אור הישר (חולין) קכא
Ohr Hayashar Chullin 121 · אור הישר (חולין) · free full Hebrew text
Open in the reader →בתשובות הרשב"א סי' רצ"ד ובס' האשכול ח"ג סי' כ' ובס' התרומה ה' טריפות סי' כ' ובפלתי סי' נ"ה סק"ג
תוד"ה למה, אבל מהא דאסרה מתניתין בבהמה לא רצה לדקדק כו', ע' פלתי סי' נ"ו
תוד"ה דילמא, וזהו תימה דאפילו נבלה נמי מיקריא א אם ניטלה ירך וחלל שלה ניכר כו' ע"כ, ע' בס' האשכול ח"ג סי' ט' ובנחל אשכול שם ובפלתי סי' נ' סק"ב וסי' נ"ה סק"ד
ע"ב קדירת קנה בכמה כו', ע' ח"ס חח"מ ס"ס ל"ה
שם ותרנגולת היתה לר"ש בן חלפתא שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה כו'. ע' מה שהאריך בזה בתשובות הרשב"א סי' צ"ח
שם תוך י"ב חודש הוה ה"נ תוך י"ב חודש הוה ע"כ, וכן קאמר בסמוך סימן לטרפה י"ב חודש ולקמן דנ"ח ע"א כל בריה שא"ב עצם אינו מתקיים יב"ח, ועמש"כ בפר"ח סי' נ"ז סקמ"ו
שם ותרנגולת היתה לו לר"ש בן חלפתא שנטלה נוצה שלה והניחה בתנור וטלה עליה במטלית של טרסיים וגידלה כנפים האחרונים יותר מן הראשונים. ע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ט ובתרומת הדשן סי' קס"א ובנוב"י קמא חי"ד סי' י"ז
שם מאי עסקן בדברים א"ר משרשיא דכתיב לך אל נמלה עצל כו'. ע' ילקוט משלי רמז תתקל"ח דגרסתו שם מתאמת יותר עם גרסת וסברת התוס' בד"ה איזיל, ודלא כפירש"י בד"ה אי ודאי
שם סימן לטרפה כל שאינה יולדת כו'. ע"ל דנ"ח ע"א תוד"ה והלכתא ובמש"כ בחידושי שם
שם רבי אומר סימן לטרפה שלשים יום. בזבחים דס"ט ע"ב גרסי התוס' בסוגיין ר' מאיר, וע' מה שכתב בזה בח"ס חא"ח סי' פ"ו ובחי"ד סי' ל"ה ושם ח"ו סי' ס"ד ובאור שמח פ"א ה"ה מה' יבום
שם וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת, בתשובות הרשב"א סי' צ"ח הגרסא כיון שירדו גשמים נכנסה בו צנה ומת, ע' בס' יראים סי' קמ"ג ובפלתי סי' נ"ז סק"י
רש"י ד"ה סימן לספק טרפה, י"ב חודש אם כך חיה בידוע שלא נטרפה ע"כ, והנה בגמרא הגרסא סימן לטרפה, והמובן ברש"י שהוסיף לספק טרפה נלע"ד בד"ז, עפ"מ דילפינן בריש פרקין דטרפה אינה חיה, מדכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תיכול. ולפ"ז כמו בברייתא כן ר"ה באו להורות סימן לטרפה דאסר רחמנא והשתא קשה ליה לרש"י על מה תחול הסימן של י"ב חודש הלא כל עוד חלקה בחיים לא נאסרה ע"פ הסימן שיתגלה לאחר י"ב חודש, ואחרי שמתה אינה צריכה לסימנים דתפ"ל שאסורה אז מטעם נבלה, לכן פירש"י דהסימן הוא לספק טרפה, ולהתחשב עם ספק זה למפרע, היינו דאם מזמן דמספקינן בה שנטרפה לא חיתה יב"ח. בידוע שנטרפה אז בשעת הספק, וחלבה גבינתה וביצתה אסור כמו ביצת טרפה שאסורה כדתנן בעדיות פ"ה מ"א וכ"פ ברמב"ם פ"ג ה"י ממ"א וע' בש"ך סי' פ"א ס"ב ובט"ז שם סי' פ"ו סק"ח. משא"כ כשחיתה יב"ח בידוע שלא נטרפה אז, ואם מתה אחר יב"ח או נשחטה ולא נמצא בה דבר המטריפה, עומדת בחזקת בריאה למפרע, וכל הביצים והגבינות שנשארו ממנה מותרות. כנלע"ד בהבנת רש"י ז"ל וע' בר"ן בסוגיין ולעיל די"א ע"א תוד"ה אתיא מפרה אדומה ובמש"כ בחידושי שם. שו"ר בדברי חמודות ובראש יוסף שנתקשו בדברי רש"י וע"ש מה דדייקו מדבריו
רש"י ד"ה תנאי היא דאיכא דס"ל כר"ה דקתני לקמן ימות החמה היו כו' ע"כ, הנה רש"י מפרש דהש"ס הביא להך ברייתא להורות דר"ש בן אלעזר ס"ל כן ור"ה ס"ל כוותיה אולם רגמ"ה כ' וז"ל כלומר תנאי היא דאיכא תנא דאמר דאינה מתקיימת יב"ח ואיכא תנא דאמר מתקיימת שתים ושלש שנים עכ"ל, וקשה בשלמא ר"ה דאמורא הוא צריך לסעד לאמר דהוא ס"ל כהאי תנא. דלא תקשה עליו מהתנאים דלא ס"ל כוותיה, אכן מאן דס"ל ב' וג' שנים הלא הוא תנא וא"צ לסעד מתנא אחר, ובכלל איני יודע מאי ראיה היא זו מר' יוסי בן המשולם שהביא מעשה דעשו לו חידוק של קרויה וחיה, הלא התם חיה ע"י התחבולה, ומשמע דבזולת פעולה זו לא היה חי. ואילו האי תנא דס"ל דמתקיימת ב' וג' שנים הלא דעתו הוא גם בלי שום תחבולה ורפואה
בא"ד ויש מכה שהיא נבערה ומת מתוך חום כו', ע' פלתי סי' נ"ז סק"ז
תוד"ה מטלית, מעשה בביהכ"נ של טרסיים כו' ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים למגילה די"ג
תוד"ה ודילמא, אלמא לא מקבלת זכר ומיהו יש לחלק בין טרפה חתוכה רגלים לשאר טרפות. וכ"כ התוס' בבכורות ד"ב ע"ב ע"ש ובזה מובן מש"כ רש"י בע"ז דנ"א ע"א דטרפה שניקב קרום של מוח או שחתכו רגליה שוב אינה יולדת ע"ש. ולכאורה מ"ש דנקט הני תרתי דוקא ובע"כ משום דניקב קרום של מוח פועל לבטל כח המוליד כדאמרינן לעיל דמ"ה ע"ב נתמזמז מוחיה דדין כו' שאינו מוליד. וע"ש ברש"י ד"ה שאינו ובתוד"ה נתמזמז, ומפני חתוך הרגלים לא מקבלת זכר כמש"כ התוס' הכא
ואכתי איכא למידק דהרמב"ם בפ"י ה"ט מה' שחיטה מנה שבעים טרפות, ולפי לשון הש"ס טרפה אינה יולדת משמע דכל מין טרפה מהשבעים אינה יולדת. וצ"ע כעת
בא"ד ומיהו יש לחלק בין טרפה חתוכת רגלים לשאר טריפות, ע' בכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ס"א
תוד"ה איזיל ואחזי. אע"ג דכה"ג חשיב בהמוכר הספינה מלגלג כו'. במשה"ק במהר"ם שי"ף הלא שלמה גופיה אמר לך אל נמלה ראה, ומה דדחה לדבריו בלב אריה דאיהו אמר לך ראה על הזריזות