אור הישר (חולין) קכ

ע"ש ודקדוק זה חזק יותר לפירוש רשב"ם בב"ב דקי"ד ע"ב דכל היכא דאמר משום הוא מפני שלא היה רבו מובהק ע"ש, ולפי חלופי הגרסאות בשני המקומות לא ידעינן מי הרב ומי התלמיד. ואפילו לשיטת רש"י לקמן דקי"ג ע"ב דכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו. וכ"כ רש"י לעיל די"ז ע"ב ועמש"כ בחידושי שם, עכ"פ לא ידעינן לפי שתי הגרסאות מי אמר בראשונה ומי שמע מפי אחרים ונראה להכריע דגרסא דהכא עיקרית. לפ"מ דגם לעיל ד"ט ע"א ודנ"ה ע"ב ובגיטין דל"א ע"א. אמר נמי ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א ב"ר ינאי

במשנה נשתברו גפיה, ע' בת' משאת בנימן סי' מ' וסי' מ"א וסי' נ'

שם יצאו בני מעיה כו' ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טרפה. ע' פלתי סי' מ"ו סק"ה ובמש"כ בחידושי לזבחים דע"ד ע"ב

שם הוא עשך ויכוננך כרכא דכולה ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו כו', וכן חשבינהו בילקוט זכריה רמז תקע"ח, ובמד"ר תצוה פ' ל"ז הוסיף גדוליהם, אכן בספרי האזינו הלשון כהניו מתוכו נביאיו מתוכו סופריו מתוכו, וכ"ה שם בילקוט רמז תתקמ"ב

רש"י ד"ה נמרטו נוצה היא הדקה הסמוכה לבשר כו'. ע' בפיה"מ להרמב"ם ובת' הרדב"ז ח"א סי' קמ"ה

רש"י ד"ה היפך בהן כשהכניסן לתוכן כו', ע' בת' נחלת דוד סי' י"ב ובעונג יו"ט סי' ע"ד

רש"י ד"ה כונניות לשון ואת כנו שברא להם בסיס לישב עליו כו' ע"כ. וכ"ה הלשון בספרי האזינו על פסוק זה הושיבך על בסיסך ע"ש. וגם במשנה אשכחן לשון זה, המכנן את החבל על יד כשר ואם כננו באחרונה פסול פרה פ"ז מ"ז ובמכשירין רפ"ד ובחבל שהוא מכונן על צוארה וע"ש בר"ש

תוד"ה באלו בני מעיים אמרו בקורקבן בלב ובכבד אבל ריאה לא חשיב כו' וכ"ד הרא"ש. וע' ברשב"א ובר"ן ובכ"מ פ"ז ה"כ מה"ש ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה זצ"ל דף כ"ו ובס' האשכול ח"ג סי' י"ט ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ב ובפמ"ג סי' נ"ב סק"ה וסק"ט במשבצות

תוד"ה איבעיא וכ"פ ר"ח ופסק בטרפות לחומרא כו', ע' אור שמח ספ"ח מה' שחיטה

בא"ד וזהו תימה דהתם חשב ליה טועה בדבר משנה כו', ע' פמ"ג סי' מ"ה שפ"ד סק"ג ובתומים סי' כ"ה סק"ד

בא"ד שמא יש לחלק בין בהמה לעוף כו', ע' פלתי סי' מ"ה סק"א

בא"ד משום דלא מיירי בפלוגתא כו', ע' פלתי סי' נ"ג סק"ב וסי' נ"ו סק"א

תוד"ה אבל היפך בהם טרפה, בכלל נקובי דמתניתין הוא כו' וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"י ה"ט מה"ש וע"ש בכ"מ

דף נ"ז ע"א באחיזת עינים כו'. ע' במשנה סנהדרין דס"ז ע"א וברש"י ד"ה ולא האוחז

שם שמוטת גף בעוף טרפה חיישינן שמא ניקבה הריאה ושמואל אמר תיבדק. והנה בתשובות מהר"ח אור זרוע סי' סמ"ך הקשה מדוע לא אמרינן לעיל דנ"א ע"א גבי הכה ע"פ כל השדרה כולה דתיבדק הכוליא כדאמרינן הכא גבי ריאה כו' ע"ש. ולע"ד בלתי מובן הדמיון שביניהם דמלבד מאי דהכא עלולה הריאה להתנתק בשמיטת הגף, מפני התדבקותה בבשר הרך כדפירש"י, משא"כ בהכה ע"פ כל השדרה כולה שיש בין העור והכוליא צלעות גדולות וקשות להגן על הכוליא והש"ס איירי רק בחשש פסיקת חוט השדרה הנפגע בהכאת המקל קודם שיגיע לכוליא, עוד בלא"ה יש לחלק ביניהם אע"ג דלקותא פסול בריאה ובכוליא, אמנם לפ"מ דנקב פוסל בריאה וכשר בכוליא. להכי אין מקום לדמותן לענין הבדיקה. דדוקא בריאה דפסלותה היא הנקב, בה שפיר מצאו תרופת הבדיקה שאפשר לברר על ידה, דהיינו שיכניס קנה דק בגרגרת לנפח בריאה ואם הרוח יוצא טרפה ואם לאו כשרה כדפירש"י, משא"כ בכוליא דפסלותה היא רק בלקותא ודאית המגיע למקום חריץ כמבואר בשו"ע סי' מ"ד. והשתא אם הטלה הוכה על מתניו ונמצאת כוליא שכנגדו אדומה אדמימיות שחורות ומטי למקום חריץ כדנסתפק שם. בזה הספק במקומו עומד, אולי גם לזה היתה כוונת רב באמרו לקתה בכוליא טרפה

שם שמוטת גף בעוף כו'. ע' תרומת הדשן סי' ק"פ ובמה שהאריך בזה הבאר שבע בסוגיין

שם מאי ריאה לעוף כו'. ע' פלתי ס"ס ל"ה

שם אמר רב חנה הואיל ורוב צלעותיה מגינות עליה ע"ל דנ"ו ע"ב תוד"ה באלו ובס' האשכול ח"ג סי' י"ט

שם ואת מפרשת שמעתתיה דרב בפירוש אמר רב שמוטה כשרה חתוכה פסולה כו'. ע' במעשה הגאונים ס"ס צ"ג ד"ה אותה בהמה ובפלתי סי' נ"ה סק"ד

רש"י ד"ה דאנקורי עופות שנשתברו רגליהן בארכובה למטה או למעלה מארכובה כו'. ע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ח ובש"ך סי' נ"ו סק"ד, וברא"ש לקמן פ' המקשה סי' ז' הביא דברי רש"י דהכא בלא תיבת למטה, וע' בת' רדב"ז ח"א סי' כ"ז ובפר"ח ר"ס נ"ה ובפלתי שם

רש"י ד"ה כנגדן בעוף אלמא ניקבה הריאה דבהמה ה"ה בעוף. ע' פר"ח ס"ס מ"ג

רש"י ד"ה נהרא, ורב כשרה ס"ל וראה בני פומבדיתא שנהגו בו איסור ולא התירו בפניהם כו'. ע"ל ד"נ ע"א ומש"כ בחידושי שם

תוד"ה שמוטת יד בבהמה כשרה וה"ה נחתכו כו', ע' פמ"ג סי' נ"ה סק"ח בשפ"ד ובפלתי סי' ג' נ"ג סק"א

תוד"ה שמוטת ירך, ולכך נראה דכולה שמעתין איירי דאיעכול ניביה ע"כ, ע' מה שהאריכו בזה