אור הישר (חולין) יב

שם הכי השתא שתיה סתם יינן הוא ועדיין לא נאסר יינן של עכו"ם כו'. ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד

רש"י ד"ה מפני, וי"א שאף לעצמו מותר וטעות הוא בידם דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח כו'. ע' ר"ן פ' כל שעה דכ"ט ע"א ובס"פ האיש מקדש ובס' המנהיג דין כלים ופת של כותים סי' קל"א ובת' מהר"ח אור זרוע סי' צ"ג ובחידושי הרשב"א ונמוקי יוסף לנדרים דמ"ז ובריטב"א שם לדנ"ז וברי"ט אלגזי לבכורות דל"ד ודל"ז. ובכ"מ פ"ה הי"ג מה' נדרים ובמג"א סי' תמ"ג סק"ו וביאורי הגר"א שם סקי"ב ובפר"ח שם סק"ג ובאבני מלואים סי' צ' ס"ק י"ח ובת' מקום שמואל סי' ט"ז ובח"ס חא"ח סי' קי"ד

רש"י ד"ה מומר לערלות מבעט במצוה זו ע"כ, ע' בהגהות יד אברהם ליו"ד סי' ב' ס"ז

רש"י ד"ה אחאב וסיעתו חזינן בהו דעובדי כו"ם הוי ובנבלה לא אשכחן בהו דפקרי כו', ע' ח"ס ח"ו סי' נ"ו וסי' פ"ג

רש"י ד"ה סתם יינם דליתסר מדאורייתא דכתיב ישתו יין נסיכם כו'. ע' בשטמ"ק בסוגיין ובע"ז דכ"ט ע"ב ובתוס' שם ובשאלתות פ' נצבים סי' קס"ב

תוד"ה מותר פירוש מותר בהנאה כו'. ע' פר"ח ליו"ד סי' קי"ב סק"ו ובת' פני יהושע ח"א חא"ח סי' י"ג ובעונג יו"ט סי' ל"ז וסי' ק"ו

בא"ד ומיהו אע"ג דבשאר חליפין אסור באשה שרי משום פריה ורביה ע' ע"ז דנ"ד ע"ב תוד"ה מכרן ובמל"מ פ"ה מה' אישות ובאבני מלואים סי' כ"ח סק"ב וסק"ס ובת' חו"י סי' מ"ו ובמחנה אפרים מאכלות אסורות פ"ח ובשעה"מ פ"א ה"ב מה' חמץ ומצה ובפ"ח ה"ב מה' אישות

בא"ד ומאי קשיא הא לכתחלה אסור ליהנות כו'. ע' ע"ז דס"ב ע"א תוד"ה ותנן ובמל"מ פ"ה ה"א וה"ז מה' אישות ובט"ז יו"ד סי' קל"ב סק"ג ובנקוה"כ שם ובביאור הגר"א שם סק"ה ובחידושי ח"ס למס' ע"ז שם

בא"ד ונהי דאמרינן בריש כל שעה דהמקדש בשעות דרבנן כו'. ע' באה"ע סי' כ"ח סכ"א ובביאור הגר"א שם סקנ"ז ובשער המשפט קונטרס שער דעה סי' קס"ט סק"י

דף ה' ע"א אלא כי גורן דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, ע' מד"ר שמות פ' ה' ובקהלת פ' ה'

שם מאי עורבים, אמר רבינא עורבים ממש כו' ודלמא על שם מקומן כו' בב"ר פל"ג פלוגתא דתנאי היא ר"י אומר עיר היא בתחום בית שאן שמה ערבי ור' נחמיה אומר עורבים ממש היו. וע"ש במסורת המדרש

שם הכל שוחטין כו' ואפילו ישראל מומר. עמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"ב

שם דאמר מר חמורה עכו"ם שכל הכופר בה כמודה בכה"ת כולה. ע' ספרי ראה י"א כ'"ח ובר"ן נדרים דכ"ה ע"א ד"ה חמורה ובשבועות דכ"ט ע''א תוד"ה מצות ובתשובות הרשב"א סי' ת'"ל

שם מכם ולא כולכם להוציא את המומר כו'. ע' זוה'"ק ויקרא דף ה' ע''א ובמהרי"ק שרש ק"ס ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ג וסי' מ"ז ובש"ך יו"ד סי' רנ"ד סק"ה ובמג"א סי' קנ"ד ס"ק י"ח ובביאור הגר"א שם ס"ק כ"ד ובפר"ח סי' ב' סק"א ובח"ס חי'"ד סי' שכ'"א

שם מכם בכם חלקתי ולא באומות, ע' ס' חסידים סי' תתש'"מ

שם חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבת בפרהסיא כו', ע' בה"ג ה' עדות שיש לו גרסא אחרת בסוגיין. וע' במיוחסות להרמב"ן סי' ק"ע ובתשובות הרשב"א סי' שט"ו וסי' תשפ"ב ובראב"ן סי' ר"ו ובתשובות הר"ן סי' כ"ה ובס' האשכול ח"ג סי' ב' וסי' ג' וסי' נ''ח ובת' הריב"ש סי' ד' וסי' י'"א י"ב וברדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו ובת' אבקת רוכל סי' קפ"ח ובת' מהרשד"ם חאה"ע סי' יוד ובכפתור ופרח ספ"ה ובמג"א סי' ל"ט סק"ב ובפמ"ג ליו"ד סי' ב' ובחו"מ סי' רס"ו ס"ב

רש"י ד"ה מכם אדם כי יקריב מכם קרבן וגבי נדר או נדבה כתיב דהא כי יקריב משמע כשירצו להקריב עכ"ל והנה בראש יוסף נדחק לתרץ מדוע צריך רש"י ז"ל לכתוב וגבי נדר או נדבה כתיב ע"ש. ולעד"נ בפשוטו דבלא פירש"י היה מקום לפרש דהאי מכם ולא כולכם להוציא את המומר קאי גם על קרבנות חובה כחטאת ואשם ולפ"ז קשה לפ"מ דאוקמינן רישא דברייתא דהכא במומר לכל התורה כולה א"כ למאי איצטריך הכא מיעוטא דמכם, פשיטא דזבח רשעים תועבה. וכדהקשו התוס' כעין זה אדרשת אשר לא תעשינה בשגגה ואשם לקמן ע"ב ד"ה אינו ע"ש לכן פירש"י דהאי מיעוטא איצטריך להו משום דהאי קרא קאי בנדר ונדבה וכתיב ביה כי יקריב משמע כשירצו להקריב, וכיון דרחמנא תלי ברצון ההקרבה, ועכ"פ רצונו דהאי מומר להקריב. א"כ יש מקום לאמר דהתורה אחשביה לרצונו לקבל קרבנו, להכי איצטריך קרא דמכם להוציא את המומר, דאף בנדר ונדבה הבאים מרצונו אין מקבלין

ומקום הטעות לפרש כי יקריב דהאי קרא על קרבן חובה, והכרעת רש"י דמשמעות כי יקריב הוא כשירצו להקריב היינו בקרבן נדבה. מבואר בתו"כ שם ר"פ ויקרא. דהכי תניא התם אדם כי יקריב יכול גזירה ת"ל כי יקריב אינו אלא רשות ע"ש, הרי בהדיא דבתיבות כי יקריב היה מורה משמעות הלשון. גם להקרבה דחטאת ואשם דחוב עליו להקריב מגזירת הכתוב, ולהכי מסיק בתו"כ ת"ל כי יקריב אינו אלא רשות, ולכאורה מה מקום מצא מעיקרא לפרש האי קרא אחובה והכריע דקרא קאי בנדבה ונראה עפ"מ דאמרינן סוף שבועות כי משמש בד' לשונות אי דלמא אלא דהא, ועפ"ז היה מקום