אור הישר (חולין) קעח

שם שקול עופא ושחוט על בוביתא דמיא כו', ע' עונג יו"ט חי"ד סי' נ"ז

שם צא טרוף א"ל כו' צא נחור א"ל כו', הט"ז ביו"ד סי' קי"ז סק"ד התיר לישראל לנחור תיישים בשביל העורות מכח סוגיא זו, וכבר הקדימו בזה בס' האשכול ח"ג סי' יוד וע' בת' משאת בנימין סי' כ"ה ובח"ס חי"ד סי' ק"ג ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ז ע"ב

שם וכ"ת קסבר א"ש לעוף מה"ת כו' והתניא רבי אומר כו', ע"ל דכ"ח ע"א תוד"ה רבי וביד המלך פ"ב ה"א מה' שחיטה ובאור שמח פט"ז ה"ז ממ"א

רש"י ד"ה נוחרו חונקו ע"כ, ולעיל די"ז ע"א ובב"ק דע"ח ע"ב פירש"י הנוחר קורעו מנחיריו עד לבו

תוד"ה אימא, היינו לפי שהוא חי ואין חיותו תלוי באמו ע"כ, ע"ל דנ"ח ע"א תוד"ה והלכתא ובמש"כ בחידושי שם וע' עונג יו"ט סי' ס"ז

בא"ד וי"ל דבכל מילי סבר לה כר"מ כו' ע' בפמ"ג יו"ד סי' ט"ו סק"ג במשבצות

תוד"ה פשיטא והא דלא מייתי מתניתין דבהמה המקשה דף ע"ב כו' משום דהו"מ למיפרך בן ח' חי יוכיח ע"כ, בתו"כ שמיני פרשה יו"ד פריך הכי ע"ש. ובהאי פירכא פלוגתא דתנאי היא לעיל דע"ד ע"א, וע"ש תוד"ה ולהאי ומש"כ בחידושי שם

תוד"ה אין, וממתניתין דהכא דפטרינן חולין בעזרה מכסוי כו', ע' שעה"מ פ"ח ה''א מה' אישות

דף פ"ו ע"א לא מיבעיא צא נחור דלאו שחיטה היא כלל כו'. ולכאורא כיון דנחירה בודאי לא הוי שחיטה ולא בעי כיסוי אליבא דכו"ע, טפי הי"ל לאמר צא נחור, וכן לקמן בסמוך דפריך ולמ"ד צא נחור מ"ט לא א"ל צא טרוף. הלא אפ"ל אע"ג דרבי ראה דבריו של ר"ש בכסוי הדם אפ"ה א"ל צא נחור, דנחירה לא בעי כסוי אליבא דכו"ע. אבל בטריפה הלא מחלוקת ר"מ בצדו, ומה לו להכניס א"ע בפלוגתא ובאמת בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה קאמר דהורה לו לנבלה בנחירה ופריך ולמה לא א"ל להטריפה ומשני בגין דר"מ דאמר טריפה חייבת בכסוי ופי' בפ"מ דמשו"ה לא רצה להכניס א"ע במחלוקת

וי"ל דהנ"מ בין הבבלי להירושלמי היא. בהבנת התשובה במאי דא"ל צא טרוף או צא נחור, דלהירושלמי לא היתה כונתו רק להורות לו הלכה זו ותו לא. ובפרט זה טוב לו לאמר צא נחור. דנחירה לא בעי כסוי הדם אליבא דכו"ע, ולמה יאמר לו צא טרוף ולהכניס א"ע במחלוקת דר"מ ור"ש משא"כ להבבלי רצה להורות לו בתשובתו זאת גם על ענינים אחרים, ולהכי א"ר דימי דא"ל צא טרוף, להודיע לו אגב אורחיה הכרעת ההלכה בין ר"מ ור"ש. וכדר"ח בר אבא דרבי ראה דבריו של ר"ש בכסוי הדם. ולפ"ז אפילו בטריפה לא בעי כסוי ורבין אמר צא נחור א"ל, דלא נימא א"ש לעוף מה"ת ונחירתו זו היא שחיטתו ובעי כסוי. להכי א"ל דבנחירה לא בעי כסוי, דילפינן שחיטה לעוף מכאשר צויתיך. ונחירה דלאו שחיטה היא הלכך לא בעי כסוי. כנלע"ד

שם ולמ"ד צא נחור מ"ט לא א"ל צא טרוף כו', ע' שבועות ד"ה ע"א תוד"ה בשבועות

שם אימא אין שחיטה לעוף מה"ת ונחירתו זו היא שחיטתו כו'. ע' נזיר דכ"ט ע"א תוד"ה קסבר ובירושלמי ומה"פ שם פ"ד ה"ו וברי"ט אלגזי לה' חלה סי' י'"ט

שם ונחירתו זו היא שחיטתו. לכאורה משמע דכיון דא"ש לעוף מה"ת, כל נטילת נשמה שבעוף נקראת שחיטתו וגם נחירה בכלל, ולה"ק נחירתו זו היא שחיטתו, אבל זה ליתא, רק דאפילו למ"ד א"ש לעוף מה"ת, היינו שא"צ לשחוט העוף בסכין בדוק, ולהיות נזהר משהייה דרסה כו', מ"מ צריך להיות נטילת נשמת העוף ע"י נחירה בסימנין או עקירת הסימנין לאורכן או לרוחבן, אבל הרגו בענין אחר הויא נבלה כמש"כ בס' התרומה ר"ה שחיטה בשם רבינו הקדוש ר' יצחק ב"ר שמואל נ"ע ע"ש ובזה ניחא מאי דבכ"מ קאמר הנוחר והמעקר, דהוא בדרך פגיעה בסימנין דוקא, והכא דאיירי בדא"ל צא נחור, לה"ק נחירתו זו היא שחיטתו, וכה"ג אמרינן לעיל די"ז ע"א נחירה שלהן זו היא שחיטתן, וע"ש ברש"י דבורי המתחיל והנוחר והמעקר

אכן בעצם ההנחה של ספר התרומה בשם הקדוש ר' יצחק ב"ר שמואל ז"ל, דמחלק בין נחורה לנבלה, צ''ע לע"ד ממתניתין דלעיל דל"ב ע''א דתנן כלל א"ר ישבב משום ר' יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה, וכן לעיל ד"ט ע"א דקאמר אהא דאם לא בדק בסימנים לאחר שחיטה, במתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא ע"ש והשתא למה יגרע שחיטה פסולה מנחירה דלא נחשבת כנבלה, וכן יש לדייק מכמה וכמה מקומות וע' ברמב''ם וכ"מ פ"ג הי"ח מה"ש, ואף דבנוגע להא דא"ש לעוף מה'"ת, דפירושו הוא בנחירה או עיקור סימנין, פירש"י ג"כ לעיל דכ"ז ע"ב והתוס' והרא"ש בנזיר דכ"ט ע"א, אבל במאי דמחלק בין נחורה לנבלה צ''ע לע"ד

שם ולא לקה פשתנם ונתנו חכמים עיניהם בר"ח ובניו כו', ע' בספר חסידים סי' תשנ"ג

במשנה חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותם חייב לכסות. ע' בש"ך סי' כ"ח סקכ"ג

שם בינן לבין עצמן פטור מלכסות, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' כ"ה

שם מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי כו', ע' באר יצחק חי"ד סי' א'

שם רישא אי אמרינן חייבין. לכסות אמרי שחיטה מעלייתא היא ואתו למיכל משחיטתן ע"כ, ולפ"ז פטור מלכסות דקתני במתניתין היינו אינו רשאי לכסות, וע"ל ד"ב ע"א תוד"ה שמא ובפר"ח סי' כ"ח סקכ"ח

שם מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי כו', ע' בפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג שורש ה' ובחידושי הגרע"א ליו"ד סי' כ"ז

שם דהא ר"מ חייש למיעוטא כו', ע' ח"ס חח"מ סי' ל"ה ובת' אחיעזר חי"ד סי' ב'

רש"י ד"ה מאי איריא. וסמוך מיעוטא לחזקה שבהמה זו בחזקת איסור אבמה"ח כו', ע' ח"ס חי"ד סי' ע'.