אור הישר (חולין) קכד

שם א"ר יוחנן [בראבי"ה סי' קנ"א הגרסא אביי] ר' יהודא ור' ישמעאל אמרו דבר אחד כו' אמר רבא דילמא לא היא ע"כ ל"ק ר"י הכא כו', וכה"ג בריש הגוזל קמא אהא דאמר אביי ר"ש בן יהודא וב"ש כו' כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד אמר נמי רבא ממאי דילמא ע"כ ל"ק ר"ש בן יהודא התם כו', וע"כ ל"ק ב"ש התם כו' ע"ש. וביאור הדברים לע"ד הוא כך לפמש"כ בתשובת הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך ז"ל שהביא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד דבכ"מ שאמרו בש"ס פלוני ופלוני אמרו דבר אחד אין הלכה כמותם אפילו הם מאה כי הם שיטה, וע' מה שהאריכו בזה הרי"ף ובעה"מ והמלחמות בפ"ק דסוכה ובתשובות הרשב"א סי' שי"ד תל"א תרפ"ח וע' בב"מ דס"ט ע"א תוד"ה אלא

ועפ"ז יל"פ מש"כ באגרת דרב שרירא גאון וז"ל והיכא דכולהו רבנן קאמרי חדא מילתא אמרי לה כדי עכ"ל. והמפרשים לא מצאו פתרון לדבריו, ולפמש"כ היתה כוונתו ג"כ בזה, דכל היכא דקאמר פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד, אמרי לה כדי, להורות שהוא בחנם, דלית הלכתא כוותייהו

ולפי האי כללא גם בסוגיין ובב"ק דצ"ג ע"ב. היתה כוונת אביי או ר' יוחנן במש"א דכולהו אמרו דבר אחד. להורות דלית הלכתא כוותייהו ומשום דהיא שיטה ולית הלכתא כשיטה. ועפ"ז שפיר דחי רבא דילמא לא היא ע"כ ל"ק ר"י הכא כו'. היינו דאפשר לאמר דר' יהודה ור' ישמעאל כל חד אמר בנימוקו וטעמו לפי ענינו. ועפ"ז אינו משועבד כל אחד לדעת חבירו בנוגע לדינו. וממילא לא הוה שיטה, ולהכי אפשר דתיהוי הלכתא ככל חד וחד מינייהו בדינו. ועמש"כ בחידושי לקמן דקכ"ד ע"ב ולמנחות דנ"ז ע"ב

במשנה והמצוננת, ע' אור שמח פ"ח הי"ז מה' שחיטה

שם שאכלה צואת תרנגולים. בה"ג הגרסא ששתה צואת כלבים

שם או ששתת מים הרעים כשרה אכלה סם המות כו', בהלכות פסוקות, המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון בה' שחיטה, וכן בס' האשכול ח"ג סי' ט"ו כתבו על משנתנו דהכא וז"ל, יכול אפילו אכלה הרדופני כו' תהא טרפה ת"ל נבלה וטרפה לא תאכל מה נבלה שאינה בת חיים אף טרפה שאינה בת חיים יצתה זו שהיא בת חיים ע"ש והוא מהתו"כ שמיני סוף פרק ג', אכן בלתי מובן לע"ד לפ"ז מאי מקשה הש"ס לעיל דל"ז ע"א נבלה דכתב רחמנא ל"ל כו'. הלא איצטריך נבלה ללמד על טרפה דצריכה להיות אינה בת חיים, וע"ל ד"ק ע"ב ובזבחים דס"ט וד"ע וצ"ע כעת

שם הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות, בס' חרדים ספ"ד ממצות ל"ת. הזכיר דין נשיכת נחש ושייר לנשיכת כלב שוטה, וסכנת נפשות סמיך אקרא דושמרתם מאד לנפשותיכם. וע' בת' ח"צ סי' א'

רש"י ד"ה הני תמרי דכדא שהתליעו כו', ע' בש"ך סי' פ"ד סקכ"א ובביאור הגר"א שם סקכ"ב

רש"י ד"ה אימרא לשון כעת במרום תמריא נתנכרה לו ומרדה עליו עכ"ל. וכן פירש"י בב"מ דע"ז ע"א גבי ואימרו פועלים כו' ואימר בעה"ב ע"ש, ולכאורה אמאי לא מפרש דאימר הוא לשון כעס וכדפי' רגמ"ה הכא, וכדפירש"י גופיה בסוטה דל"ה ע"ב גבי מאן אמריך דאימריית מי הכעיסך כשכעסת ע"ש. ולשון זה היה סובל למאד בסוגיין ובב"מ שם, ואולי ענין אחד הוא דגם המרד ע"י כעס בא

רש"י ד"ה כנטול דמי יתר אחד כחסר אחד והוי כבעלת רגל אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה ע"כ, וע' ברש"י בכורות ד"מ ע"א ד"ה כנטול ובראב"ן סי' רס"ד. ובמה דדייקו הרמב"ן הרשב"א הרא"ש והר"ן מדבריו לענין ב' כבדים וטחולים, וע' ברמב"ם פ"ח הי"א מה"ש וברדב"ז ושם פ"י ה"ט ובתשובות הרשב"א סי' ג' וסי' צ"ח ובס' האשכול ח"ג סי' ט"ז וסי' כ' ובמעשה הגאונים סי' צ"ג ובטושו"ע סי' מ"א ובמפרשים שם ובנוב"י ח"א סי' ה', ובתרומת הדשן סי' קע"ז ובמשאת בנימן סי' ס"א ובפר"ח סי' מ"א סקי"ח ובסי' נ"ד סק"ז וסי' נ"ה סקי"ב וביד המלך פ"ו מה' שחיטה

עכ"פ מדברי כולם נלמוד דליכא מאן דפליג אהאי כללא דכל יתר כנטול דמי ומקורו הוא לכאורה דהוא ממאי דחדית לן רב הונא, כדאמר בסוגיין גבי תרתי סניא דיבי אייתוה לרבינא וטרפה מדרב הונא. ולפ"ז אפשר דלפני דורו של ר"ה לא היה דין יתר כנטול. או לא בא מעשה כזה, רק מפני שינוי הטבעים מזמן לזמן כמש"כ התוס' במו"ק די"א ע"א, בא מעשה יתרת אבר בזמנו ומקומו של ר"ה. וחידש בהוראתו דיתר כנטול דמי. ואפשר דטעמו הוא דהאבר היתר שואב כח חבירו עד שלא נשאר בו די לחלוחית בשרשו החיוני לחיות בחיים של בריאות ומשו"ה טרפה

ועפ"ז יל"ד בקרא דשמואל ב' כ"א דכתיב ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע, וס"ל לר' יהודא בבכורות דמ"ה ע"ב דבשבחיה משתעי, ומשו"ה מכשיר במשנה שם יתר בידיו וברגליו ע"ש. והשתא ניהי דאפ"ל דאינו שוה בזרעו של אהרן דהוא בעשה, הוא רק במומין המבוארין במשנה שם דמ"ג ע"א. אבל יתר בידיו וברגליו לשבח הוא גם בזרעו של אהרן. אכן עכ"פ הלא חזינן דהיתרת באבר לר' יהודא אינו מגרע כח חבירו, דאל"כ מאי שבח הוא זה

לכן נלע"ד דלפירש"י והרמב"ם דיתר הוא כחסר, א"כ י"ל דמקור הדבר הוא מהלמ"מ, דחשיב עולא חסרה בשמונה מיני טרפות לעיל דמ"ג ע"א. והא דנקרא על שם ר"ה כדאמר וטרפה מדרב הונא. הוא משום דאיהו מפרש למשנה דבכורות ד"מ ע"א דחשיב ה' או ג' רגלים במומין, דדוקא שהחסר או היתר הוא ביד. אבל ברגל טרפה נמי הוי משום דיתר כנט"ד לכן נקרא על שמו, אבל מקור דיתר כנ"ד באברים דטרפות תלוי בהם הוא מהלמ"מ ואין טעם בדבר, ולכן כדמחלק הרמב"ם בפ"י ה"ט מה"ש את השמונה מיני טרפות דחשיב עולא בהלמ"מ לסוגים שונים. חשיב תחת סוג