אור הישר (חולין) יז

אלעזר, דקאמר דחברתה נותנת לה ואוכלת דבר שאינו מעושר וגזל משל בעלה להאכיל לאחרים והשתא מגזל גזלה חלופי מיבעיא, והתוס' הכא ובגיטין דס"א ע"ב והרשב"א בחידושיו כאן והר"ש בטהרות פ"ז הקשו על פירש"י, דא"כ במס' דמאי הו"ל למיתני כו'. עד שהם מפרשים גם בשם ר"ח ור"ת דבתבואה של חבר איירי, ובזמן שהיא טמאה קאי אאשת ע"ה שמחזקת עצמה כטמאה וכ"פ הבעל המאור בגיטין שם, ולע"ד בלתי מובן מאי שייך טומאה וטהרה גבי אשת ע"ה, הרי כל המשניות שם בטהרות מורים דכל דבר שיש לחוש דע"ה נגע בהן טמא, וברפ"ח שם תנן הדר עם ע"ה בחצר ושכח כלים בחצר אפילו חביות מוקפות צמיד פתיל כו' הרי אלו טמאין וע' בר"ש שביעית ספ"ה

ועוד דמשמע מדבריהם דקושית הש"ס היא רק מגניבת אשת ע"ה מבעלה, הרי האיסור מונח יותר על אשת החבר כדאמרינן בגיטין דמ"ה ע"א לאו עכברא גנב אלא חורא גנב ופריך אי לאו עכברא חורא מנא ליה ומשני מסתברא היכא דאיכא איסורא התם קנסינן ע"ש. ולפ"ז יותר מקום לאמר דקושית הש"ס השתא מגזל גזלה קאי על אשת חבר. והשתא ממ"נ אם כמש"כ יתר הראשונים החולקים על רש"י, הרי אין הבעל מקפיד בדבר מועט וממילא אין בזה איסור גזל כמו לאשת ע"ה כן לאשת חבר, ולשיטת רש"י דאית בה משום לתא דגזילה. בודאי היה לאשת חבר לחוש לאיסור גזילה משום לאו עכברא גנב אלא חורא גנב, ומש"כ רש"י ז"ל דחיישינן לשכחה דעביד אינש דמינשי ואכיל מאי דיהבי ליה. כבר הקשו עליו בתוס' ע"ש, וע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ק"נ

ולכן לולא דברי כל הראשונים. אמינא לע"ד ביאור הענין עפ"מ דתניא בתוספתא דטהרות פ"ו הנדחק ברחיים שהגוי בתוכה שהנדה בתוכה בגדיו טמאים מדרס, והרמב"ם פ"ח מ"ד דטהרות הניח לנו כלל, וז"ל מעיקרנו הוא שאשת חבר הרי היא כחבר ואשת ע"ה הרי היא כמהו להיות בחזקת הטומאה ע"ש, ומעתה נהיר לן לשון התוספתא שם פ"ח. דהכי תניא התם אשתו של ע"ה טוחנת עם אשת חבר בזמן שהיא טמאה אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחן [ור"ל דאשת חבר אם היא טמאה נדה, מותרת להיות נעזרת בטחינה ברחיים מאשת ע"ה, כיון דגם אשת החבר טמאה, אבל בזמן שאשת החבר טהורה אז לא תטחון עם אשת ע"ה, משום שהנדחק ברחיים שהנדה בתוכה בגדיו טמאין, ובאשת ע"ה אין נ"מ בין טמאה לטהורה, דתמיד היא בחזקת הטומאה כנ"ל בשם הרמב"ם] ר' שמעון אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון שאע"פ שאינה אוכלת נותנת לאחרות ואוכלות, כ"ה גרסת התוספתא. וכן צריך לפרש גם הכא בסוגיין, דר"ש התם או ר"ש בן אלעזר כדגרסינן הכא חדית לן. דמלבד דין נדחקת ברחיים שהנדה בתוכה שבגדיה טמאין, יש בזה גם דין צינורא דע"ה, ומשו"ה אע"ג דגם אשת החבר טמאה מ"מ לא תהיה נעזרת מאשת ע"ה בטחינה, דאף שאשת החבר רגילה שלא לאכול בימי נדתה בשעה שהיא עסוקה בטהרות שלא תטמא במשקין שבפיה. אמנם הרגל הנשים לתת לחברתה דבר מאכל ומשו"ה יש לחוש לצינורא דאשת ע"ה ע"י מה דאשת החבר תתן לאכול לאשת הע"ה, וע' בחגיגה ד"כ ע"א וברש"י שם ד"ה. משכה וד"ה וקשרתיה, ועפ"ז כל האי דינא מקומו במס' טהרות ולפ"ז איירי ברייתא כשהתבואה של חבר והטומאה היא באשת החבר. ואפ"ה שפיר דייק הש"ס השתא מגזל גזלה היינו אשתו של חבר מבעלה, דבזה ודאי יקפיד החבר שלא תתן לאשת ע"ה לאכול. ולא שייך להא דמקבלין מן הנשים דבר מועט לצדקה, דהכא משום חשש טומאה בטהרותיו ודאי יקפיד. וממילא הוי כגזל, חלופי מיבעיא. ודחי הש"ס דאפשר דבעלמא אינה חשודא לגזול ואף לא להחליף, רק הכא חשבה אשת החבר שאינה בסוג גזל, אלא החוב גם על בעלה לתת מדבר מאכל אף לשור בדישו, וזה לא עלה על דעתה שהבעל יקפיד על נתינה זו משום צינורא דע"ה

וברייתא כה"ג איתא בירושלמי תרומות רפ"ט תנא אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחון שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה וכדברי ר"ס אפילו בזמן שהיא טמאה לא תטחון שמא תשכח ותתן לתוך פיה, ובמראה הפנים שם חשב דלברייתא דהתם יש התקשרות עם התוספתא דטהרות ולהא דבסוגיין ע"ש, וכ"מ גם דעת הר"ש בפ"ז דטהרות ובתרומות פ"ט מ"ג

ולפמש"כ שני דברים נפרדים הם, דלפ"מ שפירשתי ברייתא דהכא, ס"ל לת"ק דהחשש הוא דע"י טחינת הרחיים נדחקת בבגדי נדה הטמאין ור"ש בן אלעזר עזר חייש נמי לצינורא דע"ה, ובזה נ"מ דאם אשת החבר היא טמאה, לת"ק ליכא למיחש לבגדי נדה דאשת ע"ה, כיון דאיהי נמי טמאה, ולר"ש בן אלעזר איכא למיחש משום חשש אכילה של אשת הע"ה, אמנם לישנא דירושלמי מורה שם על ענין אחר לגמרי, דהנה ישנן שני מיני טומאות באשת ע"ה. האחת בימי נדתה נוסף עליה אף בשעת טהרתה, טמאה משום טומאת ע"ה כנ"ל בשם הרמב"ם, ונ"מ גדולה ביניהם דבשעה שהיא טמאה נדה תזהר בע"כ מליגע בטהרות שהיא עסוקה עם אשת החבר ביחד. דלא תוכל להכחיש מציאת נדותה. משא"כ כשאשת ע"ה טהורה משום נדה. אז אע"ג דבעיני אשת החבר נחשבת כטמאה משום טומאת ע"ה, אכן היא לגרמה מחזקת עצמה כטהורה, כדאמרינן בחגיגה דכ"ב ע"ב, כליו של ע"ה טמא או טהור א"ל טמא ואם אתה אומר לו טמא כלום משגיח עליך ולא עוד אלא שאם אתה אומר לו טמא אומר לך שלי טהור ושלך טמא ע"ש, והנה בירושלמי שם ביאר הגר"א ז"ל דאיירי בתבואת חבר ע"ש. ובודאי איירי גם התם כשאשתו של חבר טמאה נדה, דכשהיא טהורה ועסוקה בטהרות לא תהיה לה שום שייכות עם אשת ע"ה כנ"ל, וע"פ הנחות אלו חדית הברייתא שם, דאם אשת ע"ה טמאה נדה. אז תוכל לסייע לאשת החבר בטחינת הרחיים, דלא תוכל להכחיש מציאת טומאת נדתה ובהכרח תזהר