אור הישר (חולין) קלח

שם פריך רב אחאי, ע' בהקדמה על השאילתות מהגאון בעל שאילות שלום ובמש"כ בחידושי לבכורות ד"ו ע"א

רש"י ד"ה ת"ל סלעם כו' דהיינו אושכף וה"ה ליוחנא ירושלמית כו', ע' ראב"ן סי' ט"ו. תוד"ה וכי, דאפילו דריש כללי ופרטי אתי שפיר וסבר כמ"ד כללא בתרא דוקא כו', ע' ח"ס חח"מ סי' קי"ג

דף ס"ו ע"א במאי קמיפלגי תנא דבי רב ותנא דבי ר' ישמעאל בראשו ארוך כו' ע' תוס' ע"ז דל"ז ע"ב ד"ה בראשו ובביאור הגר"א ליו"ד ר"ס פ"ה

שם אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והעפיאן ה"ז מותר ע"כ, סולתנית זו היא חילק. המובא במשנה ע"ז ל"ה ע"כ כדפירש"י שם. והכא מותר מפני שניצודין ועומדין מתחלה ביד ישראל, אבל אם באו מיד עכו"ם אסורין כדתנן התם, והטעם משום גזירה שמא עירב עמהם דגים טמאים ואין ניכר, שגם אלו אין להם עכשיו. והיתירם הוא רק משום דעתידים לגדל לאחר זמן. ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך

שם יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים כו' ה"ז מותר, וכ' התוס' בע"ז דל"ט ע"א בד"ה אין, וז"ל אומר ר"י דדריש אין לו עיין לו כלומר עיין עליו אם יש לו עכשיו או עתיד לגדל לאחר זמן והכי דרשינן ביבמות דכ"ב ובן אין לו עיין עליו עכ"ל, וכמ"כ כ' הרשב"א בחידושיו בסוגיין וז"ל דגבי דגים כתיב כל אשר אין לו ודרשינן אין לו עיין עליו אע"פ שאין לו עכשיו אם עתיד לגדל לאחר זמן מותר ע"כ, ולכאורה תוכן אחד ללשון הרשב"א והתוס', אולם כשנדייק חילוק גדול ביניהם, דללשון התוס' שכתבו עיין עליו אם יש לו עכשיו או עתיד לגדל לאח"ז, הרי כיילו בדבריהם רישא דברייתא דאין לו עכשיו ועתיד לגדל, וסיפא דיש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים, אולם הרשב"א לא כייל בדבריו רק אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז, שהוא רק רישא דברייתא

ונ"מ להא דתניא בתו"כ שמיני פרשה ג' כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים מה ת"ל שיכול אין לי אלא המעלה סימני טהרה שלו ליבשה השירו במים מניין ת"ל במים ע"ש, והשתא לדברי הרשב"א ניחא. דאיהו לא כייל בדרשת אין לו. רק אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז, ולדידיה שפיר י"ל, דהיתר דיש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים, זה נפק"ל מיתורא דקרא כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים כדרשת התו"כ, אבל ללשון התוס' דכיילו יש לו עכשיו ועתיד להשירן, יחד אם אין לו ועתיד לגדל, תרווייהו מקרא דאין לו עיין עליו, א"כ מיותר לדידהו קרא דאשר אין לו סנפיר וקשקשת במים, דאתא לפי דרשת התו"כ להשירו סימני טהרה שלו במים

כן יל"ד בעצם ההרכבה מהא דבן אין לו עיין עליו דיבמות לבבא דרישא בסוגיין. בשלמא בסיפא דיש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים, יש מקום לדמות להא דבן אין לו עיין עליו. דכמו דהתם כתיב ובן אין לו ומרבינן ממזר, משום המציאות דהא יש לו דסתם אח ובן הוי אפילו ממזר, וכדפריך ביבמות דכ"ב ע"א פשיטא אחיו הוא וע"ש ע"ב תוד"ה בן. וה"נ גבי סנפיר וקשקשת דכתיב אשר אין לו, והא יש לו עכשיו, אפשר דאנו מתחשבין עם המציאות דיש לו לאמר עיין עליו, ולא עם מה דעתיד להשירן בשעה שעולה מן הים, משא"כ ברישא דעכשיו אין לו. איך נופל לאמר דבשביל כח טמיר ונעלם שיש בו לגדל לאחר זמן. נפקיענו כעת מן המציאות אשר לפנינו, המתאמת עם דין התורה דאין לו סנפיר וקשקשת ולהתירו בשביל שיהיה לו לעתיד, וע"פ מה דדרשינן ובן אין לו עיין עליו. הלא מי דמי, התם כתיב ובן אין לו והא יש לו. להכי פוטר אשת אביו מן היבום. משא"כ הכא כתיב אשר אין לו, וכן הוא האמת דעכשיו אין לו

ועוד לעיל דס"ה ע"א גבי חגבים, דקאמר נמי אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז מותר, בשלמא ר"א ב"ר יוסי דריש מקרא מדכתיב אשר לא כרעים, וקרינן לו בוי"ו, וע"ש תוד"ה אע"פ ובמש"כ בחידושי לערכין דל"ב ע"א, אבל ת"ק מנא ליה שם דמותר, הלא התם ליכא קרא למדרש אין לו עיין עליו

וקצת י"ל בדעת הראשונים ז"ל שהבינו בש"ס שהתירו בשניהם, משום דהאי אשר אין לו סנפיר וקשקשת. היתה בכונת התורה דאין לו לא בכח ולא בפועל, ולכן אם עתיד לגדל לאחר זמן הרי יש לו בכח, ומותר אע"ג דעכשיו אין לו בפועל, ומכש"כ דמותר אם עתיד להשירן אח"כ, כיון דעכשיו יש לו בפועל. ואסמכו אקרא אשר אין לו סנפיר וקשקשת, היינו דאין לו לא בכח ולא בפועל, אבל אם יש לו באחד מהם מותר

ועפ"ז הוה ניחא נמי גבי חגבים דכתיב אשר לא כרעים דהתם נמי דוקא אם אין לו לא בכח ולא בפועל, וזהו דעת ת"ק דאם עתיד לגדל לאחר זמן מותרי ור"א ב"ר יוסי לא פליג עליה. רק לטעמיה אזיל דדריש כה"ג גבי אשר לוא חומה כמש"כ שם התוס', ולהכי קאמר דממקומו הוא מוכרע כדעת הת"ק מקרא דכתיב אשר לא וקרינן בוי"ו ע"ש

אבל לפ"ז קשה מה שייך לדרשת ובן אין לו עיין עליו. הרי התם יש לו בן במציאות, ולא דמי לאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז. דחלק זה הוא רק בכח

רש"י ד"ה ומר, וחגבים הללו אין טעונין שחיטה שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב כו', ע' שבת ד"צ ע"ב תוד"ה דלא ובברכי יוסף חי"ד סי' י"ג סק"ב

רש"י ד"ה הקבועין בו. צ"ל קודם ד"ה הפורח בהן, לפי לשון המשנה דעלה קאי, ועמש"כ בחידושי שם

תוד"ה במאי, דבכמה מקומות בש"ס מוכח דשרי בלא שחיטה כו' ע"כ, וכ"ה בפרקי דר"א פ"ט.