אור הישר (חולין) קלא

כן לפ"מ דפירש"י במגילה דל"א ע"ב גבי קללות דתו"כ דמשה מפי הגבורה אמרן וקללות דמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן. וז"ל משה מפי הגבורה אמרן ונעשה שליח לאמר כך אמר לי הקב"ה שהרי אמורין בלשון ונתתי והפקדתי ושלחתי מי שהיכולת בידו לעשות אבל במשנה תורה כתיב יככה השם ידבק ה' בך משה אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו הוא יפקיד עליכם, והתוס' כתבו שם משה מעצמו אמרם וברוח הקדש כו' ע"ש

ועפ"ז יל"ד גם בפרשות אלו, דבפ' שמיני פתח וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם דברו אל ב"י לאמר זאת החיה אשר תאכלו וגו'. ובפ' דאה פתח בנים אתם לה"א וגו' כי עם קדוש אתה לה"א ובך בחר ה' וגו' זאת הבהמה אשר תאכלו וגו', הרי הוא החילוק ממש כדהתם, דבתו"כ אמר משה מפי הגבורה בתורת שליחות לאמר כך. ובמשנה תורה אמרן מפי עצמו ברוה"ק, וא"כ איך עלו על רוח קדשו לאמר דברים, שהשי"ת למדו אותה פרשה גופה בלא שסועה וראה, ורוה"ק הוסיף לאסור ברואים אלו לאכול אשר לא צוה השי"ת, ול"ד לקללות שבמשנה תורה דהתם אמרן משה מעצמו אם תעברו על מצוותיו הוא יפקיד עליכם כדפירש"י, משא"כ הכא אסר דברים שלא נאמרו מפי הגבורה בלמדו אותה פרשה, וע' ברמב"ן לסה"מ שרש ט' ובזהר הרקיע שרש ט', וצ"ע כעת

שם דא"ר אבהו ראה זו איה כו'. לכאורה איך יפלוג על ברייתא דספרי ראה י"ד י"ג דא"ר שמעון דראה הוא מין איה, ובע"כ דר' אבהו מפרש דאין כוונת ר"ש דראה הוא עוף בפ"ע. רק מין איה, אלא מאותו המין דאיה, ולפ"ז יתאימו דברי ר"ש עם דבריו דראה זו איה, דהיינו הך

שם ראה זו איה כו' וכן הוא אומר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, ע' תקוני זהר תקונא תלתין

שם תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל, הנה מלבד מאי דנרשם על הגליון גוזמא קתני, יש עוד לדקדק אם התנא בא רק לציין ריחוק המקום שרואה העוף ראה. מדוע קבע בלשון הברייתא מקום הנבלה בארץ ישראל. ולא אמר להיפוך דהעוף עומד בא"י ורואה הנבלה בבבל. לכן נראה דגם כוונה אחרת לוטה בזה. והוא. דעוף טמא ומזוהם, מתכונתו לקבוע מקומו דוקא במקום טומאה, ומשם יביט תמיד על צד הכעור וההעדר אם ימצא במקום טהרה, וזהו מאי דאמר "עומד בבבל" הוא ארץ העמים מקום טומאה. נוסף על תכונתו ותכונת אבותיו הטמאים, "ורואה נבלה" לא בגופו וצור מחצבתו רק "בארץ ישראל" שהוא מקום טהרה וקדושה. וזה גופיה הוא סימן טומאה. וההיפוך הוא סימן טהרה. בינה זאת

שם ולעופות טהורים אין מספר, ע' בפרקי דר"א ר"פ כ"ג ובביאור הרד"ל שם

שם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורות כו', ע' ספרי ראה י"ד ד' ובמראה הפנים לירושלמי שבת פ"ב ה"ג ובפדר"א ר"פ י"א ובביאור הרד"ל שם ובח"ס ח"ו סי' נ"ג

שם שעופות טהורין מרובין על הטמאין כו'. ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין ובח"ס חי"ד סי' ע"ד

שם לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, ע' באגרת דרב שרירא גאון מש"כ בזמנו דרבינו הקדוש

שם עוף טהור נאכל במסרת כו'. ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ב ובס' הפרנס סי' א' ובביאור הרד"ל שם ובת' הרא"ש כלל כ' סי' כ' וסי' ל"ב

שם נאמן הצייד לאמר עוף זה טהור מסר לי רבי כו', וכ"ה ג"כ בתוספתא בכורות פ"א, ולכאורה לפמש"כ המחבר ביו"ד סי' קכ"ז ס"ג דעד אחד נאמן באיסורים להתיר אבל לא להחמיר. א"כ גם הכא אפ"ל דהצייד נאמן רק לאמר עוף זה טהור מסר לי רבי, מפני שהוא להתיר. אבל לא להחזיק עוף הבלתי ידוע בטמא

אמנם בתוספתא ע"ז פ"ה הלשון נאמן הצייד לאמר עוף זה טמא עוף זה טהור ע"ש. וזה מתאים עם דעת הרמ"א שם, דבכל דבר שלא אתחזיק לא להיתר ולא לאיסור עד אחד נאמן עליו אפילו לאסרו

ולכאורה אמאי לא נקט בברייתא דהכא נאמנות הצייד לעוף טמא לאסרו, לכן נ"ל דכיון דהתנא הניח כלל ליסוד מוסד דעוף טהור נאכל במסרת, משו"ה כל עוף שאין עליו מסרת ממילא הוא טמא אפילו בלא עדות הצייד, ועפ"ז לא שייך נאמנות הצייד דעוף טמא לסתם עד אחד נאמן באיסורין דשאני הכא דסילוק עדותו משוה ליה לטמא ודאי, משא"כ בע"א דשאר איסורין דמפני סילוק עדותו נשארת החתיכה רק בספק, וע' גיטין ד"ב ע"ב וברש"י ד"ה דלא איתחזק ובברייתא דהכא אשמעינן רק דהצייד נאמן להחזיק המסרת של עוף טהור עפ"מ ששמע מרבו

שם לוקחין ביצים מן העכו"ם בכ"מ כו', ע' ברמב"ם פ"ג הי"ח ממ"א ובפר"ח סי' פ"ג סקכ"ב ובפלתי סי' פ"ו סק"ב

שם ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות ע"כ, אע"ג דתנא הכא נבלות דבכ"מ חמירי מטרפות. מ"מ נקיט טרפות בתר הכי משום חומרא דאיכא בביצים דספק טרפה, כמבואר בשו"ע סי' פ"ו ס"ג דביצה ספק אם היא מנבלה או משחוטה מותרת. ואם הוא ספק אם היא ביצת טרפה או שחוטה אסורה. משום דביצת נבלה היא מדרבנן וביצת טרפה דאורייתא. וע' בט"ז יו"ד ס"ס כ"ז ובתשובת אחיו הגאון מהר"י הלוי ז"ל שם

שם באומר של עוף פלוני טהור. ע"ל דס"ד ע"א תוד"ה סימנים ובר"ן ע"ז ספ"ב ובס' הפרנס סי' ב' ובתשב"ץ ח"ב סי' סמ"ך ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ש"ב סק"ה ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ח' ובח"ס חי"ד סי' ע"ח

שם ולימא של עוף טהור אי הכי אית ליה לאשתמוטי, ע' בר"ן ע"ז פ"ב במשנה דרבי ובית דינו התירו את השמן ובתשובות הרשב"א סי' תקכ"ז.