אור הישר (חולין) קעב

בא"ד דהא לא שייך לפרש כן גבי בהמתך כו', ע' ח"ס חי"ד סי' רפ"ז

דף פ"ג ע"א במשנה, ערב יו"ט האחרון של חג, בה"ג ה' או"ב גריס ערב יו"ט של חג, ולפ"מ דגריס שם נמי בארבעה פרקים בשנה, הלא הוא דוקא ואין לאמר בזה תנא ושייר כדכ' הגרע"א ז"ל בתוס' ר"ע ע"ש. א"כ איזה ערב יו"ט מוציא הבה"ג את הראשון או את האחרון, ויותר נראה דגרסא מוטעת היא בבה"ג וחסר שם תיבת האחרון דתנן במשנתנו

אכן יל"ד מדוע פתח התנא בערב יו"ט האחרון של חג, ולא כסדר השנה כדחשבינהו המחבר בשו"ע, ערב פסח ערב עצרת ערב ר"ה וערב יו"ט האחרון של חג ע"ש, ואם במשנתנו הוא בדוקא, מדוע שינה המחבר מלשון המשנה וצע"ק

שם וכדברי ריה"ג אף עיוה"כ בגליל, ע"ל דצ"ה ע'"ב ודף ק"י ע"א ודקל"ג ע"א ובתוד"ה לבר ובמש"כ בחידושי בסוגיין בתוד"ה וכדברי

שם תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע. ע' מו"ק דכ"ו ע"ב ובשמחות פ"ט ובתורת האדם להרמב"ן ענין האבלות ד"ה באבל תניא ובט"ז יו"ד סי' שט"ז סק"ו ובנקוה''כ שם ובת' פמ"א ח"א סי' י"א

שם דאורח ארעא למטרח בי חתנא טפי מבי כלתא, ע' בפרקי דר"א פט"ז ובביאור הרד"ל שם אות ח'

שם והא לא משך כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ו סי' ט' ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער ג' סי' קנ"ט ובנמו"י לב"מ דמ"ו ע"ב ובביאור הגר"א לחו"מ ר"ס קצ"ח וסי' ר"ד סק"ד וברמ''א שם סי' קצ"ט ס"ג וביאור הגר"א סק"ו ובמג"א סי' שס"ט סק"א

שם לעולם שלא משך וכגון שזיכה לו ע"י אחר כו', ע' שער המשפט סי' קכ"ה סק"א ובמחנה אפרים ה' זכיה סי' ו' ובבאר יצחק חא"ח סי' ב' ענף ד' ובעין יצחק ח'"ב סי' נ"א

שם בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' שס"ט סק"א

במשנה את זו דרש ר"ש בן זומא כו'. וכ"ה הגרסא גם בברייתא בגמ' ובתו"כ אמור פרק ח', אכן בילקוט שם רמז תרמ"ג ובשאילתות שם סי' ק"ו הגרסא שמעון בן זומא, ובס' יראים סי' קל"ח גריס ר' שמעון בן מנסיא

שם נאמר במעשה בראשית יום אחד ונאמר באו"ב יום אחד מה יום אחד האמור במע"ב היום הולך אחר הלילה אף יום אחד האמור באו"ב היום הולך אחר הלילה ע"כ, ועפ"ז נפלאתי על הראבי"ה שכתב בס"ס קנ"א וז"ל ומנין שהיום הולך אחר הלילה שנאמר לך כנוס את כל היהודים וגו' לילה ויום ע"ש. הלא אפילו לענין תענית הביא רש"י בתענית די"א ע"ב מיום אחד האמור במעשה בראשית וצ"ע

רש"י ד"ה שאין לו ריוח הפסק בינתים שמכר האם היום כו', ע' פר"ח ס' ט"ז סקי"א ובת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' י"ז

רש"י ד"ה לפי שכל הענין הפרשה הזאת סמוכה לקדשים דכתיב ירצה לקרבן אשה וסמיך ליה אותו ואת בנו עכ"ל, הנה רש"י נקיט סמיכת קדשים שלמעלה בפרשה, אכן גם למטה בפרשה איירי בקדשים, דבתר הכי כתיב וכי תזבחו זבח תודה וגו', ולכן דייקו בברייתא דתו"כ אמור פרק ח' ובשאילתות שם סי' ק"ו לאמר שכל הענין שלמעלן ושלמטן אינו מדבר אלא במוקדשים, וגם לשון שכל הענין כולו האמור בש"ס, מורה כהתו"כ והשאילתות וצע"ק

תוד"ה וכדברי, ואור"ת דבשאר ערב יו"ט שוחטין בהמות כדאמר הכא אבל עיוה"כ לא היו אוכלין אלא בשר עוף כו' ע"כ, ולפ"ז לא פליג ריה"ג את"ק רק הוסיף דבגליל היו אוכלין בשר בהמה גם בעיוה"כ. כמו בכל השאר ג' פרקים בכל הארצות, אולם בכל המקומות מרבים בסעודת בשר בעיוה"כ, וע' בשבלי הלקט סי' ש"ז ובביאור הגר"א לאו"ח סי' תר"ד, ועפי"ז הא דתנן בנדרים דס"ג ע"ב קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי צום שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר ע"ש, והוא בערב יוה"כ, אתיא אליבא דכו"ע, וע"ש בתוס' ר"ן ונמו"י ובביאורי הגר"א לאו"ח סי' תקצ"ז

בא"ד והא דלא חשיב הכא ערב יו"ט הראשון של חג אור"ת משום דכו"ע טרידי בסוכה ולולב כו', וכ"כ התוס' בעירובין דפ"א ע"ב והאריכו בזה יותר בע"ז ד"ה ע"ב. וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"ח ובתרומת הדשן סי' ק"י ובפר"ח ה' פסח סי' תס"ח סק"א

תוד"ה ומודה ר' יהודא תימא למאן מודה דאימתי דר' יהודא לפרש הוא ע"כ, ע' מה שתירץ בס' יראים סי' קכ"ח, וע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין. וע"ל דקל"ח ע"א ולעיל דפ"ח ע"א תוד"ה רבנן ומש"כ בחידושי שם

ע"ב רבי אומר יום אחד יום המיוחד טעון כרוז מכאן אמרו בארבעה פרקים בשנה כו', בתו"כ אמור פרק ח' הובאה דרשה זו בשם ר' מאיר ובילקוט שם רמז תרמ"ג גריס רבי אומר יום אחד כיום המיוחד בשבת וביום טוב ומה יום המיוחד בשבת טעון כרוז אף זה טעון כרוז. וע' בשאילתות שם סי' ק"ו ובהעמק שאלה שם

רש"י ד"ה רבי אומר יום אחד כו' ימים מיוחדים יש בשנה כו'. משני לשונות רש"י משמע דרבי ס"ל כת"ק. ונ"מ בינייהו רק בדרשת הכתוב אולם הראב"ד בפירושו על התו"כ שם מפרש דרבי פליג על ת"ק, וס"ל דבכל ערב שבת צריך להודיע, וע"ש בר"ש משא"נץ ובהתוה"מ.