אור הישר (חולין) קיט

רש"י ד"ה ואי אשתייר בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ כו'. ע' ט"ז סי' מ"ג סק"ד

רש"י ד"ה שהרי חותכה מכאן ומתה חתוך סימנין או גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה וחיה, ובהגהות הב"ח הגיה חתוך סימנים או צומת הגידין ומתה ע"ש ואיני יודע איך יפרנס לפ"ז סוף דברי רש"י חתוך כל כתפיה, מה לצומת הגידין עם הכתף לאמר חותכה מכאן וחותכה מכאן. ולאמר דזה קאי רק על הסימנים א"כ הי"ל להוסיף הגה"ה גם על צוה"ג חתוך למעלה מהן כשרה. ולפ"ז יותר מקום לע"ד למיגרס גיד צוארה שהוא סמוך לכתף, ואי משום שלא לשנות מפירש"י לעיל דמ"ח ע"ב על צומת הגידין והוא מש"ס דלקמן. דנ"ז ,ע"א ודע"ו ע"א ועמש"כ בחידושי שם, א"כ תקשה עכ"פ מהא דרש"י פתח בחתוך סימנין וסיים בחתוך הכתף, ובכלל קשה ע"ד רש"י אם רצה לשנות פירושו מהא דצוה"ג, מדוע נאיד מהך דבסמוך גופה גבי טחול, דקאמר ניקב בקולשיה כשרה בסומכיה טרפה, וע' ב"ב דק"ל ע"ב תוד"ה שהרי ומה שציינתי בחידושי לעיל דמ"ח ע"ב וע' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ח

רש"י ד"ה בידי שמים מקול ברד ורעם ע' ברכי יוסף חאה"ע סי' ה' סק"ו

תוד"ה והרי, פ"ה לא ידענא מאי קושיא וי"ל דהכי פירושא כו' ע' בחידושי הרמב"ן בסוגיין

תוד"ה. בלשון, אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך כו', ע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' רי"ד סקמ"ב ולאה"ע סי' פ"ג סק"ג

דף נ"ו ע"א במשנה, הכתה חולדה על ראשה כו'. ע' תשובות הרשב"א סי' שפ"ד ובנוב"י קמא חי"ד סי' ה' ובמ"ת סי' י"ב ובבאר יצחק חי"ד ס"ס ד'

שם ניקב הקורקבן ניקבו הדקין, ע' תשובות הרשב"א ח"ד סי'. קפ"א וברדב"ז ח"ב סי' תש"ל

שם נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקים פסולין אם אדומים כשרים. ע' פמ"ג ר"ס נ"ב ובח"ס חי"ד סי' נ"ד

שם דרסה וטרפה בכותל כו' אם שהתה מעל"ע ושחטה כשרה, ע' זבים פ"ב מ"ג ובר"ש שם ובר"ן לביצה דל"ד ע"א ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ח ובש"א סי' ס"ד

שם רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק, ע' באר יצחק חאה"ע סי' י"ח

שם מפני ששיניה דקות ועקומות, ע' פלתי סי' ל"א סק"א

שם סיפא אתאן לעוף של מים הואיל ואין לו קרום כו' ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' י"ח

שם והתני לוי טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף כו', ע' תשב"ץ ח"ב סי' קע"ב ובת' חיים שאל סי' ט"ו ובאור שמח פ"ט ה"י מה"ש

רש"י ד"ה להביא, עור השליל אינו ראוי להיות בעולה כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' כ"ו

רש"י ד"ה ואלו טרפות בעוף אע"ג דכל טרפות דבהמה כנגדן בעוף הכא איצטריכא ליה למיתנייה כו' ע"כ, וצ"ל לפירש"י דהא דסגי ליה בברייתא דתני לוי לכלול כחדא במתניתיה, טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח. ובדרך זה כתב הרמב"ם בפ"י ה"י י"א מה"ש ע"ש, משום דאינהו סמכו אמשנתנו, אבל במתניתין איצטריכא ליה למיתנייה כדפירש"י, וע' בחידושי הרמב"ן והרשב"א הרא"ש והר"ן ובט"ז סי' ע"ה סק"א ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד שם בהשמטות

רש"י ד"ה הכתה נשכתה בשיניה דאילו ביד כו'. ע' פר"ח סי' ל' סק"ח

רש"י ד"ה מכניס ידו בפיו של עוף כו' ע"כ, זהו כפירוש השני ברי"ף, ופירושו הראשון שם צריך ביאור כמש"כ במעדני יו"ט, והרמב"ם פסק כשני הפירושים לדינא, כמש"כ הכ"מ בפ"י ה"ז מה"ש, אולם בפיה"מ מפרש כפירש"י וע' בס' האשכול ח"ג ס"ס כ' ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' א'

רש"י ד"ה בדיק, נגד השמש מסתכל אם יראה נקב כו'. ע' בס' עונג יו"ט סי' ע"ב

תוד"ה והא, דאלוי גופיה הו"מ למיפרך כו' ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' י"ט

ע"ב אמר רב שיזבי הני אווזי דידן כעוף של מים דמיין ע"כ, מלשון זה משמע דעוף של מים אינם אווזין, וזהו כל חידושיה דרב שיזבי דגם אווזים יש להם דין עוף של מים, ועפ"ז קשה קצת לשון הרמב"ם בפ"י ה"ז מה"ש שכ' וז"ל, עוף של מים כגון אווזים כו' ע"ש. ולשון זה מורה דאווזים הוא פירוש לעוף של מים, ואפשר דכוונתו לכלול בזה בר אווזא כמש"כ הרמ"א בסי' ל' ס"ב, ולפ"מ דגם בר אווזא נקרא אווזא כמש"כ בביאורי הגר"א וע' בדברי חמודות וכ"מ בס"פ הפרה דלפ"מ דקאמר התם דיש כלאים בעופות ואפ"ה חשיב רק אווז ואווז הבר לכלאים, אבל לא אווזא ובר אווזא, ומשמע דאינהו הוו חד מינא, וע' בפרקי דר"א רפ"ט ובביאור הרד"ל שם ובת' הרא"ש כלל כ' סי' ו' וברוקח סי' ת' ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' א' ובפמ"ג סי' מ"ג במשבצות סק"ב

שם הוריקה כבד כנגד בני מעיים כו', ע' פלתי סי' נ"ב סק"ב

שם ולא יהא אלא ניטלה כו'. ע' ט"ז סי' מ"א סק"ב ובפמ"ג סי' נ"ב סק"ג במשבצות ובת' פמ"א ח"א סי' א' ובמחנה אפרים סוף ה' ס"ת

שם לא אמרו ירוקין פסולין אלא בקורקבן בלב וכבד, ע' בס' הארוך מש"ך סי' נ"ב

שם אדומין שהוריקו ושלקן כו', ע' בת' רדב"ז ח"א סי' רל"א

שם לא ליכול אינש אלא בשלקא, ע' פר"ח סי' נ"ב סק"ט

שם אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. ע' בת' הריב"ש סי' תקט"ז

שם א"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ב"ר ינאי אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה. והנה במסורת הש"ס העיר דבביצה דל"ד ע"א הובא מימרא זו בשם ר' אלעזר בר ינאי משום ר' אלעזר בן אנטיגנוס