אור הישר (חולין) קנ

שם בלע טבעת טמאה כו'. ע' מנחות דס"ט ע"א תוד"ה דבלע ובר"ש אהלות פי"א מ"ז

שם בלע טבעת טהורה כו'. ע' ר"ש אהלות פט"ו מ"ט. תוד"ה בלוע דבהמה מנא לן דבהמה לא מטמא כו' ע"כ, וקשה הלא אהא דבלוע דבהמה מנלן משני הש"ס ק"ו ומה אדם שמטמא מחיים מציל בבלוע בהמה שאינה מטמאה מחיים אינו דין שתציל בבלוע, הלא דהבנת הש"ס היתה דמשום שאינה מטמאה סברא יותר שתציל, ואיך נימא דהש"ס יאחז דרך האיבעיא להיפוך, ולאמר דמשום דלא מטמא להכי בעי לגבה מנלן דהיא מצלת כמו באדם, ודוחק לומר דזהו גופיה דמשני ליה דסברתו הפוכה, ולולא דברי התוס' היה נלע"ד. דסוגיין קאי על התוספתא מקואות פרק בתרא, דהתם תניא כל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין ע"ש ולכן בתר דפשיט הצלה דבלוע באדם, פריך בלוע בבהמה מנלן, וממילא ה"ה בחיה ועוף

תוד"ה למאי, ועוד הקשה רבנו אפרים דבתו"כ ממעט בהמה וכותי כו', ע' ר"ש נגעים פי"ג מ"י

דף ע"ב ע"א טומאה זו אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים. עמש"כ בחידושי לעיל דע"א ע"א

שם א"ר הושעיא גזירה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור. ע' בת' פמ"א ח"א סי' ז'

שם ותימא לה לחיה טרידא, ע' תשובת מהרשד"ם חאה"ע סי' ר"ח

שם ור' ישמעאל גולל ודופק הלכתא גמירי לה. ע' בת' חו"י סי' קצ"ב

שם ור"ע עובר במעי אשה טמא מדאורייתא מנ"ל א"ר אושעיא א"ק הנוגע במת בנפש איזהו מת שבנפש של אדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה ור"י האי מבע"ל לרביעית דם הבאה מן המת שמטמא כו' ע"כ, ואזלו בזה לשיטתייהו במחלקותם בספרי חקת בקרא דהנוגע במת לכל נפש אדם כדביאר שם בהתוה"מ ע"ש

והנה בספרא ר"פ אמור גבי טומאת כהנים דכתיב נמי לנפש לא יטמא, תניא יכול לבנו ולבתו הנפלים ת"ל לאביו ולאמו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא יצאו בנו ובתו הנפלים שאינן בני קיימא ע"כ, ופי' בנמו"י לה' טומאה דמשו"ה מסתפק בתו"כ לאמר יכול אפילו נפלים משום דכתיב במת בנפש ודרשינן איזהו מת שהוא בנפשו של אדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה ע"ש

וקשה הלא דרשה זו היא רק לר"ע. אבל אנן קיי"ל כר' ישמעאל דקרא אתא לרביעית דם הבאה מן המת שמטמאה. ולדידיה עובר במעי אשה טהור, וכן מסקינן בסוגיין דטומאה זו דחיה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים. ועצם הדרשה גם אליבא דר"ע, היא רק בעובר במעי אמו. אבל נפלים משיצאו לאויר העולם מטמאים משיעגילו ראש כפיקה. כדתנן באהלות ספ"ז וע"ל דע"א תוד"ה ואשה, ומעשה רב מברייתא דפסחים ד"ט ע"א בשפחתו של מציק שהטילה נפל לבור וע"ש בתוס' סע"א. ובתו"כ גבי טומאת כהנים איירי בנפלים אחרי שיצאו לאויר העולם, ומה ענין זה לדרשת הנוגע במת בנפש איזהו מת שבנפש של אדם דקאי על עובר במעי אשה, והוא רק אליבא דר"ע ולא קיי"ל כוותיה. וע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ תזריע פרק ד' ריש פרשת נגעים וצ"ע כעת

שם ור' שמואל האי מבע"ל לרביעית דם הבאה מן המת שמטמאה, ע' סנהדרין ד"ד ע"א תוד"ה מניין ובמנחות דק"ד ע"א תוד"ה הואיל ובשבת דע"ז ע"א תוד"ה הואיל ובפסחים דכ"ב ע"א תוד"ה והרי

שם ר"ע אומר מניין לרביעית דם הבאה משני מתים שמטמא באהל שנאמר כו', ע' אהלות פ"ב מ"ב ומ"ו ובתוספתא שם רפ"ג ובירושלמי ברכות פ"א ה"א וביומא דפ"א ע"א תוד"ה כל ובסנהדרין ד"ד ע"א תוד"ה מניין ובר"ש אהלות פ"א מ"ב

במשנה והוציא עובר את ידו וחתכה ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור, ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרשה ט'

רש"י ד"ה גזירה, אבל ברועה שהושיט ידו למעי בהמה דקתני מתניתין טהור ליכא למגזר הכי מפני שרחם שלה גלוי כו'. ע"ל דס"ח ע"א רש"י ד"ה וכ"ת ובה' בכורות להרמב"ן פ"ג וברי"ט אלגזי שם סי' ל"ו

רש"י ד"ה גולל כיסוי הארון של מת דף שנותנין בצדו ע"כ, וכן הרמב"ם בה' טומאת מת פ"ב הט"ו ובפיה"מ אהלות פ"ב מ"ד מפרש כפירש"י, וכן מובא בשם רבינו חננאל בתורת האדם להרמב"ן בענין התחלת האבילות ובאשכול ח"ב סי' נ"ב

אמנם התוס' בשבת דקנ"ב ע"ב ובכ"מ נתקשו בפירוש זה מכמה מקומות בש"ס, בנוגע לסוגיין הקשו, דדרשינן על פני השדה לרבות גולל ודופק וארון אינו ע"פ השדה. ומברכות די"ט ע"ב קשיא להו, דא"ר אלעזר ב"ר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות. ואחרי דילפינן הכא מקרא דגולל מטמא. ואם הוא כיסוי ארון איך היו מדלגין עליו. ובעירובין דט"ו ע"ב תניא כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין ממנו גולל לקבר כו' וכי דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים. ובאהלות פ"ב מ"ד תנן דופק דופקים טהור, וכי דרך להניח,שני קרשים מימין המת, ובתמים דעים להראב"ד סי' ר"ד דייק על עצם הלשון. למה נקרא דף העליון גולל. פי' הלא אינו דבר הנגלל

ולכן פי' ר"ת דגולל הוא מצבה שעל הקבר. ולשון גולל שייך באבן כדכתיב וגללו את האבן. וגם על פירוש זה הקשו התוס' מכתובות ד"ד ע"ב וסנהדרין דמ"ז ע"ב דקאמר דאבילות מתחלת מסתימת הגולל, והשתא במקום שאין מצבה מתי מתחלת האבלות, ועוד דבתוספתא אהלות ספ"ג תניא מעשה בבית דגן ביהודא באחד שמת בערב הפסח ולא רצו לקוברו ונכנסו הנשים וקשרו החבל בגולל משכו האנשים מבחוץ וקברוהו הנשים והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב. משמע שלא היו יכולין הנשים לקוברו עד שמשכו האנשים מבחוץ את הגולל ואם גולל הויא מצבה למה לא קברוהו בלא מצבה עד אחר הפסח אלא ודאי הוא כיסוי ארון כפירוש