אור הישר (חולין) קכג

הלא אפילו בדספנא מארעא עא נמי סגי לה להוציאה מדי ספק טרפה

ומצאתי אח"כ בהגהות הרד"ל שכ' דלרבותא נקט דאפילו נזקקה לזכר מ"מ בעינן לידה ולא סגי בהא ע"ש, אכן תירוצו לא יעלה לפמש"כ בחידושי לעיל בסמוך בשם ס' מעשה הגאונים, דלא בעינן לידה רק טעינה בביצים אפילו כקטנית וכעדשה באשכול סגי ע"ש

ואפ"ל דכוונת ס' הפרנס הוא דאם נזקקה לתרנגול אז מותרת גם התרנגולת, וא"ל דפשיטא דהיתר הביצים והתרנגולת תלויים זב"ז, ז"א דמלשונו משמע דרבותא היא, לפ"מ דמסיק ז"ל כולן מותרות ואפילו התרנגולת. הרי בהכרח דאצלו היא רבותא לאשמעינן

שם במאי קמיפלגי כשעיברה ולבסוף נטרפה כו', ע' פלתי סי' מ' סק"ג וסי' מ"ד סק"ח וסי' נ"ז סק"י ובת' הגרע"א סי' ר"ד

שם עובר ירך אמו הוא, ע' בת' הגרע"א סי' ר"ב ובמש"כ בחידושי לתמורה די"א ודי"ב

שם והלכתא בזכר כל י"ב חדש בנקבה כל שאינה יולדת ע"כ, אבל בזכר אין הלידה סימן, דמי יימר דממנו הרה ואין אפוטרופוס כו', כמש"כ התומים בסי' ז' סק"ז, וע' בשעה"מ פי"א מה' שחיטה

שם כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש, וכ' הר"ן כלומר אלא חוזר לעפרו ע"כ ומשמע דדייק כן מלשון אינו מתקיים. וכ"כ הרא"ש בשם הראב"ד והרשב"א בחידושיו דהא לא קאמר אינו חי אלא אינו מתקיים וחוזר הוא לעפרו, ובתשובות הרשב"א סי' פ' כתב שאינו מתקיים אמרו לאמר לא חי ולא מת כו' וע' בת' רדב"ז ח"ב סי' תשכ"ג

ומאי דמייתו הבאר שבע בחידושיו לחולין דס"ז ע"א והפר"ח בסי' פ"ד סקכ"ג סתירה להא דדב הונא דקיהיב שיעורא די"ב חדש, ובירושלמי שבת פ"א ה"ג, ובמד"ר פ' שופטים אמרו דאינו חי יותר מששה חדשים ע"ש, אינני רואה בזה שום סתירה, דהתם מבואר בהדיא כשגם גידין אין לו, והכא איידי רק באין בו עצם, וע' פמ"ג סי' פ"ד סקכ"ד בשפ"ד ובח"ס חי"ד סי' ע"ז ובמש"כ בחידושי לעיל דנ"ז ע"ב

רש"י ד"ה גדלה משמע כל גידוליה באיסור ע"כ, כה"ג ברש"י תמורה ס"פ כל האסורין בד"ה הואיל ושם בתוד"ה שינקה

רש"י ד"ה בשיחלא קמא דכיון דאגידא ביה כו', ובביאור הגר"א לחו"מ סי' שצ"ט סק"א משמע, שהי"ל הגרסא בגמרא גופיה, מ"ט כיון דאגידה ביה כגופה דמיא, וכ"מ בכו"פ קונטרס הספקות ס"ח וגרסתם נובעת מתוס' ב"ק דמ"ז ע"א ד"ה מ"ט

רש"י ד"ה והלכתא, כגון אם ספק דרוסה כו', ע' פר"ח סי' נ"ז סקל"ט וסקמ"ה

רש"י ד"ה קישות שהתליע באיביה בעודה מחוברת, ע' בר"ן ובבאר שבע לחולין דס"ז

תוד"ה מכאן, אי חוששין לזרע האב כו' ולא שייך זה וזה גורם כו', ע' פלתי ס"ס י"ג

תוד"ה ושוין בביצת טרפה שהיא אסורה לא כמו שפי' הקונטרס דקאי אפלוגתא דר"א ור"י אלא קאי אפלוגתא דב"ש וב"ה כו' ע"כ, והנה התוס' הביאו רק למחלוקת ב"ש וב"ה בעדיות, דאפשר לאוקמי כוונת הש"ס אדהתם, אכן לא ביארו מדוע אי אפשר לפרש כפירש"י. ובאופן דלע"ד היה להם מקום להורות. דעכ"פ דעת רש"י לשיטתו הוא להיפוך, דהא איהו מפרש בתמורה ד"ל ע"ב בהא דתנן ר"א אומר ולד טרפה לא יקרב ע"ג המזבח, וז"ל אבל להדיוט ד"ה מותר דלאו מגופיה קא רבי וע"ש תוד"ה ר"א, ולפ"ז מה מקום לפרש הא דושוין בביצת טרפה שאסורה, דקאי אפלוגתא דר"א ורבנן בולד בהמה טרפה, הלא שם פליגי רק למזבח וביצה מאי עבידתה, ולאמר דקאי על האפרוח שיצא מביצה זו, דבזה שוין דאסורה למזבח מפני שגדלה באיסור, זה ודאי אינו דהא בתוספתא תמורה פ"ד תניא ומודה ר"א באפרוח שיצא מביצה טרפה שיקרב לגבי מזבח. ובתמורה דל"א ע"א מפרש טעמא בגמרא אימת גדלה לכי מסרחא וכי אסרחא עפרא בעלמא הוא, וצ"ע כעת

בא"ד ותירץ בה"ג דגבי איסור נבלה דאורייתא החמירו אבל בתר עוף בחלב דרבנן הקילו, ע"ל דף ק"ד ע"ב תוד"ה עוף ובס' האשכול ח"ג סי' כ"א ובס' התרומה סי' כ"ז ובס' יראים סי' קמ"ט ובפר"ח סי' פ"ז סק"ו ובפלתי שם סק"ט וסק"י ובח'"ס חי"ד סי' י'"ט

תוד"ה והלכתא, אע"ג דבעלמא עובר ירך אמו הוא לענין טריפות שאני דתלוי בחיות בהמה ולעובר יש לו חיות בפ"ע ע"כ, ע' תמורה דל"א ע"א תוד"ה למ"ד ובמש"כ בחידושי שם, וביו"ד ס"ס ע"ט ובמפרשים שם ובפלתי ס"ס נ"ז ובמה שהאריך בזה בס' המכריע חי"ד סי' ס"ה ובפרישה ובט"ז לאה"ע ס"ס ה' ובשעה"מ ה' גניבה פ"ב וביד המלך פ"א ה"ה ממאכלות אסורות

ע"ב הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחא שתא שריין. ע' תשובות הרשב"א סי' קי"ג רע"ד רע"ה ובת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' כ"ב

שם כל יתר כנטול דמי. ע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' ט' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרי"ג ובפלתי סי' נ"ג סק"א ובנוב"י קמא חי"ד סי' ה'

שם העיד ר' נתן בר שילא רב טבחיה דציפורי לפני רבי כו', כה"ג לעיל ד"נ ע"ב ועמש"כ בחידושי שם

שם שני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד שהיא טרפה וכנגדן בעוף כשרה. הש"ך בסי' מ"ז סק"ז הביא לדברי הראב"ן בסי' כ"א [צ"ל י"ט] והאריך בזה ע"ש, וע' בראב"ן סי' רס"ה ובמרדכי רמז תרל"ז ובת' הרא"ש כלל כ' סי' י"א ובס' האשכול ח"ג סי' כ'

שם חד אמר הוא דהדדי וערבי כו', ע' בת' רדב"ז ח"ג סי' תס"ט.