אור הישר (חולין) יג

לפרש כי יקריב, כמו כי פתוח תפתח, כי ברחוב נלין, שהוא ענין חיובי, וממילא הוה משמע על קרבן חובה כחטאת ואשם, ולהכי מסיק בתו"כ ת"ל כי יקריב אינו אלא רשות והטעם משום דבמקום שנדרש כי בלשון אלא, אז יש לו הקדמה בפסוק המורה אל ההיפוך כמו לא כי ברחוב נלין, לא כי צחקת, אל תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח לו' משא"כ הכא דבראשית המקרא הוא. אדם כי יקריב. והאי כי בודאי נדרש כמו כי ימצא בקרבך כי תראה: חמור כי תפגע, דכולם מורים על הזדמנות הדבר ולא על החיוב. והיינו דקאמר אינו אלא רשות. לפי משפט הלשון, ועכ"פ לפני רש"י בסוגיין היה מקום להשמר עם הבנת הענין לפי המבואר בתו"כ וכנ"ל

רש"י ד"ה אלא לאו, האי תנא חמירא ליה שבת כעכו"ם ל' מג"א סי' ש"ו סקכ"ט ובת' פמ"א ח"ב סי' נ"ו

תוד"ה ע"פ הדבור שאני וא"ת ולמאי דס"ד דלא הוי ע"פ הדבור תקשי דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור לקמן דצ"ה וי"ל דזה היה יודע שהיה סומך ע"פ הדבור דלאו משל עכו"ם קא מייתי כו' ע"כ, משמע מדבריהם דכל השקלא וטריא הוא על סמיכתו של אליהו, והוא תמוה טובא דאיך נופל לאמר כן, הלא בקרא כתיב ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית וגו' ואת העורבים צויתי לכלכלך שם, ואיך הוה ס"ד כלל דלא היה ע"פ הדבור כדכ' התוס' ומה מקום היה לאליהו להסתפק אם הביאו משל עכו"ם או מבי טבחי דאחאב כיון דעכ"פ היה ע"פ הדבור יביאו מאיזה מקום שיביאו. ומה היה שייך אז דין בשר שנתעלם מן העין. ומהא דרב אדרב נמי לא קשיא בלא"ה, דרב דקאמר בשר שנתעלם מן העין אסור הוא רק לדידן אבל אליהו שאכל ע"פ הדבור לא הו"ל לחוש לשום איסור בעולם, אמנם הא דמייתי בש"ס לימא מסייע ליה והעורבים מביאים לו כו'. היתה כוונתם על ההסכם שהסכימו מן השמים שאליהו יאכל מבי טבחי דאחאב, מזה שפיר הביאו ראיה לרב ענן דישראל מומר לעכו"ם מותר לאכול משחיטתו. ודחי הש"ס ע"פ הדבור שאני. שהקב"ה יכול להתיר לאליהו לשעה אע"ג דלכלל ישראל עומד הדבר באיסור עולם, וזהו מאי דפירש"י ע"פ הדבור שאני שהקב"ה התירו לפי שעה וע' בב"ר פל"ג סי' ה' ובויק"ר פי"ט סי' א' ובמדב"ר פכ"ג סי' ט' ובתנחומא שם. ובס' חסידים סי' תתקל"ח

בא"ד אבל לא ס"ד שבא הדבור להתיר האיסור שחיטת טבחים דאחאב ע"כ, ע' בפלתי סי' ב' סק"א ובבאר שבע לסנהדרין דקי"ג

תוד"ה מכם ולא כולכם להוציא את המומר תימה דהא איצטריך לכדרשינן בריש לולב הגזול ד"ל אי לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא והאי לאו דידיה הוא וי"ל כו', והנה במד"ר דרש שם אדם מה אדם לא הקריב מן הגזל שהכל שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל ומובא ברש"י עה"ת שם, ועפי"ז תירץ הגאון מלבי"ם ז"ל שם לקושית התוס' דהכא, דגזול ממעטינן מדכתיב אדם ומכם להוציא את המומר. וע' תנחומא ויקרא סי' ח', ובפ' תזריע סי' ט' ובס"פ בחקתי

והנה גם הוא ז"ל הרגיש הלא בתו"כ דרשינן אדם לרבות הגרים לכן פי' דקרבן גרים טעון סמיכה ע"ש אמנם קשה לומר כן לפ"מ דבתו"כ פריך בתר הכי אדרשת מכם להוציא את המומרים ומה ראית לאמר כן אמור אדם לרבות את המומרים מכם להוציא את הגרים ע"ש. וכוונתם כיון דכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט וגרים ומומרים המה הפכיים זל"ז. דגרים הכניסו א"ע בשיעבוד הדת מה שלא היו חייבים מתחלה, ומומרים שהיו תחת שיעבוד הדת מתולדתם פרקו עולם מעל צוארם, ולפ"מ דאמרינן בסנהדרין דמ"ד ע"א אע"פ שחטא ישראל הוא הרי לא יוכל לפרוק עול הדת ממנו. וא"כ אפשר דקרא דמרבה אתא לרבות מומרים לקבלת קרבנות. ואהא מסיק בתו"כ ת"ל בני ישראל מה ב"י מקבלי ברית אף הגרים מקבלי ברית ע"ש, עכ"פ מזה משמע דבאופן דממעט מומרים בזה האופן גופה מרבינן גרים, וכיון דמומרים ממעטינן בקרא דמכם מקבלת קרבנותיהם. כמו"כ אדם לרבות הגרים ג"כ הכוונה לקבלת הקרבן ולא לדין הסמיכה, ולפי"ז לא אייתר לן האי אדם לדרוש מה אדם לא הקריב מן הגזל אף אתם לא תקריבו מן הגזל לדרשה גמורה, ובע"כ דהוא רק ענין מוסרי ואסמכתא ולא לימוד גמור, וממילא הא דאמרינן בסוכה שם למעט גזול מקרא דאדם כי יקריב מכם, בע"כ מתיבת מכם ממעטינן ולא מתיבת אדם. ושפיר הקשו התוס' בסוגיין ובסוכה שם. וע' בק"ע לירושלמי שקלים שם פ"א ה"ד ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ג ובבאר שבע להוריות ד"ב ע"א ד"ה מעם הארץ ובברכי יוסף חא"ח סימן תר"מ סק"א

תוד"ה כדי, לאו טעמא דקרא קא דריש כו' עיין בחידושי באר שבע בסוגיין וביד המלך פ"ד מה' סוטה

ע"ב השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו כו'. ולענין אומר מותר אי מיקרי שוגג לענין קרבן. וע' הוריות ד"ב ע"א ובירושלמי שם ובתרומות פ"ו ה"א ובפ"ח ה"א ובמה"פ שם וברש"י כריתות ד"ב סע"א ובזבחים דק"ח ע"ב תוד"ה שוגג ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' ג' ובח"ס חח"מ סי' כ"ב ובחוט המשולש להגאון ר"ח זצ"ל מוואלאזין סי' י"ג

שם ואמרינן מאי בינייהו וא"ר המנונא מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו. ע' מל"מ פ"ג ה"ז משגגות ובש"ך יו"ד סי' קי"ט סקי"א

שם דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה הוא אבל עולה דדורון הוא כו' ע"כ, ואע"ג דאעשה מכפרת עולה יותר מחטאת כדכתבו התוס' בזבחים ד"ז ריש ע"ב, אכן כוונת הש"ס הכא דלגבי חטאת נקראת עולה דורון, משום דעיקר לאו לכפרה אתי כדאמרינן בבכורות ס"פ הלוקח בהמה, וע' ח"ס חא"ח סי' קע"א ובמש"כ בחידושי לבכורות שם.