אור הישר (חולין) קעו

תוד"ה תקיעת, דאם אשה היא זה הטומטום אסור להוציא לצרכה דהא לא מחייבא כו', ע' בשו"ע או"ח סי' תקפ"ט ס"ו ובביאור הגר"א שם סק"ו ובבאר יצחק חא"ח סי' י"ג ענף ה'

בא"ד א"נ ה"ק שאין ודאה דוחה שבת משום גזירה דרבנן כו'. ע' בביאורי הגר"א ה' ר"ה סי' תקצ"ו סק"ג ובת' פמ"א ח"א סי' ק"ב ובת' ח"צ סי' ל"ה ובש"א סי' ק"ג וסי' ק"ח

דף פ"ה ע"א אלא ספק איש ספק אשה כו' ע' עונג יו"ט חא"ח סי' כ"ז וסי' מ"ז

שם בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל סומכות, כ"ה הגרסא בתו"כ ויקרא נדבה פרשה ב' ובכה"מ בש"ס, זולת בר"ה דל"ג ע"א מסיק דברי ר' יהודא, וע' עירובין דצ"ו ע"ב תוד"ה וסתם ובספר המכריע חא"ח סי' ב' ובש"א סי' ק"ד ק"ה ק"ו ובטו"א לר"ה דכ"ט ע"ב ודל"ג ע"א

שם ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות, ע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' י"ז סקי"ד וסק"ט וסי' ל"ח סק"ד ובמג"א ר"ס קכ"ח ובשעה"מ פ"ג ממעה"ק ובח"ס חי"ד סי' ס"ט

במשנה השוחט ונמצאת טרפה כו' והנה בברייתא דבסוגיין תניא השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה ופירש"י את הטרפה כגון נחתכו רגליה טרפות הניכר, ונמצאת טרפה בבני מעיין וע' בסמ"ע סי' ש"נ סק"א, ולפ"ז במשנתנו דקתני ונמצאת טרפה ג"כ היתה בכוונת לשונם שנמצאת אח"כ טרפה בבני מעיין. ולכאורה הא אמרינן לעיל ד"ט ע"א נשחטה בחזקת היתר עומדת וכן בירושלמי ברכות פ"ט ה"ג חזקת בני מעיים כשרים, ואיך נופל לאמר דבשחיטה כזו לא תחייב בכסוי, ובע"כ שנפל עליה ספק טרפות מחיים כגון שראינו שהכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה, ועוד לא נבדקה, או דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ועדיין לא שהתה מעל"ע, בזה שפיר אשמעינן לרבותא דחכמים דאפילו בספק טרפה כזו פטרי מכסוי הדם, וע' סי' כ"ח סק"כ ובפ"ת שם סקי"א

שם חיה ועוף הנסקלים ר"מ מחייב וחכמים פוטרים, ע' שעה"מ פ"ה מה' מאכלות אסורות

שם אר"ח ב"א א"ר יוחנן ראה רבי דבריו של ר"מ באו"ב ושנאו בלשון חכמים ודר"ש בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים כו', ונלע"ד להמתיק קצת עפ"מ דר' יוחנן גופיה כייל כל הני כללי דר"מ ור"י הלכה כר"י כו' בעירובין דמ"ו ע"ב. ואמרינן התם איבעיא להו ר"מ ור"ש מאי תיקו ע"ש. ולה"ק כיון דליכא הכרעה ברורה במחלקותם כמאן ניעבד, להכי קבע רבי גופיה בחכמתו בסדור המשנה, למי שראה דהלכתא כוותיה לקרוא אותו בלשון חכמים, וע' בשאילתות פ' צו סי' ע"ה ובפ' אחרי סי' צ"א ובאגרת דרב שרירא גאון דפוס פפד"מ דף נ"ה ובר"ן ע"ז לדף כ' ע"ב וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ט ובמה"פ לירושלמי ערלה פ"ב ה"א ובביאור הגר"א ליו"ד סי' רכ"ט סק"ד ובת' חו"י סי' צ"ד

שם ודר"ש בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים ע"כ. והא דקאמר בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה דרב הוה צריך לדם עוף וא"ל ר' חייא לנבל את העוף בנחירה, ופריך שם אמאי לא א"ל להטריפה ומשני משום דר"מ אמר טרפה חייבת בכסוי ע"ש, די"ל דכוונתו דניהי דקיי"ל כר"ש. אבל כיון דעכ"פ ר"מ פליג עליה, אמאי תכניס עצמך בפלוגתא, טוב יותר לנבלה, וזו פטורה מכסוי אליבא דכו"ע כדתנן במשנתנו. וע"ל ע"ב ומש"כ בחידושי שם

שם מ"ט דר"מ באו"ב כו', ע' ברמב"ן לספר המצות שרש שני

שם גמר מטבוח טבח והכן מה להלן שחיטה ראויה כו', ע"ל דפ"א ע"א תוד"ה עולה ומש"כ בחידושי שם

שם דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים כו', ע"ל ד"פ ע"ב תוד"ה קדשים

שם מ"ט דר"מ בכסוי הדם ארשב"ל גמר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ כו' ור"ש אשר יאכל כתיב ור"מ ההוא למעוטי עוף טמא הוא דאתא כו', והנה בתו"כ אחרי פרק י"א תניא ר"מ מחייב שנאמר ושפך וכסה וחכ"א אשר יאכל ושפך וכסה שחיטה שהיא כשרה לאכילה חייב לכסות ושאינה כשרה לאכילה פטור מלכסות ע"ש, והשתא קשה אם בתו"כ יספיק לר"מ קרא דושפך וכסה, אמאי איצטריך ליה לרשב"ל בגמרא גז"ש דשפיכה שפיכה משחוטי חוץ. ומצאתי במסרת התלמוד על הספרא שם שהרגיש בזה. ותירץ כי גם לטעם הברייתא דתו"כ צריכים לדר"ל דעדיין לא ידענו שלשון שפיכה משמע שחיטה שאינה ראויה ואיצטריך לדר"ל ע"ש

ולע"ד בטול דבריו מוכרע ממקומו, דבע"כ שחיטה ראויה ודאי נכללת בשפיכה דהאי קרא. דהיא בעי כסוי אליבא דכו"ע וכל חידושיה דר"מ הוא דגם שחיטה שאינה ראויה טעונה כסוי. וא"כ בהכרח שהיא כלולה בשפיכה דהאי קרא גופה, דאל"כ אשר יאכל למעוטי עוף טמא ל"ל לר"מ, הלא כל עוף טמא שחיטה שאינה ראויה היא, ובע"כ דר"מ מפרש לשפיכה דהאי קרא לשאינה ראויה כמו לראויה כפשטות התו"כ, ולפ"ז הלא היה מקום לאמר דגם עוף טמא בכלל. ומשו"ה איצטריך ליה ליתורא דאשר יאכל למעוטי עוף טמא, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כיון דשפיכה דהאי קרא משמע ליה נמי שחיטה שאינה ראויה. גז"ש דשפיכה שפיכה לרשב"ל ל"ל. וצ"ע כעת

שם ור"ש אשר יאכל כתיב ור"מ ההוא למעוטי עוף טמא כו', ע' בס' יראים סי' קל"ט ובווי העמודים ושם סי' ק"מ ובשעה"מ פ"ב ה"ב מה' שחיטה

רש"י ד"ה סומכות, ולא אמרינן עבודה עובדת בקדשים. כו', ע' בתוד"ה נשים ומש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה חיה ועוף הנסקלין כגון שנרבעו ע"כ, וה"ה אם הרגו את הנפש כדתנן בס"פ הפרה אחד שור ואחד כל בהמה כו' וכן חיה ועוף כיוצא בהן וע' רפ"ק דסנהדרין רש"י ד"ה הזאב והארי, ובעדיות רפ"ו העיד ר' יהודא בן בבא, שנסקל תרנגול בירושלים על