אור הישר (חולין) קעה

לא קפיד קרא רק שיהיה בידי שמים כמעין כמבואר בתו"כ שם. וה"נ מקור הנביעה מהבעל חי הוא בידי שמים, וכשנשפך ממנו הדם על הקרקע יטבילו בו, ואי משום שינוי מראה אפשר דלא פסיל רק במים שנשתנה ממראהו הטבעי, משא"כ בדם דאיקרי מים וזה הוא מראהו לא נפסל, או משום דמיא דצבעא מיקרי כדאמרינן במכות ד"ג ע"ב. והתם פסולו משום מים שאובין. אבל הכא כיון דמים הוא וממעין בא, להכי יהיה כשר לטבול בו, ומשני דלהכי אהני מיעוטא דמקוה מים ולא דם

שם תלתא מיעוטי כתיבי כו', ע' קונטרס אבני מלואים לטו"א חגיגה די"א ע"א

שם ת"ר אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד ניצודין ועומדין מאליהן מנין כגון אווזין ותרנגולים כו', כוונתם משום דבאין לכלובן לערב כו', כדאמרינן בביצה דכ"ד ע"א דאל"ה הא קאמר התם על אווזין ותרנגולים, דאומרים הבא מצודה ונצודנו. ובזולת זה מחוסרי צידה קרינן בהו, וע' שבת דק"ו ע"ב תוד"ה ואין ובט"ז או"ח ר"ס תצ"ז ובמג"א שם סקי"ב

שם א"כ מה ת"ל אשר יצוד למדה תורה ד"א כו', וכן העתיקו בשאילתות ר"פ אחרי וביראים סי' קל"ט, אולם בתו"כ שם פרק י"א הגרסא א"כ למה נאמר אשר יצוד רבי אומר לימדך תורה ד"א כו'

שם ת"ר כי ירחיב וגו' למדה תורה ד"א שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון כו'. ע' נוב"י מ"ת חח'"מ סי' י"ד

שם מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מכאן אמר ראב"ע כו'. ובספרי ראה מבואר דכל הברייתא מתחלתה היא מדברי ראב"ע וכ"ה בתנחומא ס"פ אחרי, ונראה דאיהו לטעמיה אזיל דדריש הכי בערכין דכ"ח ע"א, מאדם ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה כו', ובתוספתא דערכין פ"ד הביא הא דהתם ודסוגיין סמוכים זל"ז, ותרווייהו בשם ראב"ע. ועמש"כ בחידושי לערכין שם

שם מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק כו', וכ"ה גרסת רש"י ורגמ"ה, ועה"ג נרשם בשם השאילתות והערוך דצ"ל ללפסו ע"ש, אולם בילקוט ראה רמז תתפ"ד גריס, יקח לפתו ליטרא ירק. וכן בתר הכי בכולם הגרסא לפתו, וע' מהרי"ק שרש קכ"ח

שם מאה מנה ישפתו לו קדירה בכל יום ע"כ, דוגמא מש"א בבראשית רבה פ"כ בפסוק כתנות עור, למדתך תורה דרך ארץ לפום חילך אכול

שם א"ר יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוה, ע"ל דל"ח ע"א תוד"ה איצטריך

תוד"ה בעינן, וא"ת הא כ"ז שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כו', ע' ערכין ד"ד ע"א תוד"ה ולא ושם בשטמ"ק בשם הרא"ש ומש"כ בחידושי שם ולבכורות דט"ו ע"א

בא"ד ודוחק לאמר דהכא איירי בעוף כו'. ע' בת' דבר אברהם סי' ב'

תוד"ה יצא. דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה כו'. ע' עונג יו"ט חא''ח סי' י"ח. מכל אשר לו ולא כל אשר לו

ע"ב כסא דחרשין ולא כסא דפושרין ע"כ, ול"ד למיא דפשורי דלעיל דמ"ו ע"ב ודמ"ז ע"ב. דהכא חמין טפי כדכ' בפר"ח סי' ל"ו סק"ז וע"ש סי' קט"ז סק"ט

שם לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו כו', וראיתי ביפה תואר למד"ר בראשית פ"כ, שהקשה מהא דאמרינן לעיל ע"א מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק כו'. הרי דהנהגת אכילתו צריך להיות לפי אפשרותו, ותירץ דהכא איירי באיש בריא ולהכי יאכל פחות ממה שיש לו ולעיל איירי באיש חלש ע"ש, וקשה הלא אברייתא דראב"ע לעיל, אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן הוא ראב"ע. ומסיק עלה ר' יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו כו' ע"ש הרי דהתם איירי באנשים בריאים, ולדעתי אפ"ל דלעיל איירי רק בנוגע לעצם האכילה, משא"כ הכא כלפי שאמר ג"כ דילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו קאמר נמי דיאכל פחות מערך זה שיש לו לכלכלת הוצאות ביתו בכלל. שם השוחט לחולה בשבת חייב לכסות כו', ע' בתשובות הרשב"א ח"ד סי' שט"ז שי"ז ובפרדס סי' ר"ו

שם ר' יוסי אומר כוי אין שוחטין אותו ביו"ט כו', ע' ירושלמי ביצה פ"א ה"ג

שם ומה מילה שודאה דוחה שבת כו' מה למילה שכן אינה נוהגת בלילי י"ט כו', ע' בחידושי ח"ס לביצה ד"ח ע"א

שם כסוי שאין ודאו דוחה שבת כו', הטעם דלא דחי שבת אפילו בשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום דלא מיתסר אלא מדרבנן, ע' בר"ן ובת' מהרשד"ם חא"ח ס"ס כ"ב

שם אינו דין שאין ספקו דוחה יו"ט, ע' רי"ט אלגזי לה' בכורות פ"ו סי' נ"ח

שם תקיעת שופר בגבולים תוכיח שאין ודאה דוחה שבת כו', ע' בטעם המלך ה' שופר ובבאר יצחק חאה"ע סי' א' ובת' משיב דבר חא"ח סי' ל"ו

שם מה למילה שכן אינה נוהגת בלילי ימים טובים תאמר בכסוי שנוהג בלילי ימים טובים. פי' ויוכל לכסות אח"כ בלילה, וע' ברי"ף וברמב"ם פ"ג ה"א מה' יו"ט ופי"ד ה"ד מה"ש ובה"ג ה' כסוי הדם ובחידושי הרשב"א לביצה ד"ח ע"ב

רש"י ד"ה מילה אינה בלילה אלא ביום דיום כתיב בה ע"כ, והא דלא חשיב לה במשנה מגילה ד"כ ע"ב. בהדי כל הני דכשרים כל היום, כבר הקשה שם הרשב"א בשם ר"ת ונשארו בצ"ע, ועמש"כ בטו"א ופני יהושע שם

תוד"ה הרוצה, ואור"ת דהתם בישוב ומשום עין הרע כו'. וכ"כ התוס' בפסחים שם וכ"ה בתמים דעים להראב"ד סי' קע"ח

תוד"ה כסוי, דאפילו ספק נמי שרי בדאיכא דקר נעוץ, ע' במג"א ה' יו"ט סי' תצ"ח סקל"א ובחידושי הגרע"א שם ובחידושי פנים מאירות לביצה ד"ח ע"א בתוד"ה ואי.