אור הישר (חולין) קלז

וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור ורשב"ג דתוספתא ס"ל כל שיש לו אצבע יתירה בעוף טהור. הרי דבסימן אחד סגי. והוא דעת רבי אליעזר בפרקי דר"א רפ"ט ן וע"ש בביאור הרד"ל

שם ר"א ב"ר צדוק אומר מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור. והנה בלשון המשנה תנן כל עוף החולק את רגליו טמא. וכן העתיקו ברמב"ם ושו"ע. אולם סיפא דברייתא דשלש לכאן ואחת לכאן טהור, השמיטו. ובע"כ דס"ל כמש"כ בספר האשכול ח"ג סי' כ"ב, דהאי טהור אפשר שהוא טהור ע"ש, ולהכי לא פסיקא להו למיתנינהו בסימן של טהרה

שם דתניא ר"א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, הלשון לא לחנם משמע דכל ההוראה בזה היתה מהנסיון, וכ"ה בה"ג ס"ס ס"א כדתניא זרזיר עוף טמא הוא וכשרצו חכמים לבדקו אמרו לו לצייד ראה דרכיו של זה הלך וראה אותו פעם ראשונה שניה ושלישית אצל העורב בא ואמר להם לחכמים לפיכך אמרו חכמים לא לחנם הלך זרזיר כו' ע"ש. ולכאורה הרי ר"א גופיה יליף לעיל דס"ב ע"א טומאה דזרזיר מקרא. כדתניא עורב זה עורב למינו ר"א אומר להביא את הזרזיר

ובע"כ לפ"מ דכו"ע ס"ל דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן ורק בזרזיר פליגי רבנן אדר"א במאי דקאמר למינו להביא את הזרזיר. פלוגתא זו הביאם להעמיד את הזרזיר לבדיקת שכונתו, וע"ז אמרו לא לחנם כו' כמש"כ הבה"ג בלשון הברייתא ולפ"ז שניהם צדקו יחדיו. בדיקת שכונתו אחרי הילפותא מקרא, וע"ל דס"ב ע"א תוד"ה ר"א ובס' האשכול ונחל אשכול ח"ג ס"ס כ"ב

ועפי"ז בלתי מובן דברי המד"ר תולדות פס"ה, דקאמר בימי ר' חייא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל כו' א"ל מהו דניכליניה וצוה לבדוק אותו ואשכחו להאי עורב בשכונתו ואמר מסאב הוא דכתיב ואת כל עורב למינו ע"ש, ולפ"מ דר"ח דריש את כל עורב למינו כדפריש ר"א ובבדיקתו נמי כבר נתנסה בימי ר"א, א"כ ל"ל לר"ח לבודקו עוד. הלא לא נשאר לו אלא לפסוק אי הלכה כר"א או כחכמים. ואפשר היו צריכים לבדוק אותו אם הוא זרזיר שנחלקו עליו מכבר. וכדמשמע קצת הלשון במדרש עלה זרזיר אחד בא"י ע"ש

שם כמאן כר"א כו'. ע' ברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ר"א

שם אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן. בתוספתא שלפנינו מבואר בהדיא אחרים אומרים השוכן בין הטמאים ודומה לטמאים טמא השוכן בין הטהורים ודומה לטהורים טהור, וע' פלתי קונטרס פני נשר ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ד. ם

שם א"ר פפא הלכך בעינן רוב ארכו ובעינן רוב הקיפו, כה"ג לעיל דמ"ו ע"א ועמש"כ בחידושי שם

שם ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל מותר ר"א ב"ד יוסי אומר אשר לו כרעים אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, וקשה אמאי צריך להביא דעת ת"ק, הלא איהו נמי ס"ל כראב"י בהיתר הזחל, רק ראב"י דריש ליה מקרא, ולפ"ז לא הי"ל אלא להזכיר דברי ר"א ב"ר יוסי ולסיים בדבריו כגון הזחל ה"ז מותר. ובתוספתא פ"ג וכן בתו"כ שמיני פרק ה', ג"כ לא נזכר דעת ת"ק רק דברי ר"א ב"ר יוסי וצ"ע כעת

שם מאי זחל אמר אביי אסקרין, בילקוט שמיני רמז תקל"ז הגרסא אסחרא

שם דבי ר' ישמעל תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות כו', ע' מה שהאריך בזה בראב"ן סי' ט"ו

רש"י ד"ה ה"ג, וארישא סמיך דתנא ליה כל עוף כו', בתוס' לעיל דס"א ע"א בד"ה כל שיש, העתיקו דברי רש"י אלו בשינוי מעט לא כמו שהוא לפנינו, וע' בס' התרומה ר"ה איסור והיתר

רש"י ד"ה ציפרתא מכירין היו שהיא טהורה וזה שמה עכ"ל, נראה דרש"י נשמר בזה, משום דבגמ' הקשו בפשיטות גמורה, ציפרתא נמי מקלט קלטה, משמע מזה דסתם צפור הוא עוף טהור, ובאמת שקיל וטרי בזה טובא לקמן דקל"ט ע"ב, לכן פירש"י דהאי ציפרתא דפריך הכא בגמ' היה מין מיוחד, ואינו צפור דכתיב בקרא, רק מכירין היו שהיא טהורה וזה שמה, וע' בפמ"ג במשבצות סי' פ"ב סק"ב

רש"י ד"ה שכן כמו שוכן ע"כ, כוונתו דלפי גרסת הש"ס שכן. משמע דאם שכן פעם אחת אצל עוף טמא מחזקינן ליה בטמא, ובאמת מבואר בה"ג ס"ה טרפות, דהצייד ראה את הזרזיר בבדיקתו שלש פעמים אצל העורב, ורק אז החזיקו אותו חכמים לעוף טמא, לכן פירש"י דהאי שכן הוא כמו שוכן, ור"ל ששוכן בתמידיות, וכ"ה גרסת הבה"ג שם בשוכן ונדמה לו, וכ"כ הרמב"ם בפ"א ה"כ ממ"א וכל השוכן עם הטמאים ונדמה להם ה"ז טמא

רש"י ד"ה ונדמה דומה להם במראיתו ע"כ, ע' פר"ח סי' פ"ב סק"ט

תוד"ה אע"פ, ולא מצו למימר לא שאין לו כרעים כלל קאמר דאדרבה כו', ע' טו"א מגילה ד"י ע"ב ובח"ס חי"ד סי' ע"ה ובמש"כ בחידושי לקמן דס"ו ע"ב ולערכין דל"ב ע"א

בא"ד ואמאי לא מייתי מכל הנך קראי ע"כ, ויל"ד אמאי לא מייתי אינהו מקרא דאם לא יגיד דהוא ג"כ מלא, ודרשינן מיניה בשבועות דל"ה ע"א, אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור ע"ש

תוד"ה אלו בסה"ד, וא"ת דהשתא משמע דלתנא דבי ר' ישמעאל ולתנא דמתניתין שרי ראשו ארוך כו', ע' בביאור הגר"א סי' פ"ה סק"א

ע"ב הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב, ופירש"י דלארבה וסלעם אין זנב ע"כ, ופלא הוא במש"כ בערוך ערך גבח דלסלעם יש לו גבחת ויש לו זנב, ומוכח דט"ס הוא שם.