אור הישר (חולין) קלו

דהותר מכללו. דעוף אינו כלל בסוג דאותו ואת בנו, להיותו נולד מן הביצה, ולא נחשב בתר אמו כמו שאר בע"ח הנולדים מרחם אמם. עד דמשו"ה הקשה הש"ס הכא בפשיטות, וכי בת יש לה ליענה כנ"ל

אחז"ר מצאתי בתשב"ץ ח"ב סי' נ"ח שכ' ג"כ דלהושיב תרנגולת על ביצי פרגיות או בני יונה שפיר דמי אע"ג דלענין כלאים אין היתר בעופות יותר מבהמה כדתנן ס"פ הפרה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור כו' ולכלאים כו' וכן חיה ועוף כיוצא בהן אפ"ה הושבת שובכין לאו בכלל הרבעה שאין התרנגולת עושה אלא מעשה דברים המוסיפין הבל והמושיב תרנגולת על ביצי מין אחר כמטמין אותם בתוך מוכין עכ"ל, והוא ממש כמש"כ, ות"ל שכוונתי לדעתו בסברא, אף להכריע עי"ז להקל בדין דאורייתא

שם וכי בת יש לה ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה, ם ע' בס' האשכול ח"ג סי' א' וסי' כ"א ובפירוש הראב"ד לתו"כ שמיני פרשה ג'

שם כיענה זו שמתאבלת על בניה, בילקוט שמיני רמז תקל"ז הגרסא על בנותיה ע"ש. ונ"מ למש"כ לעיל בשם האבן עזרא ע"ש

שם והכתיב תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה ואס"ד ביצה ביצה בת מימר שירה היא ויל"ד האם חית השדה ותנים בני מימר שירה נינהו ובע"כ דהאי תכבדני חית השדה ותנים, מוסב על האדם בהביטו תכונותם הנפלאות אשר נטע השי"ת בהם, ישבח על ידם לבורא עולם. כמו והאניה חשבה להשבר יונה א', דאין הכוונה שהאניה חשבה כן. רק האדם הרואה האניה חשב עליה להשבר וכדפירשו התוס' בנזיר ד"י ע"א גבי אמרה פרה הריני נזירה, וכן פירש"י בר"ה דל"א ע"א אהא שברא עופות ודגים לשבח לשמו, וז"ל כשהאדם רואה עופות משונים זה מזה נותן שבח למי שבראם. וכ"כ הרמב"ם והמפרש סוף מס' תמיד, וכה"ג פירשו התוס' לעיל ד"ז סע"א ובע"ז די"ז סע"א, גבי גינאי נהרא והרים וגבעות ע"ש, ובדרך זה פי' בס' כנף רננים את כל הפרק שירה, דמוסב על האנשים הרואים תכונות הנבראים כל אחת בצביונה, יתן עוז למלך הכבוד בשבח מיוחד. ע"י נברא זה לפי תכונתו וטבעו ע"ש

ועד"ז תתפרש הא דכתיב תכבדני חית השדה ותנים, דקאי על האנשים הרואים אותם. שהם יכבדו לבוראם ע"פ תכונות נבראים אלו. ולפ"ז אפ"ל כמ"כ הא דבנות יענה אפילו אי תתפרש על ביצי היענה, מכש"כ לפי המבואר בס' הברית ח"א מאמר י"ד בפליאות ביצי היענה שאין דוגמתה בביצים מעופות אחרים ע"ש

ואפשר דחז"ל הבינו דהאי תכבדני חית השדה וגו' אמר הנביא בדרך מליצה על האומות הרעות, שהם יכבדו להשי"ת על אשר ישים דרך לעם ישראל לעתיד, ומליצה כזו שפיר נופלת על חית השדה ותנים, אבל לא על ביצה, והיינו דפריך ביצה בת מימר שירה היא, ובע"כ דקאי על היענה גופה שהיא עוף הדורסת

אכן יל"ד מדוע לא הביא מקרא דישעיה ל"ד י"ג, והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה. דמוסב על החציר האוכלות הבנות יענה כדפי' הגאון מלבי"ם ז"ל שם. והוא מוקדם לפסוק תכבדני חית השדה, ואי אפשר לפרשו על הביצה, וכן מלשון וישבו בה בנות יענה ירמיה נ' ל"ט, ובאיוב ל' כ"ט אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה, דבכולם משמע בהדיא דקאי על היענה גופה ולא על הביצה, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה מותרות, דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא באחרנייתא ע"כ, נ"ב כדאמרינן לקמן דצ"ז ע"ב, וע' בתשובות הרשב"א סי' תקכ"ח ובס' התרומה סי' כ"ז ובמראה הפנים לירושלמי תרומות פ"י ה"ו

רש"י ד"ה נפש, ואע"פ שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים ע"כ, ע' ש"ך סי' ס"ו סקט"ו

תוד"ה לרבות, לא גרסינן ביה דברי ר"א בן יעקב כו' ע"כ, אולם ברי"ף רא"ש ורשב"א גרסי לה, וע"ל סוף ע"א ברש"י ובר"ן בסוגיין ובת' פמ"א ח"ב סי' ק"כ

תוד"ה גיעולי, ונ"ל כמו שפי' בערוך שהכו התרנגולת על בית רחמה כו' ע"כ, וכ"פ בה"ג סי' ס"ג, ובחידושי הרמב"ן והרשב"א הביא פי' זה בשם תשובת הגאונים. וע' ברא"ש ובראב"ן סי' רס"ו ובס' התרומה סי' כ"ז ובס' הפרנס סי' ה' וברוקח סי' תמ"ו ובס' הארוך מש"ך סי' פ"ו

בא"ד הדא דתימא הוא ששלקן בקליפיהן כו' ע"ל דצ"ח ע"א תוד"ה בביצת ובביאור הגר"א סי' פ"ו סק"ה וסקי"א ובפמ"ג שם במשבצות סק"י ובפר"ח שם סקי"ב ובפלתי סק"ו ובח"ס חא"ח סי' קכ"ז:

בא"ד אוכל אדם דגים או חגבים בין חיים בין מתים כו', ע' שבת ד"צ ע"ב תוד"ה דלא ובע"ז דל"ח ע"א תוד"ה לעולם ולקמן דס"ו ע"א תוד"ה במאי ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה והוא. זהו כשישנו בקשר ונתפזר עד שהוא חוץ לקשר כו', ע' בתורת הבית דף פ"ה ע"ב ובסמ"ג ל"ת קל"ב ובס' הפרנס סי' ו' ובר"ש ור"ן בסוגיין וברוקח סי' תמ"ז ובת' ריקאנטי סי' רי"א ובס' הארוך מש"ך סי' ס"ו ובפמ"ג שם במשבצות

בא"ד ועוי"ל הך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כו', ע' פר"ח סי' ס"ו סק"ה

דף ס"ה ע"א התם בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא פסיק להו כו', ע' שעה"מ פ"ד הי"ב מה' גירושין ובח"ס חי"ד סי' ע"ח

שם תניא דבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא, בתוספתא הוא בשם רבן שמעון בן גמליאל וכ"ה גרסת התוס' בסוגיא דהכא, כמש"כ לעיל דס"א ע"א בד"ה כל שיש. ומשמע דהתוס' גרסי הכי בגמרא מפני לשון התוספתא

ולולא דברי התוס' היה נלע"ד דשתי ברייתות חלוקות הן. ושניהם מודים דדריסה היא סימן טומאה בעוף. אבל בזה פליגי דבברייתא דהכא ס"ל לר"ג, דסימני טהרה הוא דוקא כשיש להעוף כל השלשה ביחד, וכדמשמע פשטות הלשון יש לו אצבע יתירה וזפק