אור הישר (חולין) טז

ממילא להיותם גם במספר רב, כי אנשי המלחמה לבד שבאו מן הכותים להלחם על ישראל היו ק"פ אלף, ובודאי היו מכלל הכותים גם גרי אמת לדברי הכל, ומ"ד דכותים גרי אריות הן הוא משום דלדידיה היו הם הרוב, ואפילו לפי היותם גרי אריות, במצות שהחזיקו החזיקו יותר מישראל. כדהעיד עליהם רשב"ג, ובאמת בימי עזרא שהיו שונאים מאד לישראל נתנדו, ואח"כ גם בימי שמעון הצדיק שהיה משיירי אנשי כנסת הגדולה נמשכה שנאתם וחרם עזרא עד שקראם עכו"ם כנ"ל, אבל מזמן החרם עד דורו של ר"מ שעברו יותר מארבע מאות שנה ובנוגע לאמונתם החזיקו מאד במה שהחזיקו, ומהם שנתגיירו לגמרי וע"ל ד"ג ע"ב תוד"ה קסבר, ועל אותם שנתגיירו לגמרי בודאי לא חל חרם עזרא, ולהוראת הנסיון של הנהגתם באמונתם זה מאות בשנים. ומכש"כ לפ"מ דאצל חכמי ישראל היתה מחלוקת על כלל הכותים אם הם גרי אריות או גרי אמת לכן הוכרחו החכמים לסיבת שבתם ביחד עם ישראל, להגביל לישראל דינים מיוחדים בנוגע לכותים, לענין שחיטתן מצותיהן וכתמיהן וכדומה, וסמכו עליהם במה שהחזיקו. וע' גיטין ד"י ע"ב ודמ"ד ע"א ובר"ן שם ושם דכ"ה ע"א תוד"ה הלוקח ובמו"ק די"ב ע"א וברש"י ור"ן שם ובחידושי הרשב"א לברכות דמ"ז ע"ב ולסוכה דכ"ג ע"ב ולגיטין ד"ט ע"ב, ומכש"כ ר"מ לטעמיה דס"ל בב"ק דל"ח ע"ב דגרי אמת הן, לכן שלח ג"כ ליקח מהם יין, עד שנתגלה קלונם במציאת הדמות יונה ואז נמנו עליהם ואסרום, ולפ"ז אין מקים להש"ס להקשות על גזירת ר"מ ור"ג הרי כבר גזרו עליהן בימי עזרא משום דבין גזירת עזרא לגזירת ר"מ עברו מאות בשנים והיה מקום להתבטל כנ"ל. משא"כ על רבי אמי ורבי אסי שפיר הקשו, כיון דבדורו של ר"מ מצאו סיבת הדמות יונה לאסרם, ובזמן לא ארוך נמנו עליהם ר"ג בנו של ר"י הנשיא ובית דינו לאסרם, א"כ אמאי איצטריכו להו לרב אמי ורבי אסי עוד לאסרם, הרי לא היה רק דור אחד ביניהם. וע' ברש"י ד"ה וקבלו מינייהו וביבמות דקי"ט ע"א תוד"ה מחוורתא ובר"ש טהרות פ"ה מ"ח ובפ"ז מ"ז ובחגיגה דכ"ה ע"א תוד"ה שרצועה ובכפתור ופרח פ"ה ובביאור הגר"א לאו"ח סי' רט"ו סק"ה ובח"ס חי"ד סי' א' וסי' קל"ב

שם אינהו גזור ולא קבלו מינייהו אתו ר' אמי ור' אסי גזור וקבלו מינייהו. כה"ג בשבת די"ד ע"ב ובע"ז דל"ו ע"א, וכ"כ הסמ"ג בה' עירובין דגזירת שלמה המלך לערב בחצרות ולשתף במבואות לא קבלו עד שבא ירמיה והזהיר עליהם לחזק הגזירה ע"ש

שם וכדתניא ישראל מומר המשמר שבתו בשוק מבטל רשות ושאינו משמר שבתו בשוק אין מבטל רשות מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות כו', כ"ה הגרסא בה"ג ה' עירובין פ' הדר. אולם בס' העתים סי' פ"ה הגרסא מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות כו', וע' רוקח סי' כ"ח

שם ובנכרי עד שישכור, ע' ראבי"ה סי' קצ"ח

שם אייתו לקמייהו ביצים המצומקות ביין כו'. ע'. ירושלמי דמאי פ"א ה"ג ובמה"פ שם ובתרומת הדשן סי' מ"ג

שם ולא חייש מר לתערובות דמאי כו' ע' ר"ש דמאי פ"א מ"ג, והא דלא שאל לו קודם שאכל בכדי להצילו מהך חששא משום דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא כדאמרינן בעירובין דס"ז ע"ב. וע' בת' הרמ"א ס"ס כ"ח ובנה"מ סי' רל"ד סק"ג ובמש"כ בחידושי לבכורות דל"ז ע"א

שם הלוקח יין לתת לתוך המורייס כו' חייב משום דמאי. ע' תוספתא דמאי פ"א ובר"ן לע"ז ד"ל ע"א וברוקח סי' תצ"א וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ו

שם והתניא הנותן לשכנתו כו' והתנן הנותן לחמותו כו' והתנן הנותן לפונדקית כו', ע' ירושלמי דמאי פ"ג ה"ו ובתוספתא שם ספ"ד ובח"ס ח"ו סי' י"א

שם אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשר. ע' ר"ש עוקצין פ"ג מ"ה ומ"ז ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קי"ט סק"מ

שם ואם אמר לה עשי לי משליכי כו', ע' תשב"ץ ח"ג סי' יו"ד ובפר"ח לאו"ח קונטרס מנהגי איסור סי' כ"ג ובבאר יצחק חא"ח סי' י"א

שם דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, ע' תוס' ע"ז דס"ו ע"א ד"ה תבלין ובראב"ן סי' רפ"ב וע"ש סי' שי"א ובאשכול ח"ג סי' ל"א ובבאורי הגר"א ליו"ד סי' ק"ה סקפ"ו וקכ"ג סקל"ד

רש"י ד"ה מצאו להן אותם היושבים בהר גריזים כו' ובשטמ"ק הביא גרסא בשם ס"י מצאו להם לאותם היושבים בהר כו' ע"ש ונ"מ דלגרסת אותם. משמע אותם היהודים היושבים בהר גריזים הם מצאו להן להכותים הדמות יונה שהיו עובדין אותה, אכן לפי גרסת לאותם היושבים בהר קאי על הכותים הדרים שמה, וגרסא זו מתאמת יותר עם מה דסיים רש"י ואע"ג דרוב כותים לאו מהר גריזים הוא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא ע"ש, וכגרסא זו האחרונה והבנתה מבואר בתשובות הרמב"ם סי' קס"ג, וע' ברבינו יהונתן ר"פ הדר

רש"י ד"ה וטעמא לא בטיל לפי שהוא מתקן הכל והוא עיקר כו', ע' פר"ח סי' צ"ח סק"ז בד"ה וקודם, ובת' ח"צ סי' ל"ט ובמחנה אפרים ה' מעשר פי"ב

תוד"ה בראש הר גריזים במדרש יש שהיא ע"א שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם ע"כ, ע' ירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד ובמדרש וישלח פרשה פ"א

ע"ב בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ד הבין הטעם בזה דתיכף לת"ח ברכה כדאמרינן בברכות דמ"ב ע"א ועי' באו"ח סי' תקל"ג ובביאור הגר"א שם סק"ה

שם ולחלופי לא חיישינן והתניא אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה בזמן שהיא טמאה כו'. והנה רש"י ורגמ"ה פירשו דהאי בזמן שהיא טמאה קאי אאשת חבר והתבואה היא של ע"ה, וקושית הש"ס היא מר"ש בן