע"א א"כ סוגיא זו דלא כהלכתא כו' ע"ש, ועמש"כ בחידושי לעיל דע"ח ע"ב

שם האי או מבע"ל לחלק כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' רכ"ח ובשעה"מ פי"ב מה' שחיטה

שם מודה היה ר' יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה אחת ע' בת' הרשב"א סי' שפ"ב ובת' הרא"ש כלל כ"ו אות ד' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ז' ובראב"ן סי' רפ"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' קכ"ט ובמרדכי חולין רמז תרנ"ז ובמג"א סי' ר"ו סק"ז ובמחבר שם סי' תל"ב ס"ב ובברכי יוסף חי"ד סי' רי"ש וסי' רצ"ב סק"ב

רש"י ד"ה יאמרו, אי לאו דרוב מעשיהן מקולקלין דאיכא רובא וחזקה כו' ע"כ, בזה הבליע רש"י בלשונו דברי התוס' לעיל ע"א בד"ה מ"ט. במש"כ וז"ל וי"ל דסמוך חזקה לרוב מקולקלין כו', ועמש"כ בחידושי שם. וע' בת' פמ"א ח"א סי' ט"ו

רש"י ד"ה כיון. ואסור לשתות עד שיברך לפניו ע"כ, פי' בפה"ג אבל ע"י ברכת בפה"ג שרי למישתי קודם בהמ"ז כדכתבו התוס' בד"ה אסור, ובפסחים דק"ג ע"ב בד"ה כיון, פירש"י ואסור למישתי עד לאחר בדמ"ז, וע' בביאורי הגר"א לאו"ח סי' קע"ט סקי"ב וסי' רע"א סק"ט

תוד"ה סמוך, וביבמות דקי"ט משמע דהו"ל פלגא ופלגא כו'. ע' בתוס' ורשב"א שם ובקידושין ד"פ ע"א ובנדה די"ח ע"ב

בא"ד מפרש רבינו חיים משום דתינוק הוי דבר שא"ב דעת לישאל גמרינן מסוטה כו', ע' שעה"מ פ"ג הט"ז מה' יבום.