אור הישר (חולין) קנח

שם כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב כו' ע"ל דקכ"ו ע"ב תוד"ה יכול ובמש"כ בחידושי שם

שם ותלש חלב של בן ט' חי כו', ע"ל דפ"ט ע"ב תוד"ה בולדות ותוד"ה והא ובד"צ ע"א תוד"ה הכא

שם איתיביה ר"י לרשב"ל מה חלב ושתי כליות האמור באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל בשלמא לדידי כו', וקשה לפמש"כ התוס' בזבחים דצ"ח ע"א ובמנחות דפ"ג ע"א ד"ה אף, דהאי תנא דהכא סבר במעי אמן הן קדושין ע"ש. א"כ איך הקשה ר"י לכתחלה מברייתא זו. הלא רשב"ל מצי לתרוצי אנא דאמרי כהאי תנא בתמורה דכ"ה ע"א דולדות קדשים בהווייתן הן קדושין ומשו"ה לא קדשי עד שיצאו לאויר העולם

בר מן דין ברייתא זו לאו ד"ה היא. דהא ר"ע פריך בפשיטות ביבמות דמ"ו ע"א וכי דנין אפשר משאי אפשר, וה"נ איך דנין קרבנות נקבה דאית לה שליל מאשם זכר דלית ליה שליל, והא ראיה דבזבחים ומנחות שם. דקאמר מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו. אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו מסיק הש"ס דקסבר דנין אפשר משאי אפשר ע"ש. הרי דאל"ה ליכא למילף מאשם, ועמש"כ בחידושי לבכורות דנ"ו ע"א וצ"ע כעת

שם א"ר אמי השוחט את הטרפה כו' רבא אמר אף לדברי המתיר נמי מותר ע"כ, לאו דוקא בטרפה פליגי כי אם גם בנבלה כדכ' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ד

שם ד' סימנין אכשר ביה רחמנא, ע"ל דנ"ח ע"א תוד"ה והלכתא ובב"ק דמ"ז ע"א תוד"ה מאי וברא"ש ונמו"י שם ובסנהדרין ד"פ ע"ב תוד"ה עובר ובס' האשכול ח"ג ר"ס כ"א ובס' התרומה סי' כ"ז וסי' מ"א ובס' המכריע חי"ד סי' י"ד

רש"י ד"ה נולדו בדגים סימני טרפה לר"ע מהו שיטמאו, ע' מנ"ח מצוה ק"ס

רש"י ד"ה אוירא, ואפילו לר' יהודא כו', ע' ברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' קצ"ה

רש"י ד"ה מידי דהוה אמחוסר זמן דיצא לאויר וכלו חדשיו כו', ע' מנ"ח מצוה רצ"ג

רש"י ד"ה בין. ובתוספתא דר' חייא נמצא כן ע"כ, ע"ל דקמ"א ובב"מ דל"ד ע"א וברש"י שם ד"ה לתנאי וברא"ש לעיל פ"ב סי' ו' וביומא פ"ח סי' ה' ובכ"מ רפ"ד מה' תשובה

תוד"ה מאי. לאו בין ר"ע וב"ה קא בעי כו'. ע' ר"ש עוקצין פ"ג מ"ח

תוד"ה ר' יוחנן. ה"מ לאחר שחיטה דניתר בשחיטת אמו. ע' יד המלך פ"ז ממ"א

תוד"ה מה, דממעט מיניה שליל לענין הקרבה כתיב כו' ע"ל דצ"ב ע"ב תוד"ה אילימא ובמל"מ פי"ג ה"ה מה' שגגות ובפי' הראב"ד על התו"כ שמיני ריש פרק ו'

תוד"ה לדברי, ואין איסור חלב חל עד שיולד כו', ע"ל דפ"ט ע"ב ד"ה בולדות וד"צ ע"א ד"ה הכא ודק"ג ע"א תוד"ה דאיסור ודק"כ ע"א תוד"ה חמץ ובכריתות דכ"ג ע"ב תוד"ה בוולדות ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב טעון שחיטה כמאן כר"מ ואם מת טהור מלטמא במשא כמאן כרבנן כו', עמש"כ בחידושי למשנתנו לעיל דע"ד ע"א

שם השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וחייב בזרוע והלחיים והקבה, ע' פר"ח סי' ס"א סקי"א

שם לדידי נמי ל"ק ד' סימנים אכשר ביה רחמנא, ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ק"ץ

שם לדברי האומר חוששין לזה"א בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה, ע' שעה"מ סוף ה' שחיטה ובח"ס חי"ד סי' ד"ש

שם הכל מודים בקלוט בן פקועה שמותר כו', ע' בכורות ד"ו ע"א תוד"ה ור"ש וברי"ט אלגזי שם ובפר"ח חי"ד סי' י"ג סק"ו

שם אדא בר חבו הוה ליה בן פקועה דנפק דובא עליה אתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל שחטיה כו', והנה ברוקח סי' תס"ד גריס במקום אדא בר חבו אדא בד אבוה, ומסיק דטעון שחיטה כרב אשי, וכ' וז"ל ואע"ג דבפרק בתרא דיומא ד"פ ע"א אמרינן אימא בן פקועה ומשני מחוסר קריעה משמע סתמא דתלמודא דאין טעון שחיטה כו' ע"ש. וקשה הלא בעובדא דאדא בר חבו היה הבן פקועה גדול והפריס ע"ג קרקע משו"ה פסק רב אשי דטעון שחיטה, משא"כ ביומא שם פירש"י דאיירי כבבא דרישא דמשנתנו כשהיה בן ח' או בן ט' מת שהוא דין המשנה קורעו ומוציא את דמו ע"ש, ולהכי שפיר משני התם טעון קריעה דבדידיה לא שייך שחיטה וצ"ע כעת

שם זיל שחטיה כו' ע' ברכי יוסף סי' י"ג סק"ה ובשיורי ברכה שם סק"ב

שם כ"מ ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו כו', ע' רדב"ז ח"ג סי' תרמ"ז ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ה'

שם דא"ר יונתן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי. ע' מנחות ד"ל ע"ב תוד"ה הא וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ו ובש"ך יו"ד סי' רע"ו סק"ז

רש"י ד"ה וחייב. דזובחי הזבח קרינא ביה ע"כ, עמש"כ בחידושי במשנה לעיל דע"ד ע"א

רש"י ד"ה הפריס. כיון שהלך טעון שחיטה מדרבנן, ע' תשובות הרשב"א סי' תקכ"ה

רש"י ד"ה ה"ג, ואותה קלוטה פקועה היתה. ע' ש"ך סי' י"ג סק"ז ובט"ז ונקוה"כ וביאור הגר"א ופר"ח שם

תוד"ה דנפל, לא אסר משום דרוסת הזאב כו' ע' סנהדרין ד"פ ע"ב תוד"ה עובר ובפסקי תוס' שם ובב"ק דמ"ז ע"א תוד"ה מאי ובס' האשכול ח"ג