אור הישר (חולין) קלג

שחיטה, נאמרה התקנה למוכרו מחיים לעכו"ם, ועד שנהיה נשמרים על הס"ס דילמא מזבין האי עכו"ם לישראל אחר, טוב יותר להיות נשמר על תקנת ישראל זה גופו שהבכור בידו. דלא יבא לתקלה מחיים, משא"כ גבי ביצה. דישראל זה יש לו התקנה בידו, על הביצה של תרנגולת טרפה. לטרוף את הביצה בקערה ולמכור לנכרי, ולא יבא איהו גופיה לתקלה, ובתקנה זו גם ישראל אחר, לא יבא לתקלה. ומציאות התקלה אינה רק אם ימכור את הביצה כשהיא שלימה. ולכן אין מוכרין ביצה טרפה לנכרי אלא אם כן טרופה בקערה, וע' תשב"ץ ח"א סי' י"ד

רש"י ד"ה ה"ג אלא א"ר זירא סימנים לאו דאורייתא הנך סימני ביצים לאו הלמ"מ נינהו ולא סמכינן עלייהו ע"כ, נראה דמש"כ רש"י הנך סימני ביצים. הבליע בלשונו שיטת ר"ת שהביאו התוס'. דדוקא סימני ביצים משום דאיכא דעורב דדמו לדיונה אבל סימני עוברי דגים דאורייתא ויש לסמוך עליהם ע"ש

ובזה מיושבים ג"כ דברי הרמב"ם דפסק כר"ז דהכא דסימנים לאו דאורייתא. כמש"כ הה"מ בפ"ג ה"כ ממ"א, ואפ"ה כ' בפי"ג ה"ה מגזלה, הסימנים המובהקין סומכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקום דין תורה. ורש"י כ' לקמן דע"ט ע"ב. דבהא דסימנים דאורייתא. אין לחלק בין סימנים שנתנו חכמים באיסורי תורה, ובין סימני אבדה, ואפשר דגם לזה רמז הרמב"ם במש"כ בכל מקום דין תורה. וא"כ הוי הרמב"ם בזה כמזכי שטרא לבי תרי: דהתם פסק דהוא דאורייתא והכא פסק כר"ז. אולם לפמש"כ ניחא. דר"ז גופיה רק הכא פסק כן, וכדפירש"י הנך סימני ביצים. ומשום דאיכא ד דעורבא דדמו לדיונה אבל סימני עוברי דגים דאורייתא. ומכש"כ דאין שייכות לסימני ביצים דהכא עם סימנין דאורייתא דעלמא. ושפיר עולים שני פסקי הרמב"ם מבלי שום סתירה וע' בס' הארוך מש"ך סי' פ"ג

וניחא נמי מאי דאיבעיא להו בב"מ דכ"ז ע"א סימנין דאורייתא או דרבנן, ולא הביאו לדר"ז דהכא דפשיטא ליה דלאו דאורייתא. משום דאיהו קאמר רק על הנך סימני ביצים וכדפירש"י

ועפמש"כ מיושבים דברי ר"ת בסוגיין ובע"ז ד"מ. דמייתי ראיה דסימני עוברי דגים דאורייתא, מהא דאמר רב קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה ופריך ל"ל מומחה לבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כו' ומשני שנימוחו ולא משני סימנים לאו דאורייתא, ולכאורה אין מקום לקושית ר"ת דהא תירוצא שנימוחו, רבא הוא דמשני בע"ז שם, ואיהוא לטעמיה בב"מ דכ"ח ע"א דסימנין דאורייתא. ומשו"ה מוכרח איהו לתרץ שנימוחו. משום דליכא למיקם אסימנין. וע' ח"ס חאה"ע ח"א סי' י"ד וסי' נ"א

ובע"כ דגם ר"ת הבין דסימנים דאורייתא דעלמא, אין להם שום שייכות עם סימנין דהכא. וגם רבא דפסק שם דהם דאורייתא יודה דהכא לאו דאורייתא. ואם איתא דחד דינא אית להו לסימני עוברי דגים עם סימני ביצים, א"כ אמאי לא משני התם דסימנין לאו דאורייתא כדמשני הכא, ובע"כ דסימני עוברי דגים דאורייתא נינהו. רק משום דליכא למסמך אסימנים. דמיירי כשנימוחו, וע' בת' רדב"ז ח"ג סי' תק"צ ובח"ס חי"ד סי' ט"ז

אמנם גם זה צריך ביאור כיון דבכל מקום סימנין דאורייתא כדכתב הרמב"ם, א"כ מ"ש בהנך סימני ביצים דוקא מצא ר"ז לשנותם מכל דיני התורה, ולאמר בהו דאינהו לאו דאורייתא, ואי משום דאיכא דעורבא דדמו לדיונה, הלא היה די להם לאסור לביצי יונה משום דדמו לדעורב, ואף לפירוש הרשב"א בתשובה סי' תקכ"ז דכי היכי דאיכא דעורבא דדמיא לדיונה אפשר דאיכא אחריתי דדמיא לביצה של עוף אחר טהור כו' ע"ש אך דבריו גופייהו טעמא בעי. אמאי נאסור ביצי כל העופות היכי דיהבי לן סימנים. משום דעורבא דמיא לדיונה ואפשר דאיכא אחריתי כו'

ונראה משום דהטבע תעיד על סימני הביצים דלא דמיין לסימנין דעלמא. דבכ"מ הסימן הוא חק בטבע ולא ישנה את תפקידו. עבי קליה בר חמרא צניף קליה בר סוסיא רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא זוטרן אודניה ורבה גנובתיה בר סוסיא כדאמרינן לקמן דע"ט ע"א. ובכל אחד סימן זה הוא חק ולא יעבור, כן גבי אבדה אם הניח בה סימן הרי הוא נשמר ביד הטבע לא יחליף ולא ימיר תכונתו. והא ראיה דאם אך נאמר סימנין עשוין להשתנות לאחר מיתה. אז אין מעידין עליו כדאמרינן בב"מ דכ"ז ע"ב, משא"כ סימנים של ביצים דכד וחד, חלושים הם, כאשר יעיד החוש דלאו כל הביצים שוין בחידודם, רק האחת עבה בחידודה יותר מחבירה, וכיון דיד המציאות תמשול בקרב הסימן לשנותו במקצת, ואיכא נמי דעורבא דדמי לדיונה לגמרי, לכן לא הניח תוה"ק חותמה על הסימן, רק נופל לאמר דרבנן אחזו כלליות הסימן, שעכ"פ גם העבה בצד החד, חדה יותר מצד הכד לפי ערכה, ובסימני עוברי דגים, אפשר שמצאו שהם מדויקים ומסימנים מיד הטבע באופי מיוחד ולא יתחלף. ולכן קאמרי דהנהו הוו דאורייתא כנ"ל

בא"ד לאו דאורייתא כו' לאו הלמ"מ הוא. ע"ל ברש"י ד"כ ע"ב ד"ה אבל ובדכ"ז ע"ב ד"ה אין שחיטה ובת' חו"י סי' קצ"ב ובקצוה"ח סי' רנ"ט סק"ב

רש"י ד"ה אבל, סמוך עליה דקא מסייע ליה סימני כו' ע' פר"ח סי' פ"ג סק"כ

רש"י ד"ה מדרבנן. מדרבנן הוא דקאסר בטהורין אבל טמאין שרץ גמור הוא ולוקה לד"ה ע"כ, וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"ג ה"ח ממ"א וע"ל דצ"ח ע"א וברש"י שם ד"ה אפרוח ובמש"כ בחידושי שם, וע' בס' התרומה ס"ס ל"ד ובתשב"ץ ח"ג סי' נ'

בא"ד וכי לא ריקמה איסורא איכא מלקות ליכא דלאו שרץ הוא, ע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ד וביו"ד סי' ס"ו ובט"ז שם סק"א ובש"ך שם סי' פ"ו סקכ"ג

תוד"ה כודרת, ובס"פ אין מעמידין גריס בקונטרס כודדת בדל"ת ע"כ, לפנינו הגרסא גם שם כודרת ברי"ש וע"ש בר"ן.