אור הישר (חולין) קכו

קשקשת ובעליו אסור הוא ע"ש לפ"ז י"ל דלהכי נאיד בתוספתא מלשון המשנה, ואמר קשקשין שמלובש בהן, להורות על המין של הקשקשין, דוקא אם הוא עליו כמלבוש שיכול גם לפושטו, ולאפוקי אם היו עליו בקביעות ודבקות כנ"ל

שם שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב הוא, ואע"ג דבאותו פסוק כתיב נמי טמא הוא. אך זה איצטריך ליה להא דבכורות ד"ו ע"ב, הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור

אך קשה דהאי קרא דמעלה גרה הוא איצטריך ליה בכתובות ד"ס ע"א למעט חלב מהלכי שתים מטומאה, וקרא דטמא הוא למעט דם מהלכי שתים מטומאה וע"ש תוד"ה יכול ובשאילתות שמיני סי' פ"ג

שם ובלבד שיכיר ערוד, ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ב

שם ת"ר אלו הן סימני חיה חיה בכלל בהמה לסימנין כו' ובזה אינו כלול שור הבר דפליגי ביה ר' יוסי ורבנן ספ"ח דכלאים וע"ש בר"ש. ולענין ראם ע' זבחים דקי"ג ע"ב תוד"ה אורזילא

רש"י ד"ה סימני בהמה וחיה דכתיב זאת החיה עכ"ל. לכאורה משמע דכוונת רש"י להורות דמתניתין קאי אהאי קרא ולפ"ז יל"ד מ"ש דוקא במשנה דהכא מורה רש"י מקור הכתוב מאי דלא אשכחן כוותיה בשער מקומות

לכן נלע"ד דכל הכתוב בתורה כו"ע ידעי ומכש"כ פרשה שלמה, רק בזה הבליע רש"י דלא נימא דסימני המשנה והברייתא וכל סוגית הש"ס, הוא רק לאשמעינן חלק הידיעה וההכרה בבהמה חיה ועוף הטהורים. אלא להודיענו מצות עשה דבדיקה בהמינים הטהורים מהבע"ח, וכמש"כ הרמב"ם בסה"מ עשה קמ"ט, דהאי קרא דזאת החיה אשר תאכלו מורה למ"ע לבדוק בסימני הבהמה, ועפ"ז מדוייק גרסת המגיד משנה בלשון הרמב"ם ר"ה מאכלות אסורות שכ' מצות עשה לבדוק בסימנין ע"ש. ובדרך זה הלך רש"י ומצא לנחוץ להזכיר ביסוד המשנה האי קרא דזאת החיה, להורות דעל מ"ע זו דבדיקה סובבים המשנה והברייתות וכל הסוגיא, ומאי דפריך הש"ס וכללא הוא היינו להבודק הפרטי ולא רק לדינא. ובזה תתיישב הסוגיא ביותר. וע"ע בסה"מ שם בסימנים ק"נ קנ"א קנ"ב ובחינוך מצוה קנ"ג

תוד"ה אין לך, פי' ושאר הכתובים עמו כו', ע' רש"י ד"ה שאין לך וברמב"ם פ"א ה"ב ממ"א ובאור שמח שם

תוד"ה אלו הן. קרנים אתי לאפוקי מבהמה כו', ע' מג"א סי' תקפ"ו סק"ג ובפלתי סי' ע"ט סק"א

ע"ב להתיר חלבה וה"ק אלו הן סימני חיה שחלבה מותר כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ב

שם כרוכות חדורות וחרוקות והוא דמיבלע חירקייהו כו', ובפרדס סי' רל"ו הגרסא הדורות סדוקות וכרובות והוא דמבלע חדקייהו כו' ע"ש

שם והיינו ספיקא דעיזא כרכוז. בראב"ן סי' רס"ז הגרסא כרכין

שם טגרס אריא דבי עילאי. ע' זבחים דקי"ג ע"ב תוד"ה אורזילא ובחידושי פמ"א שם ובפלתי סי' פ'

שם נתור ככי ושיני, לכאורה תיבת נתור דקאי על נפילה, הוא כדמתרגם בויקרא י"ג מ' ימרט ראשו יתיר שער רישיה, וכן בדניאל ד' אתרו עפיה, אכן במד"ר ויצא פע"ג הבינו, דתיבת נתור דקאי על נפילה היא תיבה עברית מלשון צאן לבן הנותרות

תוד"ה והרי צבי, וה"ג ר"ת מבוצלות כלומר זקופות וראשיהם כפופות, ע' בביאור הגר"א סי' ע"ט סק"ד

תוד"ה וקרש. וא"ת בפ' במה מדליקין אמר תחש קרן אחת הי"ל במצחו כו' ע' פלתי סי' ע"ט סק"א ובברכי יוסף חא"ח סי' תקפ"ו סקי"ד ובת' חו"י סי' כ'

דף ס' ע"א וסתר דוללי, וכ"ה הגרסא בערוך ערך דל, אולם בתוס' יבמות דס"ג ע"א גרסי הכא זוללי, ובילקוט תהלים רמז תתס"ב גריס דואללי

שם א"ר יהודא שור כרסתן ופרסתן רב רישיה ורב גנובתיה וחילופא בחמרא למאי נ"מ למו"מ, וכ' בערוך ערך כרס פי' כשתבא לקנות השור בדוק אם יש לו כרס גדולה ורגלים גדולים וראשו גדול וצעדיו רחבין קנהו שהוא טוב למלאכה וחילופיו בחמור כלומר החמור טוב כרסו דקה ורגליו קטנות וכן ראשו וכן זנבו וכן פסיעותיו לא יהיו פתוחות עכ"ל. ולפ"ז אינו דומה להא דאמרינן בר"פ המניח נ"מ למקח וממכר, דהתם נ"מ לדינא דמקח וממכר כדפירש"י שם. משא"כ הכא יהיב רב יהודא ודא עצה טובה רק לסוחרים על אבן המקח בשוורים וחמורים. ובודאי דגם כוונתו הכא הוא דאם אין בהשור או בהחמור סימנין אלו אז הוה מקח טעות, וזהו מאי דקאמר הש"ס נ"מ למקח וממכר, ועפ"ז אינו מדוייק לשון הערוך דקאמר דאם יש בו סימנין אלו קנהו, משמע דעל תחלת הקנין יהיב הסימנין

כן נ"מ למו"מ דאם אחד קנה מחבירו בהמות ולא פירש שור או חמור. רק הקנין היה על הבע"ח שיש בהם סימנין אלו איזו בהמה הויא בכלל הקנין. וכן הומ"ל לענין אם אחד כתב בצוואתו לבנו בהמות עם סימנין אלו. איזו כלולה בכלל הצוואה, וכה"ג תניא בתוספתא כלאים פ"ה הכותב חייתו לבנו רמ"א כתב לו כלב וחכ"א לא כתב לו כלב ע"ש. וכן נ"מ למקדיש בהמות בסימנין אלו וע' בר"ש כלאים ספ"ח, או אם נדר מבהמות בסימנין אלו איזו מהן הויא בכלל חלות הנדר

עוד נ"מ לענין איסורי למי שלא ראה בריות אלו מעולם. וע"י סימנין דרב יהודא ידע איסור דאורייתא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כן אם התרו בו על לאו זה שלא יהיה נקרא עוד אצלו התראת ספק למ"ד סימנין דאורייתא

וכן לשנים שהיו מהלכין בדרך וראו בהמה מרחוק ואמר אחד הריני נזיר שזו טהורה וחבירו אמר הריני נזיר שזו טמאה, ואח"כ נמצאת