אור הישר (חולין) קסז

דאורייתא, משום דליכא רק ספיקא דאורייתא בלא שום חזקה, ובזה אלימי סימנין לבטל את הספק, וע' באר יצחק חאה"ע סי' ו'

ועוד לדברי הגאון הנ"ל דבסוגיין ליכא חזקת איסור רק ספק איסור דאורייתא ומשו"ה אמרו סימנין דאורייתא א"כ לעיל דס"ד ע"א גבי סימני ביצים. דליכא נמי שום חזקת איסור רק ספק, ואפ"ה מסקינן שם סימנין לאו דאורייתא, וע"ש ברש"י ד"ה ה"ג ובתוד"ה סימנין ובמש"כ בחידושי שם. אכן י"ל דהתם הוא הטעם מפני דאיכא דעורב דדמו לדיונה. ומשו"ה לא הניחה התורה חתימת ההיתר על סימן כזה. והא ראיה דסימני עוברי דגים דאורייתא כדאמר התם. וע"ל דצ"ו ע"א בתוד"ה פלניא וביד המלך פ"א הי"א מה' מגילה ובנחל יצחק סי' ס"ה ענף ה'

תוד"ה בין. לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה כו' בדקירה אחת חייב לכסות וה"נ כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות ע"כ, ואין לחלק בין תערובות דם בהמה בדם חיה ועוף. לדם הצבי והתייש שבאו לעולם בתערובות מתחלת ברייתו לפמש"כ התוס' בזבחים ד"פ ע"א ד"ה בשלמא, דלח המתערב בלח מתערב בכולן ואין לך טפה מזה שלא יהא בה מחבירו קצת ע"ש, ועפ"ז כמו בתערובות דם בהמה בדם חיה ועוף חייב לכסות. כמ"כ כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות, וע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' י"ב ובפמ"ג ליו"ד סימן פ' בשפ"ד סק"ד ובשער התערובות שם חלק ב'

דף פ' ע"א בשה ואפילו מקצת שה כו'. ע"ל דקל"ב ע"א תוד"ה וצריך ובאור שמח פ"א הי"ג ממ"א ובפי"ב מה"ש

שם דבין לרבנן ובין לר' אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב כו'. ע' ברי"ט אלגזי פ"ק דבכורות סי' י"ב

שם ור"א סבר איסורא איכא מלקות ליכא כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"ז ובס' התרומה ה' או"ה בדיני או"ב

שם ר' יוסי אומר כוי בריה בפ"ע היא ולא הכריעו בה חכמים כו'. וכ"מ דס"ל להתו"כ צו פרשה יוד וע"ש בפי' הראב"ד והר"ש משאנ"ץ. וצע"ק בתוספתא בכורות פ"ב. וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"ט וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ח ובפ"ח סי' כ"א סקכ"ח

שם הני עיזי דבאלא כשרות לגבי מזבח כו'. ע' במגיד משנה פ"א ה"ח ממאכלות אסורות ובפמ"ג ליו"ד בשפ"ד ר"ס ס"ד ובאור שמח פ"א ה"ח ממ"א

שם עשר בהמות מנה הכתוב כו'. ע' בפדר"א רפי"א ובפסיקתא רבתי פט"ז

שם שור הבר מין בהמה הוא ר' יוסי אומר מין חיה הוא והנה במשנה אינו מבואר לאיזו חיה מיחס ר' יוסי את השור הבר, רק בספרי ראה תניא ותאו ר' יוסי אומר זה שור הבר וכ"ה גם בתוספתא כלאים פ"א

אך קשה דבפיה"מ בכלאים ספ"ח כתבו הרמב"ם והר"ש דפלוגתא דת"ק ור' יוסי היא רק בהתרת חלבו. ואלו בתוספתא שם פ"א תניא חמשה דברים נאמרו בשור הבר אסור משום אותו ואת בנו וחלבו אסור וקרב לגבי מזבח וחייב במתנות וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים אבל לא לבשר תאוה והרי הוא כבהמה לכל דבר ר' יוסי אומר זה תאו האמור בתורה מותר משום או"ב וחלבו מותר ופסול לגבי מזבח ופטור ממתנות וניקח בכסף מעשר לבשר תאוה אבל לא לזבחי שלמים והרי היא כחיה לכל דבר וחכמים אומרים תאו ביריא לעצמה שור הבר ביריא לעצמה ע"ש וצ"ע, וע' בכפתור ופרח סי' נ"ח ובש"ך יו"ד סי' רצ"ז סק"ו

שם מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ור' יוסי סבר מדקא חשיב ליה בהדי חיות מינא דחיה הוא ע"כ, ועפ"ז בלתי מובן פירש"י דב"ק דקי"ז ע"א שהביא לדברי התרגום, ובכ"ז מפרש תוא חיה והוא שור הבר ע"ש ובכלל מה ראה להחליט כר' יוסי נגד דברי חכמים ומשמע דסמך עצמו על הירושלמי ספ"ח דכלאים, דקאמר התם ואילן דמתרגמינן תורבלא וראמינן כר' יוסי ע"ש

שם א"ר אושעיא כולה מתניתין דלא כר"ש כו'. ע' ב"ק דע"ו ע"ב תוד"ה והלא ובשעה"מ פ"ד ה"ב מה' גירושין

רש"י ד"ה עשר בהמות מנה הכתוב להיתר אכילה שור שה כו' ואין לנו עוד בהמה וחיה כשרה בעולם כו' ע"כ, וזהו ממש הלשון בתנחומא שמיני סי' ז', כך שנו רבותנו עשר בהמות הן כו' יותר מאלה אין בעולם

תוד"ה ולא, דאפשר דלא היו יכולין לברר בקרניו שפיר כו'. ע' יומא דע"ד ע"א תוד"ה כוי

תוד"ה ודילמא וקסבר רב אחא דתאו מין חיה הוא כר' יוסי כו'. ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' פ' סק"ז וסק"ה

תוד"ה מדחשיב, וקשה קצת דאיל הבר הוי חיה כו' ע' בט"ז או"ח סי' תקפ"ו סק"א ובחידושי הגרע"א שם

תוד"ה חולין, ס"ד דמיפסל שני משום ל"ת כל תועבה, ע' בנתיבות המשפט סי' ר"ח סק"ב ובשער המלך פ"ג הי"ט מה' גירושין ובספר הארוך מש"ך סי' ט"ז ובמנחת אהרן שם ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"ד ע"ב

תוד"ה הראשון. דלא כר' יצחק אתיא כו'. ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' קכ"ח

ע"ב קמא מיקטל קטליה כו'. ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ט' ובחאה"ע סי' קכ"ט

שם ושור ושה שרוע וקלוט וגו' לימד על הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה, ע' מנחות דכ"ה ע"א תוד"ה ואימא עון בע"מ

שם ר"ז אמר הנח למחוס"ז דהכתוב נתקו לעשה כו'.