אור הישר (חולין) קלב

שם ולבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כך סימני דגים כו' ותניא גבי ביצים אלו הן סימני ביצים כו', ויל"ד טובא הלא על קושית הש"ס ולבדוק בסימנין לא הי"ל רק להביא ברייתא דאלו הן סימני ביצים, ומדוע הביא קודם ברייתא דכסימני ביצים כך סימני דגים עם כל השקלא וטריא דלא שייך הכא רק בע"ז ד"מ ע"א אולם לפ"מ דמשמע דהגרסאות בגמ' בהא דתניא גבי ביצים, לא הוו אליבא דכו"ע. לכן אין מקום להקשות כ"כ, דאפשר דהוא סיפא דברייתא, ונקיט רישא משום סיפא כמו בכ"מ

אח"כ מצאתי בנחל אשכול לס' האשכול ה' מזוזה, שכ' דהך ברייתא לא צריך לה הכא, אלא משום דבע"ז צריך לה. מייתי לה נמי הכא והביא גם ממקומות אחרים כה"ג

שם אלא אימא כך סימני עוברי דגים. כ"ה הגרסא גם בע"ז, וכן גריס רש"י, וכ"מ גרסת הרמב"ם בפ"ג ה"כ ממ"א, אבל גרסת הרי"ף הכא ובע"ז ספ"ב כך סימני קרבי דגים וע"ש בר"ן. וע' ש"ך סי' פ"ג סקכ"ד ובביאור הגר"א שם סקכ"ז

רש"י ד"ה מיני דגים טמאים, וכ"כ התוס' בד"ה עופות ע"ש. אולם הב"ח הביא בשם המדרש איכה דשם איתא להדיא דגים טהורים וחגבים טהורים ע"ש. וכ"ה נמי בירושלמי תענית פ"ד סוף הלכה ה'. והתם היא מימרא דר' חנינא בריה דר' אבהו. והכא משמע דהיא ברייתא דתני אבימי

תוד"ה עופות עשרים וארבע הויין כמה מינים יש כו', ע' ברמב"ן לסה"מ שרש ט'

תוד"ה ודילמא דעוף טמא נינהו וא"ת כיון דעופות טהורים רובא ניזל בתר רובא כו'. ע' בתשובות הרשב"א סי' ק"ח ובתשובות מהר"ח אור זרוע סי' כ' ובביאור הרד"ל לפדר"א פכ"ג אות י"ד ובנחל אשכול לספר האשכול ח"ג סי' כ"ב ובס' התרומה סי' כ"ז ובפמ"ג סי' פ"ו סק"ה בשפ"ד ובפר"ח שם סק"ד ובמג"א סי' ל"ב ס"ק ס"ו ובת' הריב"ש סי' קצ"ב ובפלתי סי' פ"ג סק"ד ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ד וביד המלך פ"ח ממ"א ובנחל יצחק סי' מ"ו ענף ג' ובעין יצחק ח"ב סי' נ"ד ובאור שמח פ"ח הי"א ממ"א ובמנ"ח סוף מצוה ר"ס

דף ס"ד ע"א בטרופות בקערה כו', ע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ד ובאור שמח פ"ג ה"ז וה"כ ממ"א

שם והא תניא אין מוכרין ביצת טרפה לנכרי כו', בטור סי' פ"ו הלשון נבלה וטרפה, וע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' ע' וחי"ד סי' קפ"ו וסי' קצ"ג

שם דאיכא דעורבא דדמו לדיונה. ע' בת' הרשב"א סי' תקכ"ז ובס' יראים סי' קל"א ובמש"כ בחידושי לקמן בסמוך ברש"י ד"ה ה"ג

שם מתקיף לה רבינא ודלמא דנחש היא, ופירש"י של נחש דומה לשל שרץ ע"כ, ובזה נפלאתי בביאור הרד"ל לפדר"א ס"פ כ"א. במש"כ שביצי הנחש דומה קצת לביצי עופות וכדאמרינן פ"ג דחולין דס"ד ע"ש, הלא לפי המבואר הכא דומין ביצי נחש לביצי שרץ, ומשו"ה הקשה רבינא הכי, והיכן מבואר הכא דדמיין לביצי עופות

שם שאם ריקמה ואכלה כו'. ע"ל דקכ"ו ע"ב תוד"ה יכול ובמש"כ בחידושי שם

שם כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם כו'. ע' פר"ח ס"ס פ"ד

רש"י ד"ה ביצת השרץ צב והלטאה מטילין ביצים ע"כ. ע' בפרקי דר"א ספ"ט ובביאור הרד"ל שם

רש"י ד"ה אין מוכרין ביצת של תרנגולת טרפה לעכו"ם דילמא הדר ומזבין לה לישראל כו' ע"כ, והנה הרי"ט אלגזי בסוגיא דבכורות דל"ג הקשה מדברי רש"י דהכא. אמש"כ הרמ"א ביו"ד סי' ש"ז דבכור בעל מום טוב למכרו לעכו"ם קודם שחיטה ע"ש, ואמאי לא חיישינן התם כדחיישינן הכא. דעכו"ם הדר ומזבין לה לישראל והלוקח לא ידע שהוא בכור ואתי לתקלה דגיזה ועבודה, ותירץ דגבי ביצה מתרנגולת טרפה אי הדר ומזבין לישראל הקונה יבוא לידי איסור על צד הודאי דמסתמא לקח הביצים לאכול ויאכל דבר איסור, משא"כ גבי בכור בע"מ דאף דימכור העכו"ם לישראל אפשר שלא יבוא לידי איסור כלל שישחטנו מיד ולא ימצאנו טרפה ולא יבא לידי גיזה ועבודה. וכל כה"ג לא חששו חז"ל כיון דהוי ספק ספיקא אם יבא ישראל אחר לידי איסור ע"ש

ולכאורה היה מקום לאמר לפ"מ דרבים נחלקו על פסק הרמ"א בזה כמש"כ הש"ך שם. וע' בח"ס חי"ד סי' ש"ג, ובחידושי הגרע"א שם כ' בשם החכ"צ לאסור למכור לנכרי. ומה"ט גופה שמא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל. הרי דהחולקים שם מדמי ליה לביצה של תרנגולת טרפה. וא"כ י"ל דבעל הגהות מרדכי ויתר הראשונים. שמהם מקור לפסק הרמ"א, ס"ל דאפשר לחלק כמש"כ הרי"ט אלגזי

אכן י"ל דגם בביצה דתרנגולת טרפה איכא ס"ס, דלמא לא מזבין האי עכו"ם את הביצה אלא יאכלנה בעצמו. ואת"ל דהעכו"ם מזבין לה אפשר דמזבין לעכו"ם, וכדאמרינן בע"ז דט"ו ע"ב לעכו"ם מזבין לישראל לא מזבין ע"ש וכיון דאפילו בס"ס כזאת אסרינן גבי ביצה, א"כ אין מקום כ"כ לחילוקו של הרי"ט אלגזי

אמנם כל מעיין בהגהות מרדכי ביבמות פ' האשה, יראה דאין מקום לקושית הרי"ט אלגזי. דז"ל שם ובכור בע"מ מותר להאכילו לעכו"ם ולכלבים ואם נשחט ונמצא טרפה אסור למוכרו לעכו"ם ולהאכילו לכלבים והבשר טעון קבורה אבל העור מותר שיאותו בו הכהנים לפיכך כשיפול מום בבכור טוב והגון למוכרו מחיים לעכו"ם עכ"ל. וכן הרמ"א שם קבע מסמר זה דטוב למכרו לעכו"ם קודם שחיטה, על דין המחבר דשחטו ונמצא טרפה עורו עם בשרו אסור בהנאה וטעון קבורה ע"ש. ולפ"ז כל האי דינא דהגהות מרדכי נאמר לסייג ולגדר, משום חומרא דבכור בע"מ שאסור מחיים בגיזה ועבודה כדתנן בבכורות דכ"ה, ואפילו לאחר שחיטה אם נמצא טרפה אסור בהנאה וטעון קבורה. וכדי שלא יבא ישראל זה שהבכור בידו לתקלה, מחיים או לאחר