אור הישר (חולין) קמב

ח"ג ס"ס כ"א, שפי' ג"כ קוקיאני תולעים שבמעי הדג כ' אסירי דמעלמא אתו ונכנסו בחוטם ע"ש, ולפ"ז בלתי מובן מה דבס' התרומה סי' ל"ו שפי' קוקיאני תולעים שבדגים. כ' דנכנסים דרך אזנו, והביא ראיה מהא דב"ב שם. ולפי הנ"ל הלא כל הראשונים אפילו לפ"מ דמפרשי דקאי אדגים פירש דאוסייה הוא חוטמה וכן פירש"י בשבת דס"ז ע"א אוסי דגורייתא חוטם לביאה נקבה

תוד"ה לרבות. אבל דרנים שבבהמה נבראין מן הבשר עצמה כו', ע' ירושלמי תרומות פ"ח ה"א ובמה"פ שם. בהמה המקשה פרק רביעי

דף ס''ח ע"א במשנה, בהמה המקשה לילד, בתוי"ט ותפא"י טרחו ליישב לשון המקשה דנקיט התנא. וע' בכו"פ ר"ס י"ד

שם הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו ה"ז כילוד. בש"ך וט"ז ר"ס י"ד כתבו דרוב פדחתו הוי כאילו יצא כל ראשו, וכבר קדמם בזה באשכול ח"ג סי' כ"ד, וסתר א"ע במש"כ בח"א סי' ל"ח וע"ש בנחל אשכול, וע' ברי"ט אלגזי לבכורות דכ"ב ע"א ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' קמ"ד ובמש"כ בחידושי לבכורות ר"פ יש בכור

שם מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה. עמש"כ בחידושי לקמן דס"ט ע"א

שם א"ר יהודא אמר רב ואבר עצמו אסור כו'. והנה לקמן דס"ט ע"א קמבע"ל, מהו לגמוע את חלבו של עובר זה שהוציא את ידו, ונשחטה אמו והוציאוהו חי, והיא נקבה. ומסיק בתיקו, ונקטינן לחומרא. והרגיש בס' האשכול ח"ג סי' כ"ד מדוע לא קמבע"ל על שאר אברים דינקי מהאי אבר האסור, כמו דמבע"ל על חלב הבהמה משום דבא גם מהאבר האסור, ותירץ דהאי ודאי מבטל בטל במעוטו, וכבר טרח בנחל אשכול שם ליישב אמאי לא נימא כמ"כ דחלב האבר יתבטל במעוטו בחלב של שאר האברים. אמנם דקדוקו לא תחול דוקא לפ"ד האשכול, רק כמש"כ המל"מ בפ"א מה' מטמאי משכב ומושב. דתמה בלא"ה על בעיית הש"ס מהו לגמוע את חלבו, מדוע לא לישתרי מטעם ביטול. דאף דאבר זה מסייע בהויית החלב, מ"מ פשיטא שהחלב מתהוה מרמ"ח אברים והו"ל כחלב טרפה שנתערבה בכשרה דבטל, וע"ש מה שהביא בשם חכמי אשכנז ומהר"י אלפנדרי ז"ל. והאריך בדבריהם והמחבר בסי' י"ד ס"ה נמשך אחר לשון הרמב"ם בפ"ה הי"ב ממ"א, וע"ש בש"ך וט"ז ופ"ת

ולכאורה הנני נבוך בעצם קושית האשכול, הלא החוש יעיד דגם בשעה שהוציא העובר את ידו. יתלכדו ולא יתפרדו שאר אברי הגוף מאבר זה היוצא, ובודאי ינקי מהדדי. ובכ"ז גזרה תורה דין כזה, דאבר זה אסור. וכל העובר מותר, ומה לי בתערובות זו אם היה נחתך האבר מכלל הגוף תיכף, או לאחר כמה שנים, כיון דגזה"כ היא שלא לחוש על תערובות זו. רק לאסור אותו אבר, ולמה ליה לטעמא דביטול יניקת האבר בכלל העובר, וכל בעיית הש"ס גבי חלב הוא. דדיינינן ליה על הזמן שהוא חי, והחלב בא גם מאבר זה הנאסר, אבל מה מקום להקשות על שאר אברי הגוף, שיהיו נאסרים מטעם יניקתם מזה האבר, הלא היתר שאר האברים מתחיל אחר שנשחטה. דקודם לכן בלא"ה הם נאסרים מטעם אבמה"ח, ואחר השחיטה גזה"כ הוא. שיהיה אבר זה אסור. וכל העובר מותר

והנה ע"ד האשכול שכ' דשאר אברים ינקי מהאי אבר האסור. כתב בנחל אשכול שם דכוונתו לביצה ל"ז ע"ב. שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר חבית מותרת בהמה אסורה דינקי תחומין מהדדי ע"ש, ולפי הבנתו הוה קשיתיה ליה להאשכול, דהתם ס"ל לרב דינקי חלקי הבהמה שראוין לשני תחומין מהדדי, והכא ס"ל לרב דאינו פועל יניקת האברים מהאבר הנאסר לאסרם

ולע"ד אין מקום להניח בקדמון זה כוונת הרכבה כזו, דא"כ עולא בר ישמעאל דפליג עליה דרב בירושלמי עירובין פ"ג ה"ה, וס"ל דאין אברים יונקים זה מזה. האם פליג ג"כ על החוש אשר בעינינו נראה דאברים יונקים זמ"ז, ואיך שייך בזה פלוגתא ובזבחים דכ"ה ע"ב אמרינן בפשיטות בלי שום חולק גם לדינא, היא בפנים ורגליה בחוץ שחט ואח"כ חתך פסולה ופירש"י שמשנשחטה נפסל דם הרגלים ביוצא וכל דמי בהמה יונקים זה מזה ועלה ויצא דרך בית שחיטה ונתערב בדם המזרק ופסלו ע"ש, וגם זה אין ענין לינקי תחומין מהדדי דביצה שם, דהתם איירי דלקחו הבהמה מעי"ט לחלקה בי"ט, דבביה"ש של עיו"ט היתה הבהמה עוד בחיים. ואבריה ינקו אז זה מזה. ושני חלקי השותפות משכו אותה לכאן ולכאן, לכן אסור להוליך את הבהמה אלא למקום ששניהם הולכים. ומשו"ה אם עירב זה לצפון וזה לדרום אל תזוז ממקומה, דשדינן לה בתר שעת קניית העירוב, ועולא בר ישמעאל ס"ל בירושלמי שם, דאזלינן בתר השתא שנשחטה ביו"ט, ולמפלגה קיימא בין השותפין ואז אין אברים יונקים זמ"ז. ומשו"ה כל אחד מהשותפין נוטל חלקו למקום שהוא מותר לילך, אבל איך נופל פלוגתא על מציאות יניקת האברים זמ"ז בעודה חיים, והאשכול הקשה רק על יסוד המציאות דאברים יונקים זה מזה, מדוע לא יאסור האבר האסור את יתר האברים ותירץ דמבטל בטל האי אבר במעוטו ע"ש, וכבר כתבתי לעיל מה שהיה נלע"ד ליישב קושיתו לולא דבריו ז"ל וע' ש"א סי' פ"ט וסי' צ' ובשעה"מ פ"ה ה"כ מה' יו"ט.