אור הישר (חולין) קנט

סי' א' ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' מ"א ובש"ך וט"ז ס"ס ע"ט ובעונג יו"ט סי' ס"ז

בא"ד דלא על חנם השמיענו דנפל דובא עליה ע"כ, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ' ובפלתי סי' י"ג סק"ג

תוד"ה אנא, וכן קיי"ל דפסיק כאן הלכה למעשה ואהאי סמכינן כו'. ע' מנחות ד"ל ע"ב תוד"ה הא ובביאור הגר"א לאו"ח סי' ל"ב ס"ק ע"ט

תוד"ה אף ולמ"ד מפני כבוד שבת ל"ל שואלו ע"י עילה כו', ע' מנחות ד"ל ע"ב תוד"ה תרומת ובסמ"ג עשין קל"ה ובמה"פ לירושלמי דמאי פ"ד ה"א

דף ע"ו ע"א במשנה. בהמה שנחתכו רגליה כו' וכן שניטל צומת הגידין ולכאורה לפמש"כ הרמב"ם בפ"ח הט"ו והי"ז מה"ש, דלא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידין ע"ש, והשתא כיון דעיקר טרפותה היא משום גידין, א"כ הי"ל לתנא להתחיל מטרפות הגידין שזה העיקר. ומה טעם פתח בחתיכת רגליה. ובתר דכי אמר וכן שניטל צוה"ג, כאילו היה דין זה טפל אל הראשון, וכ"מ לעיל דמ"ב ע"ב תוד"ה והא, דעיקר טריפות דמשנתנו היא נחתכו רגליה, במש"כ דניטל צוה"ג הוי בכלל נחתכו רגליה ע"ש ומשמע דזו היא נמי טענת הראב"ד על הרמב"ם שם, שחשב טרפות דצוה"ג בנטולה ולא בדיני פסוקה. אחרי שהעתיק לשון המשנה בהמה שנחתכו רגליה. וע"ש בכ"מ ולח"מ ובט"ז ר"ס נ"ו

ונלע"ד בביאור משנתנו ובישוב השגת הראב"ד, עפמש"כ הרמב"ם גופיה בפיה"מ דמשנתנו, ששם גידין נופל על העורקין והעצבים והיתרים והקשרים לפיכך כשיאמר בכאן גידין רוצה לאמר היתרין לפי שכבר נודע מצד חכמת הניתוח שהעצבים מתערבין עם הבשר ואז יתהוה מהן הגיד הנקרא בלשון ערב עצל"ה אח"כ מתפרשין ממנו רוצה לאמר מן הבשר ומתחברין אחר שמתרחקין מעיקרן ואז יתהוה מהן יתר מן היתרות וצומת הגידין הוא קבוץ היתרים כו' ע"ש, ועפ"ז דברי הרמב"ם שרירין וקיימין, דבמה דמנאן בין הנטולים. משום דבמשנתנו ג"כ תנן בלשון זה שניטל צומת הגידין. אמנם באופן נטילתם, אינם דומים לניטל הכבד או לחי העליון, דכבד הוא אבר בפ"ע בסימניו ומצריו, וכשניטל הוא אין לו שום שייכות לחלק אחר מן הגוף, ועליו נופל לאמר ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כלום. מפני שהוא חלק בפ"ע, וכן בלחי העליון שייך ניטל בדרך זה, להיותו אבר פרטי

משא"כ בנטילה דצומת הגידין. שכל עצמם הם באים מכלל התפשטות העורקין והעצבים המתערבין עם הבשר, ולסבת המשכתם והתפשטותם, אם הם ניטלים, בהכרח תבא הנטילה ע"י חתיכה והפסקה מן ההתפשטות, וכמו במשנתנו כן ברמב"ם השמיעונו רק שחתיכה זו מכלל ההתפשטות. צריכה שתהיה ממקום שמתהוים המיתרים, שזה נקרא צומת הגידין. ולא למעלה. דאם חותך שם הוי כחותך בבשר בעלמא אע"ג דגם שם תגיע ההתפשטות ועכ"פ נטילה זו אי אפשר רק ע"י חתיכה ופסיקה, לכן הרמב"ם אף שקרא אותה חתוכת הגידין. מ"מ חשבה בנטולה. ושניהם אמת דגם במשנתנו הוא החילוק בין נחתכו רגליה לניטלו צוה"ג. דבהמה שנחתכו רגליה, פירושו שנחתך כל עיגול הרגל ברחבה, וממילא גם צומת הגידין בכלל. וניטל צומת הגידין. היינו שנ יטלו מעובי בשר הרגל, והבשר עם העצם נשארו שלמים

ומעתה תתפרש משנתנו כמין חומר. בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה כוונתם אף דצוה"ג יתלכדו ולא יתפרדו במקום אחד אכן כיון דעיקר חיותם באה מכח המשכת והתפשטות העורקין והעצבים, ובהכרח כי בזה קשורים בכל אברי הבעל חי. וא"כ אפשר דאם נחתך בפרק התחתון ג"כ טרפה. ומשו"ה אשמעינן דמן הארכובה ולמטה כשרה. דפרק זה אין לו שום שייכות לצוה"ג, ובכ"מ שיחתך שם כשרה. דטרפותה בזה מתחלת מן הארכובה ולמעלה. דשם הגידין צמותין, וזהו עצם איסורא דצוה"ג

אמנם דלא נימא דהטריפות היא דוקא אם נחתכו רגליה, דגם העצם נחתך עם הגידין. לכן מסיק, וכן שניטל צומת הגידין. היינו שחתך אותם מן הארכובה ולמעלה עד דאגרמא ולבר או דאגרמא ולגיו או דעילוי ערקומא. כל חד כדאית ליה. או שחתך מקצתם משטח זה ועכ"פ לא נגע בעצם מ"מ טרפה משום דלא מפני חתיכת העצם נטרפת רק מפני שהיא נטולת צוה"ג, אולם דלא נימא כיון דכל עיקר טרפותה היא חסרון דצומת הגידין א"כ אם נשבר העצם ואין רוב הבשר קיים ג"כ כשרה, מפני שהגידין הם קיימים לכן מסיק דאם נשבר העצם ואין רוב הבשר קיים טרפה דהוה כנחתך ונפל וטרפה, וע"ש ברמב"ם הי"ב ובמ"מ וכ"מ ורדב"ז ובת' מקום שמואל סי' כ"ח. שם מן הארכובה ולמעלה פסולה, ברי"ף וברא"ש הגרסא טרפה, ומתניתין לאו אליבא דכו"ע היא, דהא ר"ש בן אלעזר ס"ל לעיל דמ"ב ע"ב יכולה היא ליכוות ולחיות ועמש"כ שם בחידושי, וע' ערכין ד"כ ע"א תוד"ה לאתויי ומש"כ בחידושי שם, וע' בש"ק לירושלמי נזיר פ"ד ה"א

שם נשבר העצם אם רוב הבשר קיים שחיטתו מטהרתו כו'. פי' דבזה מעלה ארוכה, כמבואר בשאילתות פ' נח סי' ו' ובה"ג ה' אבר מן החי

שם א"ר יהודא אמר רב אמר ר' חייא. וכ"ה הגרסא ברא"ש וברשב"א. אכן ברי"ף ובר"ן נמחק תיבת ר"ח, ובאו"ז ח"א סי' תמ"א גריס א"ר יהודא א"ר חייא ע"ש. ור"י אר"ח נזכר ג"כ בתענית ד"י ע"ב. אמנם מה דנזכר בשבת ד"ז ע"ב ר"י בשם ר"ח, גרסינן שם ד"ק ע"א באותה מימרא גופה, רב יהודה אמר רב א"ר חייא

שם באיזו ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש כו'. ע' ת' הרא"ש כלל כ' סי' ט"ז וסי' י"ח ובראב"ן סי' ע"ר ובס' התרומה ה' טרפות סי' כ"ב ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' י"ח י"ט ובט"ז סי' נ"ה סק"א.