אור הישר (חולין) קכח

שם עמון ומואב טיהרו בסיחון, ע' ירושלמי שביעית פ"ו ה"א ובחגיגה ד"ג ע"ב תוד"ה עמון ובס' יראים סי' שכ"ה ובכפתור ופרח פמ"ז ובתשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז ובח"ג סי' קצ"ח וברדב"ז ח"ג סי' תקל"ג ובח"ס חי"ד סי' י"ט

שם תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל כו', בילקוט חקת רמז תשס"ה הגרסא שניר וחרמון כו' וכן גריס גם בכפתור ופרח פ"י

רש"י ד"ה כתיב הגדולים דמשמע שניהם גדולים כו', ע' פדר"א רפ"ו

תוד"ה אמרה ירח בלשון תורה לשון זכר הוא דכתיב וירח עמד ע"כ, התוס' נקטו המקום הראשון בתנ"ך שנקרא הירח בלשון זכר. אבל יש הרבה במקרא כמו וירח לא יגיה אורו ישעיה י"ג, הירח לא יאיר לך, וירחך לא' יאסף שם ס', וירח לא יאיר אורו יחזקאל ל"ב, וירח יקר הולך איוב ל"א

תוד"ה וכי משה קניגי היה או בליסטרי היה שהיה יודע להכיר השסועה וא"ת כו' ע"כ, ולכאורה לפי גרסת הספרי והילקוט בפ' ראה אמר ר"ע וכי משה קניגי ובליסטרי היה כו', א"כ אפ"ל דגם הכא לא קאי קושית הש"ס על השסועה, שהוא מדברי רב חנן בר רבא, רק על קרא דאך את זה לא תאכלו, דאיירי ביה ר"ע בספרי, והוא על כלל החיות, ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' דיכול להיות שבהמה טהורה היה לו למשה וילדה לו שסועה, וצ"ע כעת

בא"ד וא"ת והא אמרינן בהמפלת דכ"ד ע"א דשסועה באה מבהמה טהורה וליכא מאן דפליג כו' ע"כ

והנה לשון הרמב"ם בפ"א ה"ו ממ"א בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה שתי גבין ושתי שדרות אסורה באכילה כו'. והקשה הכ"מ כיון דקיי"ל כרב בריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה וכו' לא הו"ל לכתוב או שילדה ונשאר בקושיא וע' בפר"ח ס"ס י"ג

ולע"ד בלתי מובן קושיתו הלא הא דאמר רב בריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה. כוונתו שאין מין בריה כזו בשתי גבין ושתי שדראות, אפילו אם נולד מבהמה אחרת שתתקיים אח"כ להוליד, משום דלא חיי. רק מציאותה היא באחת משתי אלה, או שנמצאת במעי בהמה, או שכלו לו חדשיו ויצא לאויר העולם. וגם אז לא חיי, ומאי דאמר רב במעי בהמה אגמריה, הוא לאפוקי מסוג מין בפ"ע, רק מציאותה בעולם, היא ע"י מעי בהמה, וכן מבואר בנדה שם. וע' בש"ך יו"ד ס"ס י"ג וע"פ הנחה זו מין השסועה מצוי טפי בנולדים מבמעי בהמה, כמו דסתם נולדים הם יותר מבני פקועה. ולפ"ז בדקדוק כתב הרמב"ם בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה שתי גבין ושתי שדרות כו', וע' בנדה שם ובתוד"ה רבי ולקמן ס"א ע"א תוד"ה כל עוף ובמש"כ בחידושי לקמן ס"ט ע"א

דף ס"א ע"א מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה וזפק כו', וזה אין ענין להא דקאמר ר' ישמעאל בתו"כ שמיני פרק ה', ובספרי ראה ובילקוט הוא בשם ר"ע. דהאי נשר מבע"ל דמאכיל אסור כאוכל ע"ש, דהתם נדרש להו מן שינוי הלשון דכתיב גבי נשר דבפ' שמיני כתיב לא יאכלו ובפ' ראה כתיב לא תאכלו ומזה דרשו דבל תאכיל הוא כבל תאכל, כמו בנשר כן בכל העופות טמאים. משא"כ הכא דנין בנין אב מנשר דפתח ביה קרא. להורות על סימני כלל העופות טמאים, מתכונת הנשר הנמצא בסימניו והם טמאים. וע' בפי' הראב"ד על הספרא ובהתוה"מ שם

שם תני ר' חייא עוף הבא בסי' אחד טהור כו', ע' בת' הריב"ש סי' קצ"א וקצ"ב

רש"י ד"ה עוף הבא לפנינו בסימן אחד של טהרה טהור וכש"כ אם בא בשנים או שלשה ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבעה הכתובים עכ"ל, וכן הבין ג"כ בס' האשכול ח"ג סי' כ"ב בברייתא דתני ר' חייא, דטהור אם הוא מכיר בכ"ד עופות ע"ש וקשה אם הוא בקי בכ"ד עופות, הלא מותר לו לאכול כל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה כדכתב הרמב"ם בפ"א הט"ו ממ"א, ול"ל הסימן אחד של טהרה, ורש"י מסיק נמי וכש"כ אם בא בשנים או שלשה, הרי די לו ידיעת הכ"ד עופות טמאים להתיר כל עוף שאינו מדם

ועוד ממ"נ אי ס"ל לברייתא דר' חייא כרב נחמן דלקמן דס"ב ע"א הלא די לעוף הבא בסימן אחד טהור, להכיר רק פרס ועזניה, ואי ס"ל כאמימר שמ דלפרס ועזניה נמי לא חיישינן. משום דליתנהו בישוב. א"כ ל"ל לרש"י להטיל ביה תנאי גדול כזה, ובלבד שיכיר שאינו מכ"ד הכתובים. הרי די לו בתנאה דאמימר, והוא דלא דריס, וצ"ע כעת, וע' בס' התרומה סי' כ"ו

תוד"ה כל עוף, ואי הלמ"מ הוא א"כ ל"ל דכתב רחמנא פרס ועזניה כו' ע"ל דס"ו ע"ב תוד"ה כל ובמהרש"א שם ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד אבל בשסועה כו' דאין זה מין בפ"ע אלא ולד בהמה, ע"ל ד"ס ע"ב תוד"ה וכי, ובמש"כ בחידושי שם. ן

תוד"ה הדורס פי' בקונטרס שאוחז בצפרניו כו' ומפרש ר"ת דורס ואוכל מחיים כו' ע"כ, והרמב"ן פירש שהוא הצד ציד והורג אותם במכת הדריסה שדורסן בצפורניו ע"ש. ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ב נקט כר"ת והרמב"ן בפירושיהם, וע"ל דס"ב ע"ב רש"י ד"ה חזיוה ובנדה ד"נ ע"ב רש"י ד"ה חזיוה ובס' יראים סי' קל"א ובביאור הגר"א סי' פ"ב סק"ד

תוד"ה כל שיש, ומפרש ר"ת כיון שיש לו ג' סימנין הללו של טהרה בידוע שאינו דורס וטהור וא"צ לבדוק בסימן של דריסה ע"כ, ועפ"ד ר"ת אתי שפיר מאי דלא חשיב בפרקי דר"א ריש פ"ט סימן של דריסה כדהעיר שם בביאור הרד"ל, וע' בביאור הגר"א סי' פ"ב סק"ג

ע"ב ולילף מעורב מה התם תרי לא כו', ע' בחידושי הרמב"ן בסוגיין

שם גמירי דאיכא בהאי ליכא בהאי כו', ע' בת' ריב"ש סי' קצ"א

שם גמירי כ"ד עופות טמאים הוו וארבעה סימנים כו'. ע' בפלתי קונטרס פני נשר מה שהאריך בזה.