אור הישר (חולין) קמא

דאסור, לבין זיזין שבעדשים כו' ע"ש, הלא זיזין שבעדשים דמיין לתולעים שבדגים דגבלן בהתירא, משא"כ בהמה דטעונה שחיטה והשקץ הנמצא בה מדלא מהני ליה שחיטה באיסוריה קאי. כדמשני הכא גבי תולעים שבבהמה, ולפי תירוצו שם צ"ע מסוגיא דהכא ע"ש. וע' בפר"ח סי' פ"ד סקמ"ג

שם על ארבע זה עקרב, בספר יראים סי' קל"ד חשיב כל הדרשות דברייתא, ודרשה זו שיירה, וצ"ע כעת

שם כל הולך לרבות את החיפושית כו', שם שרץ זה נזכר במשנה פרה פ"ט מ"ב

שם מרבה רגלים זה נדל, לא ידענא מדוע הביא רש"י דרשה זו בעירובין ד"ח ע"ב בשם התו"כ, ולא מהך דהכא. כדהביא הר"ש במקוואות פ"ה מ"ג

שם תניא ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא, וכ' בערוך ריש אות גימל דהוצרך להשמיענו שהוא טהור משום דכתיב לויתן נחש בריח כו' ע"ש, וכ"כ בראב"ן סי' רס"ח, ומשמע דקשיא להו קושית המהרש"א בסוגיין. וכי יאכיל הקב"ה לצדיקים לעתיד דבר טמא, ובלב אריה דחה לדבריו וכתב דאפשר דהוא דג טמא ואפ"ה יתיר אותו הקב"ה לע"ל, וע' ח"ס חי"ד סי' י"ט

אכן לא ידענא מאי קא קשיא להו: הלא במד"ר אחרי ספכ"ב קאמר. ר' מנחמא ור' ביבי ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' יונתן אמרו תחת מה שאסרתי לך התרתי לך תחת איסור דגים לויתן דג טהור כו' ע"ש, וע"פ לשון זה תחת מה שאסרתי התרתי, מובן דברי הירושלמי שבת ספ"ט דקאמר על לויתן, לא הותר מן כלל איסור הוא וע"ש בק"ע ובש"ק, וע"פ דעות אלו הלא הוא באמת דג טמא, ורק הוא היתר מכלל איסור ככל הדברים. דחשיב שם במדרש שהם היתר מכלל איסור, ועפ"ז י"ל דר' יוסי בן דורמסקית דהכא פליג ממש, וס"ל דמתולדתו הוא דג טהור, ודריש מקרא דאית ליה סנפיר וקשקשת

וכן משמע דפליג בזה על איזה מ"ד, דאל"ה קשה טובא הלא אי ס"ל לכו"ע דאית ליה ללויתן סנפיר וקשקשת כדדריש איהו, א"ב מאי קמ"ל דהוא טהור, הלא מבואר בקרא דכל שיש לו סנפיר וקשקשת הוא טהור, ועוד מאי נ"מ לדינא אם הוא טהור או טמא הלא בזה"ז אי אפשר לאכלו, ולעתיד לבא לא שייך להשמיענו איזה דין. כדאמרינן ביומא ד"ה ע"ב גבי כיצד מלבישן לעתיד לבא. דמתמה הש"ס בפשיטות. לע"ל לכשיבאו אהרן ובניו ומשה עמהם ע"ש. ובע"כ דר' יוסי בן דורמסקית אתא לאפוקי ממאן דס"ל דהוא דג סמא והוא נ"מ נמי למיסבר קרא דגאוה אפיקי מגינים וגו', דמאן דס"ל דהוא דג טמא, הלא לא דריש לה לסנפיר וקשקשת כנלע"ד

שם אפיקי מגינים אלו קשקשים שבו, ובתו"כ שמיני פרשה ג' הגרסא גאוה אפיקי מגינים אלו קשקשים, אולם בילקוט איוב רמז תתקכ"ז הגרסא, גאוה זה לויתן, אפיקי מגינים אלו קשקשים כו'

רש"י ד"ה באביה כיון דמהלכת בתוך הקישות כו', וכ"כ רש"י בתר הכי שורץ היינו רוחש ומנענע ע"כ. וכ"כ בס' האשכול ח"ג סי' כ"א, אבל בתשובות הרשב"א סי' ער"ה פליג. וס"ל דלא בעי רוחש ממש, אלא כשהוא מתחיל להיות מין רוחש כו' וע' בפר"ח סי' פ"ד סקי"ח ובפלתי שם סק"ה

רש"י ד"ה כליסין מין קיטנית צידרא"ש בלע"ז ע"כ, ע' בר"ש תרומות פי"א מ"ד ובר"ש עוקצין פ"א מ"ו

רש"י ד"ה לאויר העולם פרשה מן הפרי תלוש לאויר כו'. ע' פלתי סי' ס"ד סק"ג

רש"י ד"ה אבלע, שלא אראה ואקוץ בם, ע' פר"ח סי' פ"ד ס"ק ג' ובפלתי שם סק"ח

רש"י ד"ה בשחיטה משתריא ואלו שגדלו בתוכה עד שלא נשחטה באו מאיסור אבמה"ח כו' ע"כ, משמע אבל אם באו לאחר שנשחטה מותר. וכ"ה בשו"ע סי' ס"ד סט"ז, וזו היא טענת הראב"ד בפ"ב הי"ז ממ"א שאף בשר מליח תולעתו מותרת. וע"ש במ"מ וצ"ע כעת

רש"י ד"ה חפושית אישקרבוט"י ע"כ, ובפי' הראב"ד להתו"כ שמיני פרק י"ב כ' אישקרבאנ"ו בלע"ז וע' ע"ז דכ"ח ע"ב רש"י ד"ה חפושתא וברש"י עה"ת ויקרא י"א מ"ב

רש"י ד"ה נדל מאה רגלים קורין לו ע"כ, ע' ברש"י שמיני בפסוק מרבה רגלים וברש"י עירובין ד"ח ע"ב ונפלאת היא בעיני מש"כ בס' העתים סי' צ"ג כי יש לו מ"ח רגלים ע"ש ולדעתי היה כתוב שם מא' והיתה כוונתו מאה כדפירש"י, ונמחק קו העליון של האל"ף ונשאר ח'. תוד"ה דיקא מכאן מדקדק ר"ת ורבינו נתנאל וריב"א דאין הלכה כשמואל דאמר קישות שהתליע באביה אסורה כו' ע' בראב"ן סי' רס"ה ובס' האשכול ח"ג ס"ס כ"א ובס' התרומה סי' ל"ה וברוקח סי' תס"א ובמה שהאריכו בזה בשאילת שלום ובהעמק שאלה על השאילתות פ' שמיני ס"ס פ"ד

בא"ד ולא מתסרי בשום השרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחשה וגם בקונטרס פי' לעיל כו', ע' מנ"ח מצוה קס"ג

תוד"ה קוקיאני אסירי פי' הקונטרס תולעים שבכבד ושבריאה כו' אור"ת דבדגים איירי הכא והא דאמר כי ניים עייל ליה באוסייה אשכחן בדגים כה"ג בב"ב דע"ג דארבב"ח חזינא ההוא כוורא דיתבה ועיילא ליה טינא באוסייה ע"כ, ובראב"ן סי' רס"ז פי' תולעים הנמצאים בראש הבהמה אסורה דמעלמא אתו לה דרך חוטמה כו', והרמב"ם בפ"ב הי"ז ממ"א אחז פי' התוס' והראב"ן ביחד וע' רוקח סי' תס"ג ובאור שמח על הרמב"ם שם

והנה רש"י פי' באוסייה בחוטמה ומשם לקנה ריאה וכבד ולטעמיה שפירש קוקיאני תולעים שבכבד ודאי אתי שפיר ואפילו לפירוש ר"ת דבדגים איירי יוכל לפרש באוסייה בחוטמיה לפי הראיה שהביא מב"ב, דשם ג"כ פרשב"ם באוסייה בנחיריו, וכן בס' האשכול