אור הישר (חולין) קנז

וי"ל דעיקר דמיון דם לחלב בראוי למזבח, הוא בדם הנפש דראוי לכפרה כדכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר כדאמרינן בכריתות דכ"ב ע"א. אבל הא דר"י אוסר בדמו הוא משום דם האברים ומשו"ה הקשה לר"ל ממשנתנו דקורעו ומוציא את דמו, וע' במשנה רש"י ד"ה ומוציא. ואע"ג דבמנחות דכ"א ע"א פירש"י בד"ה דם שבשלו אינו עובר עליו דלא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ע"ש הרי דגם דם האברים בכלל, ז"א דהתם בא רש"י לאמר, דאפילו אם בישל דם שהנפש יוצאה בו ג"כ אינו עובר עליו. ומשו"ה מסיק רש"י שם ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפיק מתורת דם ע"ש. אבל סתם דם האברים ודאי דלא דמי לא לדם הנפש ולא לחלב, דאיסורן בכרת ומטעם דראויין למזבח, ומשו"ה יש מקום לר"י לאמר דאף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו, ומכש"כ לפ"מ דמשנתנו דקורעו ומוציא את דמו מסייע ליה. וע' ביד המלך פ"ו ממ"א ובמש"כ בחידושי לקמן קי"ד ע"א

שם א"ר זירא לומר שאין ענוש כרת, פי' הא דקאמר ר"ל מתיר בדמו לאו היתר לכתחלה. אלא בדיעבד אין ענוש כרת אבל מדרבנן ודאי אסור כן פי' רגמ"ה וכ"מ מפירש"י, והוא מוכרח דאי נימא דאין ענוש כרת אבל עובר בלאו, א"כ במאי פליגי ר"י ור"ל. הלא ר"י נמי ס"ל דעובר בלאו דהא אותיב לר"ל ממתניתין דקורעו ומוציא את דמו, והוא משום דם האברים כדפירש"י במשנה, ובע"כ דלתירוצא דר"ז פליגי בזה דר"י סבר דאסור מדאורייתא וגם בדיעבד עובר בלאו, ולר"ל ליכא רק איסורא דרבנן לכתחלה

ולפ"ז קשה טובא דבכריתות ד"ד ע"ב אמר רבא שלש כריתות האמורות בדם אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם התמצית. ופריך הניחא לר' יהודא דס"ל דם התמצית בכרת כו', ובתר הכי אמר רבא גופיה שם חמשה לאוין האמורים בדם אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי ואחת לדם אברין ואחת לדם התמצית ע"ש הרי בהדיא דדם התמצית חמור מדם אברין, דדם התמצית חשיב רבא בכרת ודם האברים בלאו וא"כ אמאי קאמר ר"ז לומר שאין ענוש כרת הלא בע"כ כוונתו לאמר דגם אלאו נמי לא עבר, דאל"כ במאי פליגי כנ"ל, והיל"ל דאינו בל"ת. דזהו עיקר פלוגתתם אליבא דר"ז, מה דר"י ס"ל דעובר בל"ת ור"ל סבר דאסור רק מדרבנן. ואי הוה אמר, לומר דאינו בל"ת, אז לא היה מקום להש"ס להקשות בסוגיין. למאן קאמרי לר' יהודא לא יהא אלא דם התמצית כו'. הלא דוקא בדם התמצית ס"ל לר' יהודא דהוא בכרת, אבל לא בדם האברים דקיל כנ"ל, ולשון לא יהא אלא דם התמצית משמע דעכ"פ דם התמצית הוא. ובאמת רק דם האברים הוא דקילא

וכן יל"ד להיפוך אחרי דבגמרא קאמר בהדיא דהוא דם התמצית, מדוע כתב רש"י במשנה וכפל דבריו בסוגיין בד"ה כל היכא, דחיוב דדם שליל הוא משום דם האברים, הרי בע"כ תרי מילי נינהו. ואיצטריכו להו תרי קראי כדאמר בכריתות, ודם אברים בלאו ודם התמצית בכרת כדאמר רבא שם, וע' בתמים דעים להראב"ד סי' קל"ז, דעפ"מ דגריס הוא בכריתות ניחא קצת. וע' בס' הארוך מש"ך סי' ס"ו

שם למאן קאמרי לר' יהודא כו', ע' פלתי סי' ס"ד סק"א

שם דתניא דם התמצית באזהרה ר' יהודא אומר בהכרת, גם במשנה דכריתות ר"פ דם שחיטה פליגי ר' יהודא ורבנן. ולהכי קאמר דתויא. הכא ובכ"מ בש"ס, משום דבתוספתא מבואר בהדיא לשון כרת בדברי ר' יהודא

שם כל היכא דמיחייב אדם הנפש מיחייב אדם התמצית כו'. ע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ח

שם מהו לפדות בבן פקועה כו', ע' בברכי יוסף חי"ד סי' שכ"א סק"א

שם מאי דעתיך דגמרת שה שה מפסחים כו', ע' ב"ק דמ"א ע"א תוד"ה אינו ובחידושי הרשב"א שם ובח"ס חי"ד סי' י"ד

שם עבר בנהר הוכשר כו', ע"ל דל"ו ע"ב ובפסחים ד"כ ע"א ובר"ש מכשירין רפ"ה

תוד"ה דגמר. ואי אפשר לאמר כן דא"כ לר"מ האיך פודין בו כו'. בחידושי הרמב"ן והרשב"א ז"ל במש"כ ליישב דעת רש"י. וע' ביש"ש סי' ח' ובשעה"מ פי"א מאיסור מזבח ובפ"ג שם

דף ע"ה ע"א מפני שהוא חי וכל שהוא חי אינו מטמא טומאת אוכלין. כה"ג זבחים דק"ה ע"א. וע"ל דקכ"ח ע"א תוד"ה בהמה ובב"ק דע"ז ע"א תוד"ה פרה ובמש"כ בחידושי לעיל דע"ב ע"א

שם ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאר"י ריה"ג וב"ש אמרו דבר אחד כו'. והנה בת' הרשב"א סי' שי"ד וסי' ת"ל כ' דכל היכא דאחז"ל פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, כונתם בזה דהוא שיטה ואין הלכה כשיטה, וכ"כ הרב הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך ז"ל המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד. והארכתי בזה בחידושי לעיל דנ"ח ע"ב ולקמן דקכ"ד ע"ב ובמנחות דנ"ז ע"ב, ולפי כלל זה. הא דא"ר יוחנן דריה"ג וב"ש אמרו דבר אחד, היה להורות דלית הלכתא כריה"ג, והשתא לפ"מ דא"ר יוחנן גופיה מאן תנא עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות נטמא ריה"ג היא, א"כ איך הקשה הוא גופיה לעיל דע"ד ע"ב לרשב"ל מהא דעבר בנהר הוכשר כו' וקאמר בשלמא לדידי דאמינא תרי גופיה נינהו משו"ה הוכשר כו' ע"ש. הלא עצם הברייתא דהיא אליבא דריה"ג היא שיטה. ולית הלכתא כשיטה. ואיך מוקים דברי עצמו דלא כהלכתא, וצ"ע כעת

שם ר"ע אומר משעה שאין יכולין לחיות, במשנה עוקצין הגרסא אם יכולין לחיות, וע"ש בפיה"מ להרמב"ם ובר"ש ורא"ש ותוי"ט

שם נולדו בדגים סימני טרפה מהו כו' ע' בביאור הרד"ל לפרקי דר"א פ"ט

שם הטילה נפל רי"א חלבו כחלב בהמה ור"ל אמר חלבו נחלב חיה כו'. ע' אבני מלואים סי' ד' ס"ק י"ז ובשעה"מ פ"ג מאיסורי מזבח ובמנ"ח מצוה קמ"ז.