אור הישר (חולין) קעד

טעמא דלא מכסינן גזירה משום התרת חלבו, וע' בתוספות רע"ק

תוד"ה כסוי הדם ונוהג בחיה ובעוף למעוטי בהמה קאתי דלא תימה שיהא בכלל חיה ע"כ, פי' דאל"ה מאי קמ"ל במשנה, הלא עצם קרא דכסוי הדם כתיב בחיה ועוף ובע"כ דאשמעינן דלא נטעה לאמר כדהקשה יעקב מינאה לרבא לקמן דפ"ד ע"א

תוד"ה במוקדשין מ"ט לא בקדשי מזבח נמי קא בעי כדמוכח הסוגיא כו' ע"כ, וקשה א"כ למה דחיק הש"ס כולי האי במוקדשין מ"ט לא, הלא טעמא רבה איכא לפ"מ דדרשינן בזבחים דס"ה ע"א ונמצה דמו כולו, הרי דבעולת העוף הויא מצותו מדין התורה למצות את כל הדם, וע"ש דס"ו ע"ב תוד"ה ואלא, ובחטאת העוף צריך הזאה, וגם המיצוי מעכב עכ"פ לרב אדא בר אהבה במעילה ד"ח ע"ב, ובקדשי מזבח אלו דקרבנן גם מבני יונה הקטנים דדמן מועט, ואם יקיים בהן תחלה כסוי הדם, לא ישאר דם לקיום מצותן דמעכבי מגזה"כ, וע' במנחות ד"ב ע"ב תוד"ה עולת ובראב"ד בפירושו לריש קנים ובמש"כ בחידושי שם, וצ"ע כעת

בא"ד משתרי באכילה במליקתו כו' ע' בבעל הטורים פ' אחרי בפסוק ושפך את דמו ובס' חסידים סי' שע"ב

בא"ד וגבי כסוי הדם לא כתיבא שחיטה אלא שפיכה, ע' אור שמח ספ"ד מה"ש

תוד"ה צריך אבל עפר שלמטה א"צ שיתן הוא כו' ע"ל דל"א ע"א רש"י ד"ה דמזמין ומש"כ בחידושי שם. וע' בס' יראים ס"ס קל"ט

תוד"ה שחט, וכן בבהמה ואח"כ חיה דליגרריה ולכסייה כדם הניתז ושעל הסכין, ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' כ"ח סקי"א ובעונג יו"ט חא"ח סי' י"ח

תוד"ה אין בילה מעכבת בו תימה והלא שינה הכתוב בלילה בכמה מקומות ובשנים עשר נשיאים תנא ביה י"ב זימנין כו' ע"כ, ולכאורה מה מקום להקשות על ר"ז, הלא איהו לא בא רק ליישב המשניות דלא תקשה אהדדי, דבמשנה דמנחות דק"ג משמע דבלילה מעכבת ושם די"ח ע"א תנן אם לא בלל כשר ומשו"ה הוכרח איהו לתרוצי דעכ"פ ראוי לבלילה בעינן ואז אינו מעכב, אבל עצם הדין דבלילה אינה לעיכובא, לאו ר"ז קאמר לה והו"ל להתוס' להקשות ק במנחות די"ח, דהתם תנן אם לא בלל כשרה כדהקשו שם ע"ב בתוד"ה ואמר

בא"ד ושמא יש שום דרש דדרשינן מיניה דבילה לא מעכבא ע"כ אולם במנחות די"ח ע"ב וביבמות דקי"ד ע"ב תירצו משום דלא כתיב ובללת בשמן בלשון ציווי ע"ש. ומשמע דסברא זו היא אליבא דכו"ע, ואפילו ר' ינאי דס"ל ביומא דל"ט ע"ב עליית גורל מתוך קלפי מעכבת, משום דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני. ולא חייש להא דלא כתב בלשון ציווי. הוא משום דגבי הגרלה אהני קצת הא דכתיב חוקה לעיכובא. אבל בשאר מקומות יודה לר' יוחנן דצריך להיות בלשון ציווי. וע' ביומא דמ"א ע"א תוד"ה סתם ודמ"ח ע"ב תוד"ה מדפסיל

דף פ"ד ע'"א א"ק חיה או עוף מה חיה אינה קדש אף עוף אינו קדש ע"כ, ולכאורה האי היקש דחיה לעוף מבע"ל בתו"כ מה חיה שהיא מטמאה בגדים אף עוף שהוא מטמא בגדים יצא עוף טמא שאינו מטמא בגדים ע"ש די"ל דבע"כ בין לר"מ ובין לר"ש ממעטינן עוף טמא רק מדכתיב אשר יאכל כדאמרינן לקמן דפ"ה ע"א, ומשו"ה מייתר להו בש"ס היקש דחיה לעוף למעט מוקדשין

שם מה חיה לא חלקת בה אף עוף לא תחלוק בו. ע' טו"א לר"ה ד"ט ע"א ובקו"א שם

שם א"ל יעקב מינאה לרבא, ע' ע"ז דכ"ח ע"א ושם רכ"ז ע' ב תוד"ה שאני ודי"ז ע"א תוד"ה ויעקב ובמגילה דכ"ג ע"א תוד"ה אמר ובחידושי הגרע"א לי"ד סי' רס"ה ס"א

שם א"ק על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי ע"כ, ואע"ג דדרשינן נמי מהאי קרא לדם קדשים שאינו מכשיר לעיל דל"ג ע"א וע"ש תוד"ה השוחט ובפסחים דט"ז ע"ב תוד"ה דם. ושם דכ"ב ע"א דריש מיניה לדם שמותר בהנאה, ולעיל דל"ה ע"ב איצטריך ליה להתיר דמן דפסולי המוקדשין וע"ש תוד"ה למישרי

אמנם תלתא על הארץ תשפכנו כמים כתיבי, ובספרי ראה דדריש לכולהו ושייר לדם קדשים שאינו מכשיר. משום דזהו מימרא דר"ח בר אבא א"ר יוחנן ומ"מ לא איצטריך קרא באפי נפשיה רק מחד קרא נפק"ל, דמדסתם דם מכשיר את הזרעים משום דנשפך כמים. ממילא מוכח דדם קדשים שאינו נשפך כמים אינו מכשיר, וע"ש בהתוה"מ

שם אלא מעתה יטבילו בו א"ק אך מעין ובור כו' ואימא ה"מ שאר משקין דלא איקרו מים אבל דם דאיקרו מים ה"נ כו', ולכאורה ניהי דאיקרי מים אבל עכ"פ מראה מים אין בו. ולקמן דק"ז ע"א אמרינן ד דאפילו גבי נטילת ידים קפדינן אחזותא ומכש"כ לטבילה בדם של מ' סאה דהוא ג"כ דבר שנפשו של אדם קצה בו. ובע"כ דכוונת הש"ס על טבילת כלים, וכדמשמע קצת הלשון של יטבילו בו, אמנם גם על טבילת כלים קשה, ניהי דדם איקרי מים. אבל בנוגע לטבילה, היתכן שאם עומד דלי מלא מים שיטבילו בו משום שהוא מים, הלא בדיני טבילה גדרה תוה"ק בדינים מיוחדים של מעין. ומראה מים, ואין מטבילין בכלים כדתניא בתו"כ שמיני מעין ובור יכול אפילו בור שבספינה יהיה טהור ת"ל מעין מה מעין שעקרו בקרקע אף מקוה שעקרו בקרקע ע"ש

לכן נלע"ד דכוונת הש"ס שיטבילו בו מחטין וצינורות, ולכלים כאלו שיעורא דמקוה מן התורה ברביעית כדפירש"י בפסחים די"ז ע"ב, ואי משום דרבנן בטלוה להאי שיעורא כדאמרינן בנזיר דל"ח ע"א אכן הכא הלא מקשה הש"ס על דאורייתא. ומעין איקרי משום דנובע מהבעל חי (דוגמא בלשון הש"ס מעינות הזב) דבמקוה