אור הישר (חולין) קנג

תוד"ה והרי, נהי דמגע בית הסתרים לא מטמא היינו במגע אבל במשא מטמא כו', ע"ל דע"א ע"א רש"י ד"ה מי לא, ושם ע"ב תוד"ה בלע ובראבי"ה סי' קפ"א

תוד"ה גזירה, ור"ע נמי לא פליג אלא בהוציא את ידו כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ג סי' ל' ובמנ"ח מצוה רס"ג

תוד"ה שתי. ור' ישמעאל סבר דיש אם למסרת ונפשת כתיב כו', וכ"כ הר"ש באהלות פ"ב מ"ב והר"ש משאנ"ץ בביאורו לתו"כ אמור פרשה ב'. דלהכי ס"ל נמי לר"ע דרביעית דם משני מתים מצטרף לטומאה, משום דס"ל י"א למקרא ונפשות קרינן. והוא מש"ס סנהדרין ד"ד ע"א, ועי' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין

ועפ"ז מובן בנזיר דנ"ב ע"ב מאי דא"ל רבי לבר קפרא לא תשנה רביעית דם בחזרה שהרי למודו של ר"ע בידו ועוד המקרא מסייעו ועל כל נפשות מת לא יבא ע"ש. ופירושו משום דרבי ס"ל נמי כר"ע די"א למקרא בסנהדרין שם. ולה"ק שהרי למודו של ר"ע בידו, ואיהו ע"פ שיטתו דנפשות קרינן אין מקום בעדו לחזור מדבריו. ועוד המקרא מסייעו ועל כל נפשות מת לא יבא ובזה הורה רבי על עצמו דגם איהו בהאי שיטה קאי. ולאו דוקא בדין זה אלא בכל התורה דיש אם למקרא וממילא גם הכא נפשות קרינן, ובזה מדוייק מאי דכפל רבי דבריו לבר קפרא. ועמש"כ בחידושי לזבחים דל"ו ע"א

בא"ד וקשה דתרי קראי ברביעית דם ל"ל במת בנפש ונפשות, ע' סנהדרין ד"ד ע"א תוד"ה ורבנן

תוד"ה הוציא, דעובר שבפנים אפילו מת חשיב כחי כו', ע' פמ"ג ליו"ד ר"ס י"ד

תוד"ה וחכ"א, ולעיל דקתני הושיט רועה את ידו ונגע בו טהור כו', ע"ל דף ע' ע"א תוד"ה כרכתו וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ג סי' ל"ו

ע"ב מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה, ע' בתורת חיים לסנהדרין דקי"ב ע"א ד"ה מהו דתיתהני

שם ומנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה בהמה טמאה אסורה באכילה כו'. לקמן דע"ד ע"א א"ר יהודא א"ר ואמרי לה במתניתא תנא א"ק וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו זו טרפה ששחטה, והנה בברייתא דתו"כ שמיני פרשה יו"ד הביא מקודם דין טרפה ששחטה מקרא דוכי ימות מן הבהמה כדמתניתא, ובתר הכי הביא בדין אחר למילף מבהמה טמאה כבמשנתנו ע"ש

ויל"ד דלכאורה מורה לשון המשנה דהכא ומנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה דקאי בין לר"מ בין לרבנן, דבעצם דין זה לא פליגי במשנתנו, ואליבא דתרווייהו פשיט מדמינן טרפה לבהמה טמאה באיסור אכילה כסיפא דברייתא דתו"כ, ואילו במשנה זבחים דס"ט ע"ב דקאמר ר"מ ג"כ דשחיטה מטהרת טרפה מטומאתה סמיך בגמ' שם אהא דוכי ימות מן הבהמה, וע"ש במשנה רש"י ד"ה ומה בהמה, ולפי"ז צריכינן לאמר דגם במשנתנו דיליף מבהמה טמאה שהיא סיפא דברייתא דתו"כ, היא רק לרבנן. ור"מ דהכא דס"ל בעצם הדין כחכמים. ס"ל דמקורו הוא מקרא דוכי ימות מן הבהמה כרישא דברייתא דתו"כ שם, ודוחק לעשות מחלוקת חדשה במשנתנו בין ר"מ לרבנן גם בזה

ובאמת בתו"כ בין ברישא בין בסיפא עצם הלימוד הוא מקרא דוכי ימות מן הבהמה למעט טרפה ששחטה, רק הנ"מ בין שני הלשונות באיזה אופן היה לנו לדון. שתטהר שחיטה לטרפה אף בזולת הכתוב, אבל בשניהם מסיק דכל דין שאתה דן יש לדחות ובהכרח צריך אתה להביא מקרא דוכי ימות מן הבהמה. ולהכי אתא להורות. דמקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו זו טרפה ששחטה, אולם זהו רק לפ"מ דבתו"כ פריך ממינא דאמיה, אכן לתנא דידן דמינא דאמיה לא פריך כדלקמן דע"ד ע"א להכי דן שפיר מק"ו, ומשמע דהק"ו קאי אליבא דר"מ ורבנן. ובזבחים אוקמינן אליבא דר"מ דהוא מוכי ימות מן הבהמה, וע"ל דפ"ה ע"ב תוד"ה פשיטא

שם בן שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה, ע' עונג יו"ט חי"ד סי' ס"ז

שם וטומאת בית הסתרים לא מטמא כו'. ע' פסחים דפ"ה ע"א תוד"ה טומאת ובר"ש כלים פכ"ז מ"י ובעוקצין פ"ג מ"ב

שם שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס כו', ע"ל דקכ"ג ע"א רש"י ד"ה טלית ובר"ש כלים פכ"ח מ"ח ובמכשירין פ"א מ"ה

שם בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן כו'. ע' ח"ס חא"ח סי' מ"ה

שם בגד לאו לחתיכה קאי כו'. ע' בת' משיב דבר חא"ח סי' מ"ז

רש"י ד"ה ומה טומאה אין שחיטתה מטהרתה מלטמא דהכי תניא בתו"כ כו' בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה מה טרפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה כן ת"ל הנוגע בהם להביא בהמה טמאה שלא תטהרנה שחיטתה ע"כ, וקשה לפ"ז מאי קאמר במשנה ומנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה בדמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטה, הלא משום דמיונם זל"ז באיסור אכילה. שהיה מקום בשביל זה לומר. דגם בהמה טמאה תטהר שחיטתה כמו טרפה, בא הכתוב דכל הנוגע בהם יטמא להורות על בהמה טמאה. שלא תהיה שחיטתה מטהרתה כדתניא בתו"כ, ואיך בעי תנא דמשנתנו לדמותם אהדדי משום איסור אכילה שבשניהם. ומאי צריך במשנתנו לאמר לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר כו'. תיפ"ל דגזה"כ הוא בבהמה טמאה שלא תהיה שחיטתה מטהרתה, ומשום דלא דמיא לטרפה כנ"ל

ובכלל בלתי מובן גם דברי התו"כ כשהוא לעצמו, דבפרק ו' פ' שמיני בעי למילף בהמה טמאה מטרפה לטהרת שחיטה, ושם בפרשה יו"ד בעי למילף איפכא כמו במשנתנו טרפה מבהמה טמאה לטהרת שחיטה, וצ"ע כעת.