אור הישר (חולין) קכב

להכין בקיץ לחמה ע"ש. לשניהם כיוון בחידושי מהר"ץ חיות ע"ש. אולם במד"ר שופטים דריש ראה דרכיה וחכם, ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל, וזהו מש"א בעירובין ד"ק ע"ב גזל מנמלה. ולפ"ז אין לדייק מלשון הכתבו ראה דרכיה וחכם, רק על ראייה שכלית בענין מוסרי מחכמתה

תוד"ה סימן לטרפה כל שאינה יולדת יש כמה בהמות שפוסקות מלילד ולא מחזקינן להו בטרפות אלא בעי למימר אם יולדת בידוע שאינה טרפה עכ"ל, ויל"ד טובא דלפי דבריהם העדר ההולדה אינה מורה על טרפותה, רק מציאות ההולדה מורה על בריאותה, וא"כ כל הסימן לטרפה כל שאינה יולדת נפל בבירא, רק הכי מבע"ל למימר סימן לבריאה כל שיולדת, וצ"ע כעת

בא"ד אלא בעי למימר אם יולדת בידוע שאינה טרפה. ע"ל דק"מ ע"א תוד"ה טרפות ובע"ז ד"ו ע"א תוד"ה אלא ובזבחים דקט"ז ע"א תוד"ה אבל ובחידושי פמ"א שם

דף נ"ח ע"א שיחלא קמא כו' והנה בת' מגיד מראשית סי' ב' חקר ע"ד עוף שנולד בו ספק טריפות ואחרי כ"א יום כשהטילה כל הביצים מערימה ראשונה נשחטה ומצאו בה ביצים מערימה שניה אם נימא דטעינה הוא הגורם להכשרן או גם הטלת הביצים, ומובא בפ"ת סי' נ"ז סקכ"א בספק ומסיק להחמיר

ומצאתי בסוף ספר מעשה הגאונים מחכמי שו"ם הקדמונים ורש"י ז"ל פסקי דינים נדפס בברלין שנת התר"ע ע"י חברת מקיצי נרדמים שנשאל על תרנגולת שחוטה שנמצא הירך שבורה במקום צומת הגידין ונתרפאה יפה יפה שבר על שבר יחדיו ידובקו בכיסוי העור מלמעלה אם יש לחוש שניתקו צומת הגידין בזמן שנשברה הירך ואם צריך לבדוק צוה"ג או הם בחזקת קיימים והשיב ע"פ סוגיא דידן דשיחלא דידה מעיד עליה שנמצא בה אשכול ביצים דקות כעדשה וכחרדל, ואלו הויא טרפה לא טענה ביצים ולהכי לית לן למיחש ע"ש. הרי בהדיא דההכשר אינו תלוי בהטלת הביצים רק בטעינה, וע' בפר"ח סי' נ"ז סקמ"ז ובפלתי סי' פ"ו סק"ט ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' כ"ד

שם ר"א סבר זה וזה גורם אסור ור"י סבר זוז"ג מותר, ואנן קיי"ל כר' יהושע דזוז"ג מותר כמש"כ התוס' לקמן דס"ט ע"א וע' תמורה ד"ל ע"ב תוד"ה אבל ובמה שנרשם שם עה"ג ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"א

והנה הראב"ד ספ"ה מה' נדרים הקשה כל היכא דאמרינן אסור בגדוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה אמאי הא קיי"ל זוז"ג מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיה עכ"ל, ותירצו שם מפרשי הרמב"ם עפ"מ דאמרינן בנדרים דנ"ט ע"א, שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשיל עלייהו הוו להו כדבר שי"ל מתירין, וברי"ט אלגזי לה' חלה אות ב' נטה קו עפ"ז, דזוז"ג מותר מטעם ביטול נגעו בה וכשם דלענין ביטול אחז"ל דבר שי"ל מתירין אפילו באלף לא בטל כמ"כ לענין זוז"ג ע"ש וכדבריו משמע קצת במגדל עוז ע"ש. ולע"ד אי אפשר לאמר דזוז"ג הוא ממש מטעם ביטול דהא בסוגיין הויא הזוז"ג כשאין ההיתר גדול מן האיסור, כדפירש"י היא והזכר גורמין להם שיבואו ודבר שאיסור והיתר גרמו לו שיגדל מותר ע"כ, ובשני כחות שוים לא שייך ביטול ברוב דהא אחרי רבים להטות כתיב, ובהכרח צריך להיות חד בתרי

ועוד אם ההיתר דזוז"ג היה מטעם ביטול. איך יחלוק ר"א וסבר דזוז"ג אסור הלא דאורייתא הוא, ובע"כ דכונת המפרשים דשם גבי נדרים הוה העיקר האסור מיעוט לגבי הגדולין שרבו עליו כמש"כ הרמב"ם בהט"ו שם. אמנם כלל זוז"ג הוא אפילו באיסור השוה עם ההיתר

ובעצם קושית הראב"ד היה נלפע"ד לתרץ לולא דבריהם. דהא אם נדר או נשבע שאיני אוכל אותם או שאיני טועם אותם אז אסור דוקא בשאין זרעו כלה, אבל בשזרעו כלה מותר כיון דאמר אותם, וכל האיסור בשזרעו כלה הוא בשאמר קונם פירות האלו עלי קונם הן על פי קונם הן לפי כדתנן בנדרים דנ"ז ע"א, ובזה כבר מבואר שם דמ"ז ע"א טעם הדבר. הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו אדם אוסר דשלב"ל על עצמו ע"ש, ולפ"ז מה דמיון נטע אגוז של ערלה דמותר בפירותיה דכתב הראב"ד ז"ל לאיסור נדר לענין זוז"ג. הלא בערלה או בשאר איסור דרמי רחמנא עליו. בזה ס"ל לר"א דהאיסור לא ימוש מהגדולין בשביל הצטרפות היתר מולידן, ור"י סבר דלא אסרה תורה גדולין רק אם מולידן הוא כולו איסור. אבל לא כשיבואו הגדולין מאיסור עם השתתפות היתר דבזה אמרינן זה וזה גורם מותר. אבל מה זה ענין לנדר דאיסורו בא ע"י דבורו שקבל על עצמו, דהוא כדאמרו בש"ס דמ"ז כנ"ל, דאם יכול לאסור על עצמו דבר שאינו בעולם בהחלט, מכש"כ דיש בידו לאסור הגדולין מן הזרע כשהן לפניו, אע"פ שתתבטל מציאותן. כיון דעכ"פ סוף סוף מינייהו רבו גדולין אלו ואיהו אסר חפצא אנפשיה מעיקר ופירותיו

שם אדמיפלגי לגבוה ליפלגו להדיוט כו', ע' בת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ד'

שם א"ל התם בדשיחלא קמא כו'. ולכאורה אפ"ל דהא דטרפה אינה יולדת משום דאינה מקבלת זכר, וע"ל דנ"ז ע"ב תוד"ה ודילמא ובמש"כ בחידושי שם. אכן כ"ז הוא בבהמה אבל בעוף דאפשר לילד בדספנא מארעא לפ"ז הו"מ לשנויי דהא דמודים בביצת טרפה שאסורה, הוא בדספנא מארעא וכדמשני בלישנא קמא, ולא איצטריך לשבש תיבת שגדלה ולאמר תני שגמרה, ובע"כ דלפ"מ דלא ס"ל לרבינא כרב אחא בר יעקב דטרפה יולדת, א"כ אינה יולדת גם בדספנא מארעא, ולאו דוקא מפני שאינה מקבלת זכר. ולפ"ז קשה על לשון ספר הפרנס סי' ד' שכ' וז"ל תרנגולת שהיא ספק טרפה אם נזקקת אח"כ לתרנגול ותטעון ביצים ותלד כולן מותרות ואפילו התרנגולת עכ"ל, ולפמש"כ מדוע צ"ל לתנאי דנזקקת לתרנגול,