אור הישר (חולין) קלט

בא"ד ברייתא דתוספתא דקתני אוכל אדם דגים וחגבים בין חיים ובין מתים ע"כ, תוספתא זו היא בתרומות פ"ט, וע' ברמב"ם ומפרשים פ"א ה"ג מה' שחיטה

ע"ב אקונס ואפונס כו', לשון התוספתא הקולייס והפולמוס כו' ע"ש, ואפשר דלזה היתה כוונת רש"י במש"כ כולן לשון פרסי הן ע"כ, מאי דאינו רגיל לפרש כן בשאר מקומות. רק משום דלא תקשי על שינוי לשון התוספתא. ולאמר דמשו"ה פליגי, ולכן פירש דתנא דברייתא קרי להנך דגים בלשון פרסי, ודתוספתא קרי להו בלשון אחר, אולם הן הן הדגים, ולא פליגי תנאי אהדדי

שם תנן התם כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כו', ע' פמ"ג סי' פ"ג סק"ב במשבצות וע' בשפ"ד שם ובפר"ח שם סק"ד

שם אי כתב רחמנא קשקשת ולא כתב סנפיר ה"א מאי קשקשת סנפיר כו', ע' יומא דע"ד ע"ב תוד"ה איצטריך בסה"ד

שם ולכתוב רחמנא קשקשת ולא לכתוב סנפיר א"ר אבהו וכן תנא דבי ר"י יגדיל תורה ויאדיר. ע' בדמשק אליעזר ובמהר"ם שיף ובלב אריה מה שהאריכו בתירוץ הש"ס ובביאור התוס' בזה ולעד"נ עפמש"כ התוס' בנדה דנ"א ע"ב דשני סימנים בדגים כתב רחמנא דומיא דסימני בהמה מעלה גרה ומפרסת פרסה וכ"כ בס' האשכול ח"ג סי' כ"ג

ולכאורה מי דמי הלא השני סימנין בבהמה מוכרחים הם, משום דאשכחן במציאות הטבע, מפריס פרסה בחזיר, ומעלה גרה בגמל, ושניהם טמאים. לכן בהכרח כתב רחמנא שני הסימנים, שאם שניהם יהיו בבהמה אחת. רק אז הוא סימן טהרתה, משא"כ בדגים כיון דסנפיר בלא קשקשת טמא, נמצא דהוא לאו סימן כלל, וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ג"כ מצד טבעו כדתנן, עד דמשו"ה הקשו בש"ס מכדי אקשקשת קא סמכינן לכתוב רחמנא קשקשת ולא לכתוב סנפיר. פירוש משום דאיהו הוי ממילא עם הקשקשת, ועיקר הסימן הוא הקשקשת, ועפ"ז מה שייך סימני דגים לסימני בהמה, דכל אחד מהם הוא סימן בפ"ע ושניהם מוכרחים להיתר טהרתה

ולא די מאי דקשיא לן ע"ד הראשונים ז"ל, דהשוו שני סימנים דדגים לשני סימנים דבהמה, קשה ג"כ לפי ההנחה הנ"ל בלשון הכתוב. דכתב סנפיר קודם לקשקשת, כאילו היה סנפיר עיקר הסימן וקשקשת טפל, באופן דבאמת הוי הקשקשת עיקר הסימן וסנפיר לאו סימן כלל

וזהו תירוץ הש"ס יגדיל תורה ויאדיר, משום דסימני דגים כתיבין תיכף בתר סימני בהמה, לכן כתב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת. היינו דלסנפיר יהיה גם קשקשת. אותם תאכלו וממילא מובן דאם אין לסנפיר קשקשת לא תאכלו, ועפ"ז הוא יגדיל תורה ויאדיר, דבלשון הכתוב מבחוץ, נראה הסנפיר כסימן בפני עצמו, דומיא דסימני בהמה הקודמים בכתוב, ובאמת לא הוי סימן כלל, רק עיקר הסימן הוא הקשקשת כנ"ל, וע' בפלתי סי' פ"ג סק"א

שם ת"ר ממשמע שנאמר אכול את שיש לו שומע אני אל תאכל את שאין לו וממשמע שנאמר אל תאכל את שאין לו שומע אני אכול את שיש לו ולמה שנאן הכתוב לעבור עליו בעשה ול"ת, וכ"ה ג"כ בתו"כ ובירושלמי בכורים פ"ב ה"א, וקשה הלא לעיל בסמוך תני בברייתא, דאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, או יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים ה"ז מותר, וכ' הרשב"א שם בחידושיו וכ"כ התוס' בע"ז דל"ט ע"א. דדרשו מדכתיב ואשר אין לו סנפיר וקשקשת. והאי אשר אין לו, הוא כמו אין לו עיין עליו, ופירשתי בדעת הראשונים בחידושי שם, דאשר אין לו פירושו שאין לו לא בכח ולא בפועל, אבל אם יש לו עכשיו ועתיד להשירן מותר, משום דיש לו עתה בפועל, ואם אין לו עכשיו ועתיד לגדל מותר. משום דיש לו בכח ע"ש, עכ"פ הא איצטריך ליה קרא דאשר אין לו. ומהיכן הוכיח לעבור עליו בעשה ול"ת הא לאו יתורא הוא. וצ"ע כעת

שם ולמה שנאן לעבור עליו בעשה ול"ת. סי' דאי הוה נשמע לן הל"ת דלא תאכל את שאין לו. מכלל העשה דאכול את שיש לו. אז לא יהיה רק לאו הבא מכלל עשה. ועשה הוא. להכי אשמעינן קרא דלא תאכל את שאין לו לאזהרת ל"ת ג"כ, כמבואר בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א. וע' בסה"מ עשה קנ"ב

והנה בס' חרדים ספ"ד כ' דכמ"כ בנמנע מלאכול בהמה טמאה מלבד שמקיים מל"ת מקיים נמי מ"ע דכתיב בטהורה אותה תאכלו משמע הא טמאה לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה וחיה בכלל בהמה, וכן מניעת אכילת עוף טמא מ"ע מלבד ל"ת, דכתיב כל צפור טהורה תאכלו הא טמאה לא תאכלו. וכן בדג טמא וחגב טמא. בכולם מקיים מל"ת ועשה על מניעת האכילה כמו דעובר עשה ול"ת על האכילה, וע' בסה"מ שרש ששי, וברמב"ן ומגילת אסתר שם ובביאור הרד"ל לפדר"א רפ"ט

שם מניין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואיני נמנע ת"ל תאכלו מכל אשר במים, ע' ן בת' מהר"ח אור זרוע סי' כ"ז

רש"י ד"ה ופרכינן. מנלן דקשקשת לבושא הוא כו' על כרחך מהאי קרא מישתמע ושריון קשקשים וגו' וכיון דפשיטא ליה דקשקשת הוא לבוש לכתוב קשקשת לחודא כו' ע"כ. מלשון רש"י משמע דכל ההוכחה דקשקשת הוא לבושא, ידעינן רק מהאי קרא דושריון קשקשים דכתיב גבי גלית הפלשתי, ועפ"ז הוא דמקשה בש"ס, כיון דפשיטא ליה מהתם, לכתוב קשקשת לחודא

וקשה איך נופל להקשות דלא לכתוב בתורה סנפיר רק קשקשת מפני הפשיטות בקרא דנביאים, שיכתוב שמואל הנביא אחרי עבור מאות בשנים, ועוד הא איצטריך קרא מזמן מתן תורה עד דורו של שמואל,