אור הישר (חולין) קמג

שם וסיפא מאי קמ"ל דכיון דיצא ראשו הו"ל לידה תנינא איזהו בכור לנחלה כו' הבא אחר נפלים אעפ"י שיצא ראשו חי כו', והנה בבכורות דמ"ו ע"ב אמתניתין דהתם, פריך נמי בש"ס ומאי קמ"ל דכיון דמפיק ליה רישיה הוה לידה תנינא הוציא ראשו אעפ"י שהחזירו ה"ז כילוד ע"ש ולכאורה אין מקום להקשות כזאת בשני המקומות, דעכ"פ בחד מקום צריך להשמיענו, ומחד נלמוד לאידך

והנה בתו"כ שמיני פרשה ב' תניא הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה יכול אפילו הוציא את ראשו והחזירו יהא מותר ת"ל אך ע"ש נמצא דהכא גלי קרא דיציאת ראשו חשיב כילוד. וממילא מצי למילף מהכא להתם, אבל אי לא הוה לן שום גילוי דעת מקרא דביציאת ראשו הוי לידה, אז לא הוה ידעינן כלל להאי דינא, והוה אמינא דאין בלידת הראש שום חשיבות נגד אבר אחר. ודין לידה הוא דוקא ביציאת כל הגוף או רובו ככולו. ולפ"ז קשה טובא בסוגיין בהא דפריך מאי קמ"ל דכיון דיצא ראשו הויא לה לידה תנינא איזהו בכור לגחלה הבא אחר נפלים אעפ"י שיצא ראשו חי. הלא הוה בקושיתו כמו תלי תניא בדלא תניא, דהכא הוא מקור הדברים דגלי בה קרא כדרשת התו"כ, ואפ"ל דהתם יליף מהך דהכא וצ"ע כעת

שם הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראשו חי כו'. במשנה בכורות שם מחקו השטמ"ק והב"ח תיבת אע"פ, ובת' פמ"א ח"א סי' ז' ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ש"ה סקל"ט גרסי תיבת אע"פ ודייקו מינה גם לדינא

שם הוציא את ידו וחתכו ואח"כ שחט את אמו כו', ע' בת' מקום שמואל סי' ע"ה

רש"י ד"ה ובשר בשדה, וכל מי שיש לו מחיצה ויצא כגון בשר קדשים שיצאו נמי מהאי קרא נפק"ל ע"כ, וכ"כ רש"י לעיל ר"פ אלו טרפות ועמש"כ בחידושי שם ואפ"ה לא חשיב לאו שבכללות, ולקי עלה כמש"כ הרמב"ם בפי"א ה"ו ממעה"ק ובסה"מ ל"ת קפ"א, וכ"כ התוס' במכות די"ח ע"א ד"ה ולילקי, ודלא כמש"כ התוס' ביומא דל"ו ע"ב דהוא רק איסורא בעלמא. וע' תשב"ץ ח"א סי' ס"ז

רש"י ד"ה אע"פ שיצא ראשו חי והחזירו ויצא אחיו כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' מ"א וברי"ט אלגזי ה' בכורות רפ"ח

רש"י ד"ה לעולם, מפני שהוא עומד על שפת הרחם כו', ע' פמ"ג ליו"ד סי' י"ד סק"ג

תוד"ה סיפא. דהא נמי פשיטא דכיון דחשיב כילוד כו' ע"כ, ע' ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ג סי' ל"ד ובפלתי סי' י"ד סק"ד

תוד"ה טעמא, ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו, ע' ש"ש שמעתא ז' פט"ו ובח"ס חאה"ע ח"א סי' נ"ב ובעונג יו"ט סי' קכ"ז

תוד"ה אדם, האי פרוזדור דהכא לא הוי כי ההוא דיוצא דופן כו', ע' בת' פמ"א ח"א סי' ז'

תוד"ה שליא, דדילמא היינו דוקא בבהמה אבל באדם לא שמעינן מהכא, ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ח

ע"ב קתני מיהא רישא הוציא עובר את ידו והחזירה ואח"כ שחט את אמו מותר באכילה מאי לאו אאבר, והנה בדמשק אליעזר הרגיש מי אלימא ממתניתין. דאוקימנא דהאי מותר באכילה קאי אעובר. ולכן כ' וז"ל המקשן הביא סיום הברייתא שבחוץ טמא ואסור ופירש"י דילפינן בהעור והרוטב דאבר מן החי מטמא כאבר מן הנבילה כו' וכן פלוגתא דר"מ ורבנן היא ג"כ מתניתין דלקמן ומכל זה היה נשמע למקשן דלא קאי אעובר רק אאבר ע"ש

ולע"ד הבנת המקשן מאי לאו אאבר, מבואר בגמרא גופה, דהעיקר סמך בקושיתו. על מה דהתנא שנה תיכף בתר הכי. שחט את אמו ואח"כ החזירו אסור באכילה ואי עובר אמאי אסור. פירוש בשלמא אי קאי אאבר, משו"ה שפיר אסור האי אבר. דאין שחיטת אמו מטהרתו. דלא הוי האבר במעי אמו כי שחטה, כדפי' רגמ"ה בברייתא ע"ש. אבל אי קאי אעובר. מדוע אסור העובר. משום חסרון חזרת האבר בשעת השחיטה, הלא כלל העובר היה במעי אמו בשעת שחיטה וניתר בשחיטת אמו. ולפ"ז שפיר הקשה, כיון דבבא דשחט את אמו ואח"כ החזירו אסור באכילה. בע"כ קאי על האבר, ממילא גם בבא דרישא דמותר באכילה, קאי נמי אאבר, והא דסיים שבחוץ טמא ואסור. והבשר מגע נבילה, אשכחן כמה פעמים כה"ג, דנקיט סיפא דברייתא משום רישא דצריך להקשות מינה, ואם יש לדקדק הלא תרי בבי בתראי תנינא במתניתין. רק על תנא דברייתא איכא למידק אבל המקשן הביא בגרירא לכל הברייתא, ולעצם הקושיא מאי לאו אאבר, סגי ליה הני תרי בבי קמאי דברייתא כנלע"ד

שם לא נצרכה אלא למקום חתך כו'. ע"ל דצ"ט ע"א רש"י ד"ה אלא ותוד"ה לא ופר"ח סי' נ"ה סקי"ז

שם מאי תלמודא אמר רבה כטרפה כו', בילקוט משפטים רמז שנ"א הגרסא רבא

שם מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר כו'. ע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ז ובפר"ח סי' מ"א סקי"ג ובס' עונג יו"ט סי' ע"ג

שם איכא בינייהו למיסר מיעוט אבר שבפנים, בראב"ן סי' פ"א הי"ל גרסא אחרת בזה

רש"י ד"ה חד. עובר שפרסותיו קלוטות כגמל כו' ע"כ, מלשון רש"י משמע דרק פרסותיו קלוטות, אבל ברי"ט אלגזי לבכורות ד"מ ע"א אמתניתין דרגליו קלוטות כשל חמור. כתב דגופו נמי דומה לבהמה טמאה ע"ש

רש"י ד"ה הכל היו, בקדשים קלים שחומת ירושלים מחיצה להם כולן היו בכלל איסור זה כו'. ע' מנחת חינוך מצוה ט"ו סי' א'

תוד"ה ואליבא דר"ש אבל לרבנן דשרו גמל במעי פרה אפי' כשנולד לא צריך קרא כו' ע"כ. ע' ברי"ט אלגזי לבכורות ד"ו ע"ב בסוגיא דגמל גמל

דף ס"ט ע"א לאתויי קלוט במעי פרה ואליבא דר"ש כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות ד"ו ע"ב. בסוגיא דגמל גמל.